הרגיעון הקואליציוני
כניסת ליברמן לממשלה הפכה לא מעט אנשים במערכת הפוליטית למאושרים. אולמרט יכול לראות עתיד קצת פחות שחור, בעבודה יש כאלה השמחים שמישהו יוציא לפרץ ולכמה מתומכיו ויריביו את האוויר מהבלון. וגם בליכוד, סילבן שלום, שממתין לנפילת נתניהו, יכול לחייך. השאלה רק למה בכל זאת, הציבור צריך להיות מודאג
עד עכשיו, כניסתו של אביגדור ליברמן לממשלה הפכה קבוצות לא קטנות של אנשים למאושרים: אהוד אולמרט ואנשיו, למשל, מאושרים. אחרי חודשים ארוכים שבהם נראה היה שראש הממשלה טובע יחד עם מפלגתו, העתיד נראה פתאום שחור פחות.
במחיר זול במיוחד, קנה אולמרט 11 קולות (כלכליים אך לא רק) ממושמעים, שיעבירו לו את התקציב בלי בעיות מיותרות, וייתנו ידם למיני ניסויים חוקתיים שנועדו "לייצב את המשטר". שלי יחימוביץ' יכולה לקפוץ מעתה והלאה עד התקרה של ועדת הכספים. חוץ מכאב ראש, לא ייצא לה מזה הרבה.
גם אביגדור ליברמן וסיעת מצילי המדינה שלו מאושרים. מן הגלות האופוזיציונית המשמימה, הם הפכו פתאום לרלבנטיים לכאורה. ליברמן, בקולו הבוטח ומבטו החודר טילי שיהאב 3, יוכל לאיים תחת כל מיקרופון על טהראן, יכין תוכניות פעולה וינהל את המשבר הבא, וחברי סיעתו יוכלו להרגיש שהם לא יושבים סתם על ספסלי האופוזיציה. מעתה והלאה הם יישבו סתם על ספספלי הקואליציה, ויצילו לאולמרט את הכיסא. וזה לא הולך ברגל. לישיבה הזאת כבר יש משמעות אחרת לגמרי. מישהו עוד ימצא אותה.
בעבודה
ליברמן בפנים, עמיר פרץ במלכוד
אטילה שומפלבי
במפלגת העבודה סוערות הרוחות עם כניסתו של אביגדור ליברמן לממשלה ומרכז המפלגה יכריע בימים הקרובים, כאשר הכף נוטה להישארות בממשלה. ומה יהיה עם עמיר פרץ? "הוא היה רוצה לצאת מהממשלה ואפילו שקל להקים מטה למען העניין, אבל חזר בו", מסבירים מקורביו, "המרכז רוצה את ההיפך והוא לא יוכל להתבזות"
כן, גם חלק גדול מאנשי מפלגת העבודה מאושרים. שרים, ח"כים, פעילים - כולם כולם מאושרים, מרוצים שסוף סוף מישהו הולך להרגיע את העניינים, להפסיק את המרוץ האינסופי אחר המריבה הבאה, יוציא לעמיר פרץ ולכמה מתומכיו ויריביו את האוויר מהבלון. כניסת ישראל ביתנו לקואליציה אמורה להרגיע את המערכת הפוליטית, לדחות מרוצים לצמרת, ולאפשר לפוליטיקאים להתעסק מעט גם בענייני מדינה. כן, ענייני המפלגה חשובים הם, אבל ענייני המדינה קודמים. וכשאין לכל אחד אקדח טעון ביד, יהיה לראש הממשלה קצת יותר קל לנוע לעבר השנה הבאה.
אושר גדול נפל גם בחלקם של כמה אנשי ליכוד. סילבן שלום, למשל, שיושב בצד ומתבונן בבנימין נתניהו העומד בראש אופוזיציה מיניאטורית כמעט. שלום בטוח שכעת, לאחר שאין סיכוי להפיל את הממשלה כל כך מהר, יהפוך נתניהו מראש ממשלת הסקרים הבא, לעוד אפיזודה חולפת שתלך ותדעך. או אז, חושב שלום, תבוא ההזדמנות הגדולה שלו להשתלט אחת ולתמיד על הליכוד. מאידך, נתניהו מאושר גם הוא בחלקו. יו"ר הליכוד משוכנע שכל הקומבינציה הזאת של אולמרט-פרץ-ליברמן לא תחזיק יותר מדי מעמד. בסוף מישהו יפוצץ את הכל, ובינתיים הוא יהפוך לאלטרנטיבה האמיתית היחידה בסביבה. ומי יהיה ראש הממשלה המאושר הבא? נכון, ביבי.
את האושר אפשר למצוא גם במקומות נוספים: בקרב אזרחי המדינה, למשל, שמאסו בחוסר היציבות ובטלטלות הפוליטיות שנולדות מידי יום. וגם העיתונאים מחייכים, בתקווה שהקואליציה המורחבת תעצור את המרדף המטורף אחר התבטאויות קיצוניות של פוליטיקאים לוחמניים, ותבלום את הצורך להיכנס לכוננות בחירות אחת לחצי שנה.
רק שעם כל האושר הזה בסביבה, כמה דברים עדיין נותרים בלתי מובנים ואף מדאיגים, שלא לומר מפחידים. כמו, למשל, תפקידו החדש של ליברמן. לא בגלל שמעטים הם המבינים מה בדיוק יעשה ליברמן בהיותו אסטרטג העל של ישראל, אלא בעיקר בגלל מה שכתוב בהסכם הקואליציוני הטרי שנחתם אתמול. אם אכן יעסוק השר הטרי בגיבוש המדיניות כלפי איראן ושאר האיומים המצפים לנו, נשאלות השאלות הדמיוניות הבאות: הייתכן שעד עכשיו אף אחד לא עסק בזה? הייתכן שאחרי כל מה ששמענו על האיום האחמדיניג'אדי, אין לישראל תוכניות מגובשות, אין לה מדיניות מסודרת? הייתכן שעד עכשיו אף אחד לא ניהל את ענייני האסטרטגיה של המדינה? הייתכן שאף אחד לא הכין שום תוכנית מסודרת ליום סגריר? הייתכן שכל האושר הזה שסוחף אותנו פתאום, חושף בעצם מציאות בלתי מאושרת בעליל?
לפנייה לכתב/ת 
ליברמן. מבט חודר שיהאב
צילום: איי פי
אולמרט. עתיד שחור פחות
צילום: ניב קלדרון
פרץ. מוציא את האוויר מהבלון
צילום: ניב קלדרון
מומלצים
