אנאפאיזה

קרחוני הנידוי והשכחה כיסו בשנות החמישים את היהודים העולים שאמנותם נבעה מהתרבות הערבית, ועתה הם מתחילים להפשיר קמעא ולהתבקע. לפני שבועיים היה מופע מחווה לסלים אל-נור, המלחין העירקי, במוזיאון ת"א, והשבוע יעלה בפסטיבל תיאטרונטו "אנא-פאיזה", מחזה המבוסס על חייה של הזמרת פאיזה רושדי, כוכבת התזמורת הערבית של רשות השידור וזמרת מפורסמת במצרים. המחזה, המתבסס על סיפור חייה של רושדי, מספר את סיפור יחסיהן של אם חד-הורית ובתה היחידה. השחקנית יפה תוסיה כהן, בתה של רושדי, מבצעת את המחזה, שרה בו, וגם כתבה אותו יחד עם המחזאית איריס שביט.

המלחמה של רושדי

רושדי הייתה ילדת פלא מצרית והופיעה לצידם של פאריד אל אטרש ואום כולתום. היא הקליטה תקליטים רבים ואף ככבה בסרטים. המלחין עבדול והאב, שראה אותה כשהופיעה בגיל שמונה באלכסנדריה עיר הולדתה, הוקסם ממנה ואפילו תכנן להלחין לה אי אלו שירים. אולם התגברות המתח בין יהודים לבין ערבים בארץ ישראל של שנות הארבעים, טרפה את הקלפים עבור רושדי, עת יהודי מצרים החלו להיות מזוהים עם האויב הציוני. רושדי לא בחרה באופציית ההתאסלמות כמו השחקנית והזמרת לילה מורד, אלא עלתה לישראל בתחילת שנות החמישים, נישאה ושקעה לאלמוניות.
באמצע העשור, החלה פאיזה לעבוד בתזמורת האגדית של רשות השידור של קול ישראל בערבית, אם כי עבודתה זאת לא הקנתה לה פרסום תהילה ושכר נאות כמו במצרים, אלא השאירה אותה במסגרת המצומצמת של צרכני התרבות הערבית, יהודים וערבים כאחד. בסוף שנות השמונים, כשפורקה התזמורת, פרשה רושדי מפעילות אמנותית.
מלחמתה של רושדי, הנמצאת כרגע בבית אבות, התרחשה בזירות רבות: לא רק שהיא הביאה איתה את תרבות האויב, אלא גם הייתה אישה העוסקת במקצוע הנחשב לא מכובד, וגם הייתה אם חד-הורית. לצד עבודתה בתזמורת, היא הרבתה להופיע בחפלות ואף יצאה למסעות הופעות אצל קהילות מהגרים יהודים וערבים, באירופה ובארה"ב. יצחק אביעזר, מלחין וחוקר המוזיקה הערבית, אומר שבישראל נחשבת רושדי לגדולת הזמרות בשפה הערבית. "הייתה לה הבנה אינסטינקטיבית שורשית לגבי כל סוגי הזמר הערבי, מהקלאסי ועד הזמר העממי", מאומר אביעזר.

התחפושת הבדואית

ההצגה פורשת את יחסי האם ובתה בעת מעברה של האם לבית אבות. הבת מפרקת את בית ילדותה, אורזת מזוודה עבור אמה ומחסלת איתה חשבונות. בהצגה, אותה ביים איציק סיידוף, יש כמה סצינות נוגעות ללב, כמו הסצינה בה מנסה הילדה להשתלב בבית ספר יוקרתי בתל אביב, ואמה, שאינה מבינה את התרבות המקומית, מתעקשת שהילדה תתחפש לבדואית ואף תשיר בערבית בתחרות התחפושות. היא גם מגיעה לבית הספר ומביכה את הילדה, כשהיא מלמדת את הילדים המגחכים לשיר בערבית. סצינה קולקטיבית המוכרת היטב לכל ילדי דור שני של המזרחים.
תוסיה כהן, בת ה–38, בתה של פאיזה, היא שחקנית וזמרת המופיעה בהרכבים מוזיקליים שונים, בין השאר יחד עם "שחרות", ההרכב המוזיקלי של יאיר דלאל. רק בשנים האחרונות, היא החלה לקבל ולאהוב את תרבות בית אמה. לפני שבועיים היא עמדה על הבמה של מוזיאון ת"א, במסגרת פסטיבל ימי העוד, ובצעה את אחד משיריה הישנים של אמה. על פניה היה מבט תימהון לשמע מחיאות הכפיים הסוערות להן זכתה. היא הרי לא התכוונה להיות זמרת, בטח שלא לשיר בערבית.

- למה החלטת לצאת עם ההצגה הזאת רק עכשיו?

"ההצגה התבשלה אצלי במשך שנים רבות. אני לא מאמינה שהיו נותנים לי להציג הצגה כזאת לפני עשר שנים ועוד ב"הבימה". אני מרגישה שהייתי חייבת לעשות לאמא שלי מעין ערב הוקרה. מחווה למוזיקה המקסימה שלה אותה שרה כשהייתה בשיאה, מעטים בארץ שמעו אותה בתקופה ההיא. רק עכשיו, בעקבות הפופולריות לה זוכים שיריה של אום כולתום, גם אמא שלי נכנסה לקונצזוס, אבל לצערי היא איחרה את הרכבת".

- האם את מרגישה שההתנכרות לתרבות אמך החלישה אותך כאמנית?

"בודאי, ואני מדברת בשמי ובשם כל ילדי המהגרים שעברו חוויות דומות, לא רק המזרחים. כל עדה שבאה לכאן קברה את עברה. אמא שלי היא חלק ממני, וברגע שהתחברתי למקורות הכוח שלי, אפשרתי לעוצמה הזאת לצאת מתוכי".

"אנא-פאיזה", יום רביעי (13/12) ב-19:30 בתיאטרון הבימה בתל-אביב