תיעוד מיוחד: אימת הקסאם בשדרות

עבור תושבים רבים בארץ, המילים "צבע אדום" ונפילת קסאם הן חלק משגרת החדשות. עבור תושבי שדרות, ובהם ראיי טל בראונשטיין, סטודנטית לתקשורת במכללת ספיר, זו מציאות יום יומית. אמש (יום ד') היא תיעדה במצלמת וידאו את רגע נפילת הקסאם, מטרים ספורים מחדרה במעונות הסטודנטים, במרכז העיר.

כתוצאה מנחיתת הרקטה נפצע קשה נער בן 17 ושלושה נפצעו קל. "שמעתי 'צבע אדום' ומיד שלפתי את המצלמה. פתאום שמעתי שריקה הולכת ומתקרבת, לא תיארתי לעצמי שהקסאם יפול כל כך קרוב אליי".

על רגעי האימה שאותם תיעדה במצלמה, סיפרה בראונשטיין. "הקסאם התפוצץ 50 מטרים בלבד מהמעונות. בקומה מתחתיי החלונות התנפצו והתריסים עפו. כל האזעקות של המכוניות התחילו לפעול ואחת השכנות התחילה לבכות בהיסטריה. זה היה ממש מפחיד".

מתל-אביב לשדרות

בראונשטיין, תושבת תל-אביב, עברה לפני חודשיים לשדרות כדי ללמוד במכללת ספיר. "נולדתי בשדרות אבל עברתי כשהייתי בת ארבע עם המשפחה. ברור שידעתי לאן אני מגיעה, אבל לא ממש לקחתי את ירי הקסאמים בחשבון. אמנם אמא שלי מאוד דאגה, היא ביקשה ממני לא לעבור לשדרות, אבל העלות של המחייה בקיבוצים היא פי שתיים ולא היתה לי ברירה אלא לגור במעונות".

יונית דוידוביץ', שותפתה לחדר של בראונשטיין, גם היא סטודנטית שנה א' לתקשורת במכללת ספיר, הגיעה לשדרות ממצפה גילון שבגליל. את חודשי הקיץ, בזמן מלחמת לבנון השנייה, היא בילתה בין החדרים המוגנים לחמ"ל היישוב. "דיברתי עם אבא שלי שניסה להרגיע אותי. הוא אמר לי 'אין לך מה לדאוג, את כבר רגילה לזה'. האמת היא שבשעות האחרונות הייתי עסוקה בעיקר בלהרגיע את האנשים סביבי, אבל גם אני לא הייתי רגועה בכלל".

דוידוביץ' טוענת שלא פחדה להגיע לגור בשדרות. "היתה אמנם תקופה במלחמה שכל דלת שנטרקה היתה מקפיצה אותי, מפחד שזו קטיושה. אבל זה עבר ומתרגלים לזה. היום, כשאני שומעת את ה'צבע אדום' אני כבר לא מתרגשת. אלא שהיום הפיצוץ היה באמת קרוב וזה היה מפחיד".

חיים ברולטה 

למרות ירי הקסאמים המתמשך, בראונשטייין ודוידוביץ לא חושבות לעזוב את שדרות. "השכן מתחתיי, שהחלונות בדירתו התנפצו, היה פשוט בשוק. הוא אמר - 'זהו, אני עוזב'. הוא ישב במשך שעה, ראה את משחק הכדורגל של נבחרת ישראל ובכה. אני וידיד שלי ישבנו ודיברנו על האופציה לעזוב, אבל זה לא פשוט. אני לומדת פה ועזבתי הכול בשביל ללמוד פה", אמרה דווידוביץ'.

בראונשטיין: "אין לי ברירה אלא להישאר בשדרות. אני חתומה על חוזה שכירות עד סוף השנה ואני לומדת פה. אין לי כל כך לאן ללכת. שעה אחרי נפילת הקסאם ישבתי וניסיתי לעשות שיעורי בית, אבל אני לא יכולה להתרכז בכלום. גם על המכללה נפל קסאם לפני כשבועיים. התחושה היא שאי אפשר להיות בטוח באף מקום, אין לאן לברוח. במיוחד בשטחים פתוחים. אני ממתינה בתחנת אוטובוס ולא יודעת לאן ללכת - מסתכלת לשמיים ומחפשים לראות את הקסאם. אני מרגישה שאני ברולטה".

• תמונות וקבצי וידאו ניתן לשלוח במספר 5335 מהטלפון הנייד או לפנות באימייל האדום.