תרופה או תכשיר? הדילמה של תעשיית היופי

תעשיית הקוסמטיקה הולכת על הגבול הדק בינה לבין תעשיית התרופות. מהשימוש בבוטוקס ועד פיתוח כימיקלים נוגדי הזדקנות - כיצד נעזרת תעשיית היופי בפיתוחים מדעיים? לחלק הראשון של הכתבה - לחצו כאן

נגזרת של ויטמין A, החומצה הטרנס-רטינואית (הנקראת גם רטין A), היתה בין המולקולות הראשונות שניתן היה להראות שהיא בעלת פעילות ביולוגית ממשית, המשפיעה על מבנה העור. חומר פעיל זה ממריץ את יצירת הקולגן - חלבון החיוני למבנהו היציב של העור - וכן משפיע על חלוקת התאים. את פעולתו המיטיבה של רטין A גילתה קבוצתו של פרופ' אלברט קליגמן מאוניברסיטת פנסילבניה, עוד בשלהי שנות השמונים. קליגמן בדק את השפעת רטין A על פצעי בגרות, ומצא, בין היתר, שיפור במראה הקמטים שנוצרו בעורם של הנבדקים בשל חשיפה מזיקה לשמש.

קבוצת חומרים חשובה אחרת שפעולתה הקוסמטית מבוססת על השפעה ביולוגית היא קבוצת החומרים נוגדי-החמצון. תהליכי החמצון, המתרחשים בגוף באופן טבעי כחלק מתהליך השימוש בחמצן בתאים, משחררים חומרים פעילים מאוד ומזיקים, הקרויים רדיקלים חופשיים. כך, למשל, רווח השימוש בוויטמינים A, C ו-E; בוויטמין ביתא-קרוטן; ביסוד סלניום; בחומצה אלפא-ליפואית, בקואנזים Q10 ובחומרים רבים אחרים, שמטרתם למנוע את נזקי הזדקנות העור הנובעים מתהליכי חמצון, בעיקר כאלה הנובעים מחשיפה רבה לשמש. ויטמין C, לדוגמה, נמצא כיום בראש רשימת נוגדי החמצון במוצרים קוסמטיים רבים. מחקרים הראו כי ויטמין C מעורב בבקרת הסינתזה של החלבון קולגן, אך למעמדו החשוב בתעשיית הקוסמטיקה אחראים מחקרים שגילו את פעולתו המיטיבה בתיקון נזקי שמש. נגזרות של ויטמין ,E הטוקופרולים (Tocopherols), הוכחו כמשמרות את מראה העור, מכיוון שהן מייצבות ממברנות תאים. קואנזים 10Q, הידוע גם בשמו יוביקינון (ubiquinone), מוכר כנוגד-חמצון פעיל, המנטרל את פעולתם המזיקה של רדיקלים חופשיים ברמה התאית.

פפטידים וחלבונים נמצאים גם הם בין הקבוצות הביוכימיות שהוספו לתכשירים בשנים האחרונות ממש, לאחר שהוכחה תרומתם כחומרים "ממצקים", כלומר בעלי השפעה על מרקם העור. הארגירלין הוא דוגמה בולטת. גם הנוירוטרנסמיטר GABA - gamma-amino butyric acid, המרפה שרירים, מצא את דרכו לקרמים לשיפור מראה עור הפנים. בניסויים מבוקרים הוכיחו חברות קוסמטיקה אחדות, כי מריחה של GABA עשויה להשפיע על היווצרות קמטי הבעה.

בין החלבונים העיקריים שמקובל כיום להוסיפם לקרמים שונים נמצאים קולגן, קראטין ואלסטין. עם זאת, השפעתן הביולוגית של מולקולות גדולות אלה מוגבלת לפני העור בלבד, בשל יכולת חדירה מוגבלת אל מתחת לפני העור.

להיות או לא להיות תרופה - הדילמה של תעשיית היופי

חברות הקוסמטיקה מתרחקות באופן מסורתי מן הצורך לרשום את מוצריהן כתרופות. בדרך זו הן יכולות להחדיר לשוק תכשירים במהירות רבה ובעלויות נמוכות לאין שיעור מאלו של תעשיית התרופות, המתמודדת עם מחסומי תקינה מחמירים.

