כל מנחשי רבין

"יצחק אהב את העיתונאים והעיתונאים אהבו אותו". סטודנט צעיר בבית-הספר לעיתונאים "כותרת" הייתי, כשלאה רבין אמרה לנו את המשפט הזה, שכנראה לא יימחק לי מהראש לעולם. המשפט המגוחך הזה הפך לבדיחת המחזור. הרי מאז חשף דן מרגלית את פרשת הדולרים של רבין, זו שגרמה להתפטרותו, יחסיו עם התקשורת היו בבחינת "כבדהו וחשדהו". אהבה גדולה בטח לא הייתה שם. 

אבל זה לא מה שיפריע למשפחת רבין ולמקורביו לספר לנו כל שנה מה היה קורה כאן אילו רבין היה חי. עכשיו הגיע תורו של הרמטכ"ל לשעבר, אמנון ליפקין-שחק, ידיד משפחת רבין, לספר לנו ש"אילו רבין היה בעמדת קבלת ההחלטות, מלחמת לבנון הייתה מתנהלת אחרת לגמרי". מאיפה הוא יודע את זה? אולי עשה סיאנס.

רצח רבין פער קרע בעם הזה, שספק אם מישהו יוכל לאחות אי-פעם. הדמוקרטיה ספגה מכה אנושה, וכמוה גם הסכמי השלום. שלוש היריות בכיכר עדיין מהדהדות בכולנו וגורמות לצמרמורת. הבעיה האמיתית של מדינת ישראל היא שהרצח לא הוליד חשבון נפש אמיתי, ובמקומו נולד פולחן ששייך לצד אחד של המפה הפוליטית, שסבור ש"יום הזיכרון לרבין חשוב כמו יום השואה", כפי שביטאה זאת שרת החינוך יולי תמיר.

תמיר חסכה מאיתנו את התהייה מה רבין היה אומר על זה, אבל משפחתו ומקורביו חוזרים מדי שנה ומספרים לנו מה היה חושב וכיצד היה מגיב לענייני דיומא. בכך הם מזכירים את חסידי חב"ד, שמאמינים בכל לבם ש"המלך המשיח" עדיין חי, וגם יכולים לספר מה הוא חושב בכל רגע ולהפיץ את משנתו בענייני דיומא בפרסום חוצות. לך תסביר להם שהוא מת.

יצחק רבין מת לפני 11 שנה בבית-החולים איכילוב. זו עובדה מצערת, אבל עובדה. הוא לא חושב בענייני השעה וגם לא יכול לומר את דעתו. מה הוא היה עושה וכיצד היה נוהג - לעולם לא נדע. הוא גם לא מינה דוברים מטעמו, שיספרו לנותרים עלי אדמות מה חשב על מי ומה היה עושה במלחמת לבנון. כל הניסיונות של קרוביו ומקורביו לספר לנו בכל ערוץ אפשרי מה היה עושה ואיך, מגחיכים אותם ואת זיכרונו והופכים את היום הזה מיום זיכרון לאומי ומיום של חשבון נפש, ליום של סגידה לאלילם.

טוב תעשה

 משפחת רבין וטוב יעשו מקורביו אם יניחו למדינת ישראל מהתהיות כיצד היה נוהג ראש הממשלה לשעבר, האם אהב עיתונאים או לא והאם היה מצניח כוחות בליטאני 48 שעות לפני הפסקת האש - ויתמקדו בשאלות הרות גורל: ההסתה, התרבות הפוליטית והחברתית האלימה שבה אנו חיים והכשל החינוכי ארוך השנים, שהפך את הרוצח הנתעב לכמעט סלב.

אי-אפשר להימנע גם מהשאלה, האם למשפחה ולקרובים יש חלק בהפיכתו לאליל המעונה שלהם ושל השמאל הישראלי, מה שהרחיק ציבורים רבים מאירועי הזיכרון ומחשבון נפש עמוק. אין ספק שהיומרה ללמד אותנו "מה רבין היה חושב היום" היא חלק מהכשל המחשבתי של אותם בני משפחה ומקורבים - ובכך, גם להם עצמם יש חלק בכרסום זיכרו.

הכותב הוא חבר מערכת ynet