תביעות קטנות, בעיות גדולות

בראשית ספטמבר השנה פגע נהג שנסע לאחור בחניה במכוניתו של נ'. היות שהנהג הפוגע לא הסכים לפצות את נ' על נזקו, כ-4,500 שקל, הגיש נ' נגדו תביעה בבית המשפט לתביעות קטנות בראשון לציון. את פרטי הנהג הפוגע העתיק מתעודת הזהות שלו, ולימים אף הגיע למקום מגוריו. אך בל נקדים את המאוחר.

בחלוף שלושה שבועות מיום הגשת התביעה, התקשר נ' למרכז המידע הטלפוני של הנהלת בתי המשפט בירושלים על מנת לברר אם הנתבע קיבל את התביעה. זה היה ב-4 באוקטובר, ולנ' נאמר כי הנתבע לא קיבל את כתב התביעה, על אף שנשלח בדואר רשום. אך היות שהדבר היה בעיצומם של חגי הסתיו, החליט נ' להמתין עוד זמן מה.

בין לבין יצר נ' קשר עם דואר ישראל לגבי נהלי מסירת דברי דואר רשום, ושם הוסבר לו, כי אם פריט שנשלח בדואר רשום לא נלקח במשך 14 יום, נשלחת לנמען תזכורת שנייה, ואם גם לאחר מכן הפריט אינו נלקח – הוא נשלח בחזרה לשולח בצירוף סיבת אי-המסירה. סיבה זו יכולה להיות שהנמען מסרב לקבלו (על כך, הסבירו לו, ניתן ללמוד מן העובדה ששאר המכתבים בתיבתו נאספים), או שהמען שגוי. עם זאת, בדואר לא הסכימו למסור לנ' מידע על מצבו של כתב התביעה שנשלח, מפני שלא הוא שלח אותו (את זאת עשתה מזכירות בית המשפט), והוא גם אינו הנמען.

ב-15 באוקטובר שב נ' והתקשר למוקד המידע של הנהלת בתי המשפט. שוב נאמר לו שהנתבע לא קיבל את כתב התביעה. אז ציין נ' בפני בת-שיחו, כי בשלב זה הם כבר היו אמורים לדעת מה הסיבה לכך שהנתבע לא קיבל את כתב התביעה, אך לה לא היתה שום תשובה עבורו. מה שכן, היא הפנתה את נ' לדואר ישראל.

נ' הבין שהעניין עלול להסתבך, ושאל את הפקידה מה עליו לעשות כעת, והיא אמרה כי עליו למסור את כתב התביעה לנתבע באופן אישי. נ' שאל, האם צריך להחתים את הנתבע על טופס מטעם בית המשפט, והיא השיבה בחיוב. האם אפשר להוריד את הטופס מהאינטרנט, שאל נ' – והיא אמרה שאינה יודעת.

"הפקידה לא אמרה לי שצריך להגיע לבית המשפט ולקבל טופס מיוחד, ולמזלי לא הלכתי למסור על דעת עצמי והמשכתי לברר את הנהלים בעצמי באמצעות פורומים באינטרנט", מספר נ'. נוסף על כך, הוא ממשיך, הפקידה טרקה את הטלפון באוזניו.

ב-26 באוקטובר שב נ' והתקשר למוקד המידע של הנהלת בתי המשפט. היות שכבר היה ברור שהנתבע לא קיבל את כתב התביעה, נאמר לנ' לבצע מסירה אישית. רק לאחר ששאל – ביוזמתו – איך עושים זאת, נאמר לו להגיע לבית המשפט, ושם ינחו אותו.

נ' ביצע את המסירה ב-3 בנובמבר. כעבור חמישה ימים התקשר שוב למוקד המידע. "פעמיים טרקו את הטלפון בפני עוד לפני שאמרתי מלה" הוא מספר. "בפעם השלישית, כשסופסוף דיברתי איתם, שאלתי האם אני צריך לשמור את אישור המסירה אצלי ולהציגו רק אם השופט ידרוש אותו ממני כדי לוודא שאכן התבצעה המסירה. שוב לא ידעו מה להגיד לי.

שאלתי האם בית המשפט צריך לתייק אותו או שאישור המסירה הוא תנאי מקדים בכלל לקיומו של הדיון, אבל הם לא ידעו לענות. הם הציעו לשלוח בפקס, ובסופו של דבר המליצו להגיש לבית המשפט".

"התעקשתי שיגידו לי האם אני חייב להגיש את האישור לבית המשפט, כי אני לא רוצה להפסיד שעות כדי להגיע לשם ולעמוד בתור", ממשיך נ'. "בסוף הבנתי, שגם אם הם כן יגידו לי אני לא יכול לסמוך על מלה שלהם, ובסופו של דבר הגעתי לבית המשפט, וזה אכן מה שהייתי לעשות: צריכים לחתום על האישור ולתייקו בתיק".

את תלאותיו בפרשה זו סיכם נ': "לאורך כל השיחות אני דובבתי אותם, שום דבר מהמידע לא הגיע אלי מיוזמתם. וגם כשכבר ענו לי, המידע היה חלקי או שגוי".

ויש לו גם כמה תהיות: מדוע בכלל היפנו אותו לדואר ישראל? האם במוקד המידע של הנהלת בתי המשפט לא יודעים שהדואר לא ימסור מידע לאדם שאינו צד למשלוח דבר דואר? וחמור מכך: הרי דבר הדואר הוחזר להנהלת בתי המשפט. וכיוון שכך, איך זה שאינם יודעים לומר לתובע מה סיבת אי-המסירה?