על פי הגדרות מנהל המזון והתרופות האמריקני, ה-FDA, תרופה מוגדרת כחומר המשמש לטיפול, לריפוי, להקלה או למניעה של מחלה, או חומר שמטרתו להשפיע על מבנה הגוף או על תפקודו. נקל להבחין, שהגבול בין מטרות הקוסמטיקה ואלה של תרופות בכל הנוגע לשיפור בעיות המופיעות בעורנו הוא דק מאוד. ככל שהקוסמטיקה תהיה יעילה יותר – כך תתקרב יותר להגדרתה כטיפול תרופתי. הגדרה כזו תגרור במישרין את הצורך בניסויים ארוכים ויקרים, על פי כל נוהלי רשויות התקינה.

חברות הקוסמטיקה מצויות, אם כן, בין הפטיש והסדן. מחד גיסא, מטרתן המוצהרת היא להכליל במוצריהן חומרים פעילים ביולוגית, המשפרים את מצב העור. מאידך גיסא, חומרים כאלה עלולים להיות מוגדרים כתרופות ברוב מדינות העולם. החברות בחרו ברוב המקרים להלך בין הטיפות: להציג השפעה מיטיבה של החומרים שהן מפתחות ומשווקות, אך להגביל את ההסבר הנלווה למוצרים להשפעה על מראה העור - "מראה", להבדיל מ"מבנה" או "תפקוד". לפיכך, את הפרסום והתיאור של השפעתו של קרם חדש או נוזל קוסמטי ילוו מונחים כגון: שיפור במראה הקמטים, הטבה בגוון, טשטוש כתמים ועוד תיאורים רבים ומגוונים, המהלכים על סף הגדרות הטיפול התרופתי.

דוגמה טובה לדילמה זו מהווה החומר הפעיל רטין A. חברת ג'ונסון וג'ונסון כוללת את החומר בקרם בשם Renova, המאושר על-ידי ה- FDA כתכשיר תרופתי המונע הזדקנות עור. בהיותו תרופה, הקרם מתואר כחומר הפועל על קמטים וכתמי עור. ואולם, מינונים נמוכים יותר של רטין A או נגזרות דומות שלו מצאו את דרכם לתוך קרמים ותכשירים קוסמטיים לאין ספור, כתכשיר קוסמטי ולא תרופתי. המוצרים הקוסמטיים מתוארים כקרמים המשפרים את מראה הקמטים, חלקות העור וכדומה. נושא מניעת הקמטים אינו מוזכר.

דווקא באירופה נמצא פתרון מסוים לקונפליקט, כשתכשירים קוסמטיים שיצרניהם מצהירים עליהם כעל בעלי השפעה ביולוגית נמכרים לעתים קרובות באמצעות בתי-מרקחת. ביפן, בקוריאה ובמדינות נוספות זכו תכשירים קוסמצבטיים לקטגוריית רישום מיוחדת, ומשווקיהם נדרשים להוכיח פעילות ובטיחות בטרם יאושרו למכירה, אף שהניסויים הנדרשים לשם כך אינם מחמירים באותה מידה כמו אלה הנהוגים לגבי תרופות. בישראל קיימת דרישת רישום של כל מוצר קוסמטי.

כך, דרך התיאור השיווקי של פעולת התכשיר, נמצא פתרון ביניים לתעשייה הקוסמטית, שמצאה את הדרך "ללכת עם" חומרים פעילים, אבל "להרגיש בלי" הצורך ברישום חומרים אלה כחומרים תרופתיים. מכל מקום, החברות לוקחות על עצמן בדרך-כלל בדיקות מקיפות של בטיחות השימוש בתכשיריהן. ככלל, יעדיפו חברות הקוסמטיקה להשתמש בחומרים פעילים שבטיחותם הוכחה לאורך זמן, בעיקר כשהמדובר בחומרים שיש להם גם שימושים תרופתיים.

הרפואה מציצה בראי

מן הצד האחר ניצבת תעשיית התרופות. התדמית הפסאודו-מדעית של הקוסמטיקה הרחיקה במשך שנים רבות את חברות התרופות מעיסוק מכוון במחקר ובפיתוח של תכשירים קוסמטיים. ואולם, הפוטנציאל הכלכלי של תכשירים משפרי סגנון חיים, כגון הוויאגרה, קורץ אפילו לחברות התרופות השמרניות ביותר, והן אינן עוצמות עיניהן בפני הפוטנציאל הכלכלי העצום הגלום במוצרים קוסמטיים.

