פרשת נוח: המנגנון להדחת המנהיג
התנ"ך מלמד אותנו בדרך הקשה שאין די ביציבות וכוח - מנהיג שאינו מגלה את התכונות הנדרשות, מודח ללא רחמים
האם המהלך הנמרץ לשינוי שיטת הממשל יפתור את המשבר המנהיגותי בו נתונה מדינת ישראל? נבחן זאת באמצעות השאלה הבאה: מצב בו אף מנהיג איננו מקבל אחריות לכישלונה של מלחמת לבנון השנייה, אלא מגלגל זאת בדרך כלל כלפי מטה, הוא בעיה של שיטת ממשל כזאת או אחרת - או שהדבר נובע מהיעדר אישיות מנהיגותית אמיצה, כריזמטית ועניינית? פרשת השבוע מעמידה בפנינו את דמותו המרתקת של אנטי-מנהיג, שאף שבשלו כל הנסיבות החיצוניות אשר איפשרו לו להופיע כמנהיג, אישיותו החלשה קרסה אל מול הלחץ הציבורי.
נוח, איש צדיק וישר, חי בדור מושחת שבו רצח, גזל ושחיתות מינית שולטים באווירה הציבורית. נוח הוא אדם בעל חוט שדרה אישי מוצק, ואינו נסחף ברוח הקלוקלת של תקופתו. הוא ומשפחתו מהווים אי של שפיות ומוסר באוקיינוס של רוע מוחשי. יחד עם זאת, מה עושה נוח, היודע על גלי הצונאמי האדירים של המבול העומדים להשמיד ולטאטא את התרבות החוטאת? מסתפק בבניית התיבה הענקית, מבלי לנצל את תקופת הבנייה הממושכת ואת העניין הציבורי במעשיו - הנראים משונים באותה עת - כדי להזהיר את החברה מהאסון הפנימי והחיצוני המרחף מעליה.
יש לו לנוח לוקסוס שאין למנהיג בן זמננו: הוא מוגן על-ידי האלוהים ויודע שדבר לא יאונה לו. ובכל זאת שוקע בבנייה של מנגנון ההצלה הפרטי שלו, ולא מצליח להתעלות ולהפוך למנהיג. הוא גם לא מצליח לבנות שושלת מנהיגותית ומת בשיבה טובה, מבלי להטביע חותם על ההיסטוריה. אברהם לעומתו, החי עשרה דורות אחריו, פועל בתנאים של סיכון ואי-ודאות, ובצורות שונות הוא מנסה לשנות את האקלים האלילי והמושחת של בני תקופתו. הוא איננו נרתע; שילוב של אהבה אמיתית לבני-אדם עם אומץ לב נדיר הופכים אותו, בהשראה אלוהית, למנהיג שבונה שושלת.
האם יש מתכון להצמחת מנהיגים? התשובה היא כנראה, לא. שהרי התנ"ך עצמו מלא במצבי ניסוי וטעייה, שבהם דמויות פוטנציאליות מגיחות, מקבלות את הצ'אנס, נכשלות ונעלמות מעל בימת ההיסטוריה. אבל התנ"ך מלמד אותנו בדרך הקשה כי מנהיג שאיננו מגלה את התכונות הנדרשות, מודח ללא רחמים. הנה שאול, המלך היהודי הראשון, נכשל ואינו מצליח לעמוד בנחישות אל מול רצונותיו הקטנוניים של העם. הוא מודח ואת מקומו תופס דוד, שכבר מגיל צעיר מתגלה כנחוש ובעל חוט שדרה. שאול נמחק מההיסטוריה הלאומית, ואילו המסורת היהודית העתיקה כמהה עדיין לשובו של אותו "משיח בן-דוד".
לכן, אם ניתן להסיק מכך מסקנה ממשית, הרי שדרושה לנו אמנם שיטת ממשל שמאפשרת יציבות - אך לא פחות מכך, כזו שמאפשרת להחליף במהירות מנהיגים כושלים. תארו לעצמכם, באופן היפותטי לחלוטין, שלשלטון מגיע אדם תאב כוח ושררה אולם נטול שיקול דעת והבנה מדינית של ממש, ובעיקר - נטול אינטגריטי. מה יוציא אותו מהשלטון? זו הרי סכנה של ממש. לכן אל לנו לבנות כיסאות של ראש ממשלה ללא כיסא מפלט, שיאפשר לחברה לזהות במהירות את תכונותיו המנהיגותיות או האנטי-מנהיגותיות של זה היושב על הכסא, ובמקרה הצורך - להחליפו במהירות.
הכותב הוא פסיכולוג קליני ויו"ר הנהלת ארגון רבני "צהר"
מומלצים