"אם מפנים אותי למוקד אחד ויחיד לפחות שידאגו שהמוקדנים יהיו בעלי ידע", אומר נ'. "אני כועס, כי אלמלא שאלתי בפורומים באינטרנט, הייתי מגיע ביום המשפט והיו זורקים אותי מהמדרגות במקרה הטוב, ובמקרה הרע היו מוחקים את התביעה".

ודבר נוסף מציק לנ' בעקבות העניין: הוא הרי שילם אגרה עבור כל השירותים שהוא אמור לקבל מבית המשפט. אז מדוע מטרטרים אותו למסור בעצמו את כתב התביעה לנתבע? מה עוד, הוא מדגיש, שבמקרה זה הכתובת הייתה נכונה; הרי הוא עצמו הגיע לשם וביצע מסירה.

שאלות טובות. לנו אין מה להוסיף עליהן.

הנהלת בתי המשפט: מתנצלים ומצרים

מהנהלת בתי המשפט נמסר בתגובה, כי "ב-4 באוקטובר יצר נ' קשר עם מרכז המידע על מנת לברר האם הנתבע קיבל את כתב התביעה אשר נשלח באמצעות בימ"ש. באותה שיחה נענה כי טרם נתקבלה תביעתו אצל הנתבע, כלומר לא קיים אישור מסירה על מסירת התביעה לנתבע במערכת.

"מכיוון שלא נמסרה התביעה, יצר נ' קשר עם דואר ישראל לבירור נהלי מסירת דואר רשום, ושם הוסבר לו כי לאחר שפריט נשלח בדואר רשום ולא נלקח במשך 14 ימים, הדואר מוציא לנמען תזכורת שניה, ואם גם לאחר מכן אינו נלקח הוא מוחזר לשולח בצירוף סיבת אי המסירה. לטענתו, בדואר לא הסכימו למסור לו מידע בנוגע לסטאטוס כתב התביעה מכיוון שאינו השולח או הנמען.

"מבירור שערכנו במוקד המידע של דואר ישראל, עולה כי כל אזרח רשאי לברר היכן עומד דבר דואר, אם קיים ברשותו מס' אישור המסירה וללא קשר להיותו שולח או נמען. כמו כן, נמסר לנו כי ניתן לקבל את המידע באתר האינטרנט של דואר ישראל.

"עוד ממשיך וטוען נ' כי ב- 15.10 התקשר שוב למרכז המידע בקשר לאותה השאלה, ושוב נמסר לו כי הנתבע לא קיבל את כתב התביעה. המתלונן ציין בפני הנציגה כי על סמך המידע שקיבל במוקד המידע של הדואר, בשלב זה היתה אמורה כבר לראות במערכת את סיבת אי קבלת אישור המסירה. לטענתו, הנציגה עמה שוחח היפנתה אותו בשנית לדואר ישראל (ע"פ נהלי עבודה במרכז המידע שאומתו מול דואר ישראל),היות ולא היה אישור מסירה או סיבת אי מסירה בתיק.

"משלא הסתפק בתשובה זו הפציר המתלונן בנציגה למצוא פתרון לבעייתו, וזו הדריכה אותו כי במקרה מסוג זה ועל פי תקנות סדר הדין האזרחי, עליו לבצע מסירה אישית לנתבע.

"בהמשך לכך שאל המתלונן האם ניתן להוריד את טופס המסירה האישית מהאינטרנט והנציגה השיבה כי איננה יודעת.

כאן המקום לציין כי על הנציגה היה להדריך את המתלונן שהדרך היחידה לבצע מסירה אישית היא לגשת פיסית למזכירות בימ"ש ע"מ לקבל את המעטפה לביצוע המסירה, ולצערנו לא הדבר לא נעשה.

"ב-26.10 התקשר למרכז המידע ובירר שוב בנוגע לאופן ביצוע מסירה אישית, לטענתו רק לאחר שהפציר בנציגה למסור את מלוא המידע נאמר לו להגיע לביהמ"ש ושם ינחו אותו לגבי אופן הביצוע. ב-3 בנובמבר ביצע המתלונן את המסירה ע"פ ההנחיות שניתנו לו במרכז המידע.

"כעבור חמישה ימים התקשר למרכז המידע ולדבריו רק בפעם השלישית נענה (לאחר שפעמיים נטרק הטלפון בפניו בטרם הספיק לדבר). בשיחה זו שאל האם עליו לשמור את אישור המסירה ולהציגו בדיון והנציגה לא ידעה להשיב. עוד שאל האם בימ"ש צריך לתייק בתיק את האישור כתנאי לקיום הדיון והנציגה הציעה כי ישלח את אישור המסירה בפקס לבימ"ש, אך בסופו של דבר המליצה לו לגשת לבימ"ש. לדבריו, לאחר שיחה זו החליט לגשת לבימ"ש מכיוון שלא הסתמך על התשובות שניתנו במרכז.

"אנו מתנצלים ומצרים על תחושתו של נ'. חשוב לציין כי הטענות שמעלה לנושא מקצועיות הנציגים הינן חמורות ולפיכך נבדקות ומטופלות ברמה אינטנסיבית וכלל מוקדית. בעקבות פנייתו של נ' חודדו מספר היבטים: איתור מעמיק של צרכי הפונה, ונהלי התייעצות עם אחראי במצבים של אי בהירות.

"לעניין טענות השירות הלקוי, חשוב לציין כי נושא השירות הינו נושא שחשיבותו עליונה בכל הנוגע לטיפול בפונים. אנו שמים דגש על נושא השירותיות במרכז המידע ונושא זה נבדק בדרכי בקרה ואכיפה שונות. מכיוון שבמכתבו לא מציין המתלונן את שמות הנציגים עימם שוחח, אנו מטפלים במקרה זה אל מול כלל המוקד".