חברת התרופות הענקית אוונטיס (Aventis) רכשה חברת קוסמטיקה בשם מעבדות דרמיק (Dermik Laboratories) לצורך זה ממש. ענק התרופות פייזר (Pfizer) הודיע זה כבר על מחקר מכוון לגילוי חומרים פעילים בעלי השפעות קוסמטיות, ואף רכש לשם כך את חברת אנאדרם (Anaderm) ממישיגן, המתמחית בתחום זה. גם חברת גלקסו (GlaxoSmithKline) קפצה על עגלת תעשיית היופי, כאשר רכשה לאחרונה מחברת אלרגן את זכויות השיווק של הבוטוקס ביפן ובסין.

חברת מֶרק (Merck) הקימה חטיבה מיוחדת שתתרכז בנושאי עור, תרופתיים וקוסמטיים כאחד. החברה ערה זה כבר לפוטנציאל הכלכלי של תרופות המשפרות מראה חיצוני. החומר הפעיל פינאסטריד (Finasteride) המצוי בתכשיר פרופציה (Propecia) של חברת מרק משמש להצמחת שיער, ומהווה דוגמה טובה לחומר קוסמצבטי ש"גויר" על-ידי חברת תרופות והפך ללהיט.

בגישה אחרת במקצת, ענק הקוסמטיקה הצרפתי לוריאל חבר עם חברת המזון נסטלה וביחד הקימו את חברת גלדרמה (Galderma), העוסקת במחקר, בפיתוח ובשיווק של תכשירים תרופתיים המשפיעים על העור. כך, במהלך ארוך-טווח, מכינה את עצמה לוריאל לתקופת הקוסמטיקה המדעית.

חלק לא-מבוטל של התכשירים בעלי הפעילות הביולוגית המתקדמת פותחו על-ידי קבוצות מחקר שבראשן דרמטולוגים, שאף הקימו לשם כך חברות קוסמטיקה פעילות. אחדים מן הידועים שבהם הם ד"ר ניקולס פריקון וד"ר הווארד מורד בארצות-הברית, ובארץ קבוצת דרמטולוגים שמוצריהם משווקים תחת השם ד"ר עור.

יתרה מזו: הבסיס המדעי לפיתוח התכשירים הקוסמטיים החדשים, כמו גם שיקולים כלכליים ברורים, הופכים היום את משרדי הרופאים, בעיקר בארצות-הברית, לנקודות מכירה של תכשירים שהם קוסמטיים במהותם. זוהי מגמה מעניינת, שמן הסתם תתרחב בעתיד, ואולי טוב שכך. אחרי ככלות הכל, אם הקרמים שלנו יתחילו להשפיע על עורנו באופן מהותי, כדאי שמישהו ישגיח על המתרחש.

דרך העור

גם כשהחומרים בתכשירים קוסמטיים הם פעילים במעבדה, עדיין לא ברור אם הם חודרים לעורנו כדי להשפיע ולשפר במקום שבו הם אמורים לפעול. שכבות העור החיצוניות, המהוות מגן אפקטיבי כל-כך מפני חדירת חומרים זרים אל תוך גופנו, מהוות חסם יעיל גם נגד חדירת חומרים קוסמטיים.

אין זאת שחסרות שיטות אפקטיביות להחדרת חומרים דרך העור. דווקא ענף התרופות פיתח בשנים האחרונות אסטרטגיות וחומרים המסייעים בהחדרת מולקולות לתוך העור ודרכו. חוקרים פיתחו ליפוזומים, מיקרוזומים ועוד, שנועדו לעטוף את החומרים הפעילים בתרופות, כמו גם במוצרים קוסמטיים, בעטיפה כימית נאותה, שתשפר את חדירתם דרך שכבות העור החיצוניות.

חירור מיקרוסקופי או דחיפה חשמלית של חומרים פעילים לתוך העור פותחו גם הם לכדי מוצרים יעילים ובטוחים בשימוש. רטיות ומכשירים שונים, וביניהם מוצרים ישראליים מקוריים, פותחו לאותה מטרה.

ואולם, הגברת חדירות העור היא חרב פיפיות לדידה של תעשיית הקוסמטיקה. ה-FDA הגדיר גם כאן בצורה ברורה, שחומרים החודרים לתוך גופנו מעבר לשכבת העור החיצונית ביותר יוגדרו כמוצרים רפואיים. גם בארצות אחרות הגישה דומה, אם כי נוטה להקל עם תעשיית הקוסמטיקה ולבחון כל מקרה לגופו.