"ההנהגה חלולה, אבל גרוסמן טעה"

הסופר דויד גרוסמן הצליח בנאומו בעצרת לרבין לגעת בעצבים החשופים שביחסי הישראלים והנהגתם. קריאתו ש"ההנהגה חלולה", נפלה, כך נראה, על אוזניים קשובות משמאל אך גם מימין. עם זאת, מסקנותיו של הסופר ששכל את בנו במלחמת לבנון, זוכות גם ללא מעט ביקורת.

"אנחנו מסכימים שהנהגתנו חלולה ואינה מתפקדת. היא אכן לא עושה את שמצפים ממנה. אבל גרוסמן ניצל במה שהייתה אמורה להיות עצרת זיכרון כדי להביע דיעות פוליטיות משלו", טוען ד"ר רון בריימן, מחוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי.

לדבריו, "גרוסמן לא עושה את מה שצריך לעשות. אנחנו במלחמה שנכפתה עלינו כתולדה ממדיניותו של גרוסמן. מדיניות זו הובילה אותנו למלחמת אוסלו, כדאי לקרוא לילד בשמו. במקום חזון "השלום" ו"שתי המדיניות" עלינו לחזור לחזון הציוני של ריכוז עם ישראל בארץ ישראל. זה מה שהיה מאפשר להתלכד ומחזיר את התקווה לעם, אותה תקווה שאת חסרונה ציין גרוסמן. אני חושב שהתקווה נעלמה באוסלו".

לעומתו, אומר הסופר והמשורר אייל מגד כי "אני מסכים בכל פה עם דברי גרוסמן. הנהגתנו חלולה וקנטרנית. היו אלה מילים כדרבנות, חדות כתער. אני מאוד תומך. ראשית ליבי איתו, כאבו האישי ברור, מחיר שהוא היה צריך לשלם על טמטום - שהוא הצביע עליו בצורה מדויקת. שמחתי לראות את המנהיגים שהוא מדבר עליהם זעים באי נוחות מאחוריו".

מגד הוסיף כי "אני תומך בגרוסמן גם בעניין הסורי, מזה שנתיים ימים אני אומר שצריך לתת חבל לאסד. אבל אין לנו גרם תעוזה בהנהגה. מסכים איתו שאין לנו מנהיגים אלא עורכי דין ורואי חשבון. ככל שגרוסמן אמר מילים חריפות יותר תמכתי בו אלף פעם יותר".

עם זאת הוא סבור שגרוסמן לא הלך מספיק רחוק מול החמאס. ההנהגה שלנו צריכה לדבר עם מי שנבחר על ידי הפלסטינים, אומר מגד. "מאז שחמאס עלה לשלטון, השמיע הנייה כמה הכרזות פייסניות ודחינו אותם. החטא הקדמון של אולמרט הוא בזלזול".

"לדוד בן-גוריון היתה לפחות אג'נדה" 

בקרב החרדים, התגובות לדברי הסופר מעורבות. העיתונאי ועורך העיתון החרדי "משפחה", משה גרילק, אמר כי "גישתו של גרוסמן היא בעייתית מכיוון שהוא בעיקר התמקד במה לא טוב ובשלילי ופחות במה עושים עם זה מחר. הוא אמר 'אין מלך בישראל, הנהגה חלולה'. מה ההצעה שלו, מלבד מילים? הרי ברור לנו שההנהגה בדיוק ראויה לעם".

לדבריו, לדוד בן גוריון, שלא היה המנהיג האהוד עליו, "הייתה לפחות אג'נדה- לבנות מדינה". "אבל מה עכשיו?", הוא שואל, "שלום זה לא אג'נדה. צריך לדון בשאלה איך החברה צריכה להתנהג, ולשם כך צריך דרך חינוכית". בעיניו, באופן לא מפתיע, "שורש בעיה הוא היעדר חשיבה אמונית. צריך לחזור למוסר היהודי".

"ראו מה קרה לארץ הצעירה, הנועזת, מלאת הלהט והנשמה שהייתה פה", אמר גרוסמן לקהל הרב שהגיע לכיכר, "איך כמו בתהליך של הזדקנות מואצת זינקה ישראל משלב הינקות והילדות והנעורים אל מצב קבוע של נרגנות, ורפיון ותחושת חמיצות. איך זה קרה?".

הרב של גוש קטיף לשעבר, הרב יגאל קמינצקי, מנסה לענות לגרוסמן על השאלה: "כל עם יונק מהשורשים והולך על חזון. לנו כעם ישראל, שהגיע לארץ ישראל אחרי 2000 שנה, לא באנו להיות פה עוד מדינת היי טק. יש לנו איזשהו מסר לעולם. כשאנחנו מתנתקים מהשורש ומתחילים את ההיסטוריה רק מהעלייה השנייה, אז אין עבר ובטח שלא יהיה עתיד".

מה החידוש לדבריו של גרוסמן?", שואל הרב קמינצקי, "רואים שהכל פה רופף. שהכול מתנהל כאן לפי ספינים תקשורתיים. שום עמדה בכל התחומים. עם ישראל צמא לרוח אחרת ולערכים אחרים. אנחנו לא יכולים להישאר כמין חיקוי של התרבות המערבית".