כרתים: 10 אתרים בארבעה ימים

בארבעה ימים בהחלט אי אפשר לחרוש את כל כרתים אבל ניתן לבקר באתריו הראשיים ולהתרשם מנופיו, טעמיו ותושביו של הגדול באיי יוון. שתי האופציות העיקריות באי הן: לעשות הרבה או לא לעשות כלום. אנחנו בחרנו ב"עשות" ולשם כך שוטט באי בעזרת רכב.  

יום ראשון: מרגישים כמו מצורעים

התחלנו בכיוון מזרח, אל העיירה אַגְיוֹס נִיקוֹלָאוֹס שבמרכזה, סמוך לים, נמצא אגם ווּליסמֱני. מסביב לאגם טברנות למכביר ומי שמעוניין בצילום מרהיב שיטפס את המדרגות אל מעל לאגם. במרחק של רבע שעה נסיעה מהמרכז ניתן להגיע אל אילונדה, כפר דייגים קטן בעבר ומקום עמוס תיירים לעייפה בהווה. מהמזח ניתן לצאת לשיט קצר (15 דקות, 10 יורו) אל אי המצורעים ספּינאלוֹגָה.

המבצר שעל האי (מומלץ לטפס לפסגתו לשם תצפית מרהיבה על החוף והים) נבנה בידי הונציאנים - אותם נפגוש באזורים נוספים באי - במאה ה-16, במטרה להגן על העיירה ומפרץ מיראבלו הסמוך לו. בתחילת המאה ה-18 נכבש המבצר על ידי הטורקים ושימש בסיס להברחות. לאחר איחודה של כרתים עם יוון הפך האי למושבת מצורעים עד שנת 1953.

אגיוס ניקולאוס. מקום טוב לצילומים (צילומים: רון פלד)

באי שרידים מרשימים של מבנים ומגדלי שמירה. שימו לב שבמגדלי השמירה יש פתח תחתון שאיפשר לשורמ לעשות את צרכיו מבלי להפקיר שמירה. כמה עשרות מטרים לאחר כניסתנו לאי (2 יורו כניסה), נבחין בשער אל הים ממנו הגיעו המסכנים – שער הנידונים. מעליו כתוב ברומית: "ישמור אתכם האלוהים".

לקראת סוף המסלול המעגלי נגיע אל בית הקברות של המצורעים. שיטת הקבורה הייתה נאורה ביותר ומי שידו משגת - כלומר היה לו כסף - זכה בקבר פרטי. מתחת למרצפות נקברו בני המזל שהיה להם פחות כסף, ואלה שלא היה להם כלום, הושלכו לבור ללא שום טקס.

יום שני: למצוא את האגם הנסתר

במרחק כשעה נסיעה מערבה נמצאת העיר השנייה בגודלה והמרשימה,

 חאניָה. עיר זו שימשה כבירת כרתים מסוף המאה ה-19 ועד 1971, השנה בה קבלה הירקליון את המושכות. על החוף, במפרץ המרשים, הרובע הונציאני ובו כמובן אינספור חנויות וטברנות שאפשר לטייל ביניהן זמן רב. באחד מרחובות הרובע נמצא בית הכנסת "עץ חיים" ששופץ בשנים האחרונות. שמענו שחובה לבקר בו אבל הוא היה סגור כשהגענו.

בדרכנו חזרה לכיוון רתימנו פנינו דרומה בים ההרים, ולאחר נסיעה של 20 דקות בקירוב הגענו לאגם קורנס, אגם קטן עם מים צלולים הכלוא בין ההרים הגבוהים. שמענו ממדריך ישראלי שקשה להגיע אל האגם הלא מתויר ולכן הוא מכונה האגם הנסתר. אנחנו דווקא הגענו בקלות יתרה והבחורה שמשכירה סירות פדלים וסירות קאנו באגם שוחחה איתנו בעברית לא רעה בכלל. כמובן, גם כאן נוסף על ברווזים שבמים, יש מספר טברנות מרתקות על החוף. זהו מקום מצוין להעביר בו כמה שעות של מנוחה, שחייה, שיט ואכילה.

יום שלישי: על צלע הר ליד כיכר

ביום השלישי טיפסנו אל הכפר ההררי אניוה, הנמצא כשעה נסיעה דרומית להירקליון. בחלקו התחתון של הכפר צומת T ובה עצי דולב וכיכר יפיפייה. כשעצרנו לשתות באחד מבתי הקפה, נקלענו לדיון של כמה מזקני הכפר על "למי יש שפם הכי גדול". זהו כפר אורגים ובו חנויות שטיחים, מסעדות ועוד. הופתענו למצוא (דווקא כאן, בקצה העולם שמאלה) מגרש כדורגל משובח, אולי זה מסביר איך זכו היוונים לפני שנתיים באליפות אירופה.

טחנות הרוח ברמת הלאסיתי

מכאן המשכנו בנסיעה איטית - שעה וחצי בקירוב, בדרך מפותלת ומרשימה - עד לעיירה ספילי המרוצפת אבן ומהיפות שפגשנו באי. שימו לב למזרקה הונציאנית שבה 19 ראשי אריה מהם זורמים המים. המשכנו דרומה עד לחוף שבעיירה אגיה גאליני. מכאן חזרנו לכיוון הירקליון בדרך הררית מרשימה העוברת בין כפרים קטנטנים ונאים.

יום רביעי: מעל לתהום

ביום האחרון חדרנו אל עומקו של האי - יצאנו לכיוון דרום מזרח, פנינו לרמת לאסיתי שגובהה כ-900 מטר. התחלנו מהעיירה ניאפולי וממנה המשכנו בכביש מפותל בין הרים גבוהים, עצי פרי ועצי זית ללא סוף (על פי המקומיים ישנם כ-20 מיליון עצי זית באי) מכפר לכפר, שבחלקם טברנות מעל תהום. הגענו אל הכפר פסיכרוֹ ובו מערת הנטיפים דיקטאוֹן, שאינה מתקרבת ליופייה של מערת אבשלום שבארצנו. ברמת הלאסיתי ראינו עשרות טחנות רוח יוצאות דופן שבעצם שמשו בעבר לשם השקייה.

צידה לדרך

• לנהיגה בכרתים חובה רישיון בינלאומי ויותר זול להזמין רכב מהארץ.
• הכבישים בכרתים סבירים לחלוטין כולל הכבישים המפותלים בהרים.
• בכרתים, כמו ביוון כולה, נהוג לזוז ימינה אל השוליים ולתת לאלה שמאחורה לעקוף. מי שלא יעשה כך ייתקל בהבהובי אורות מאחוריו.
• משום מה דווקא בכפרים הקטנים והיחסית רחוקים, מדברים אנגלית טובה יותר מאשר בערים. 
• מכיוון שביוון נהוג מטבע היורו, עלויות הטיול אינם זולות כבעבר וברוב המקרים (דלק, מזון וכו') המחירים דומים למחירים בישראל.