על יינות כחול לבן - בארץ ובחו"ל

שיראז - כרמל מול רקנאטי

בתוך כל המהומה סביב פיטורי המנכ"ל, כרמל מוציאים לשוק יין שיראז חדש, בציר 2005, בסדרת הפרייבט קולקשן. היין, סמיך וכהה, ובהחלט משקף את המאמצים שעושה היקב לשיפור איכות יינות הסופרים שלו: זהו יין ארומתי, חלק ונקי. טוב יותר מכמה שיראזים – גם אוסטרליים – שיש בשוק, ופחות טוב, מאחרים.

השיראז החדש (בציר 2004) של רקנאטי (59 שקל): זה מול זה, רקנאטי מול כרמל, רקנאטי נותן תמורה טובה יותר, והוא יותר מהנה ושלם. ברקנאטי כותבים שהיין יתאים לבשר צלוי או מאכלי קדרה עשירים, ולי נראה שזה קצת גדול על המודל הנוכחי. זהו יין טוב, אך יתאים לאוכל לא כבד מאוד, ולא חורפי ומתובל. ארומות הפרי הטובות והעובדה שהיין חלק ומלא חיים, עושים אותו לנעים לשתיה ותמורה טובה למחיר. ממה שאני זוכר, השיראז של השנה שעברה - 2003 - שהיה הראשון שהיקב הוציא, היה טוב יותר.

ומענקים עייפים – ליקבים קטנים

את יקב אבידן הזכרתי כבר בעבר, אחרי תערוכת IsrawinExpo שהיתה כאן לפני כמה חודשים. אהבתי אז חלק מהיינות של היקב, שהיו מתובלים מאוד ומקוריים. בינתיים מוציאים צינה, שלמה ושירה אבידן, אנשי היקב המשפחתי, כמה יינות חדשים, וזאת הזדמנות מצוינת לעשות איתם היכרות קצת יותר עמוקה.

אבידן הוא יקב קטן, לא רק בהיקף היצור שלו, אלא גם פיסית. "קופסת הסרדינים שלי", אומרת צינה, תוך כדי שהיא מנסה ליצור מקום ישיבה ליד שולחן קטן, צמוד לקראשר. אני מתישב ליד דלת, נהנה מאור השמש, ומנסה להשאר בכל זאת בתוך היקב. אם מוציאים את הראש החוצה, ניחוחות הרפת של קיבוץ אייל, בו שוכן היקב, משתלטים בקלילות על העניינים.

משפחת אבידן החלה לייצר יין בשנת 2000. האהבה לנושא, כמו אצל רבים, החלה בבית ההורים (של צינה), עוד בצרפת. היום, מנוסים קצת יותר, הם מייצרים בערך 10,000 בקבוקי יין בשנה, חולמים על הגדלת היקב ועל כרמים משלהם. צינה היא הייננית, והיא נעזרת בשאר בני המשפחה. שירה, הבת, אחראית על הקו התדמיתי של היקב, מנצלת את נסיון העבודה שלה במסעדות, ואחראית על השיווק והמכירות של היין, שנמכר הרבה למסעדות.

מחירי היין במסעדות בכל העולם, וישראל לצערי לא שונה בהרבה, הם נושא רגיש וכאוב. כיום, יותר ויותר מסעדות – גם קטנות ו"יום יומיות" - מתחילות לגוון את תפריט היין שלהן, להציע היצע הגיוני יותר, שמותאם טוב יותר לתפריט. הבעיה העיקרית היתה ונשארה מחירי היין.

במצב הנתון הזה, כולם מפסידים. נוצרת מלחמת מוחות בין הלקוחות ומנהלי המסעדות: הלקוח רוצה להזמין יין, אבל נאלץ כל הזמן לחפש מציאות בתפריט. במקום לעשות את העניין לפשוט, הגיוני וזמין, הופך המצב הזה את הארוחה לרצף של התלבטויות: הלקוח "יודע" שהיין הכי זול הוא בברור לא מה שהוא רוצה לקנות. מספר 2 הוא לבטח זה שמנהל המסעדה רוצה "לדחוף" בגלל סיבות שלא קשורות לאיכותו... האם להזמין את מספר שלוש או ארבע (שלא מתאימים לתפריט), או לוותר על כל העניין, בכלל? בקיצור, עד שמוצאים יין שמתומחר בהגיון עוד בשערי היקב, ומתאים למגוון גדול של מאכלים – יוצאת הנשמה.

היין של אבידן הוא בדיוק מה שצריך לארוחה נעימה במסעדה: יין שאינו משתלט על האוכל, מתאים למגוון גדול של מאכלים ובעיקר, מתומחר בצורה הגיונית ומתאימה.

בלנד דה נואר 2005 בא בשני בלנדים: תערובת שוות-נפחים של גרנאש, פטיט סירה ומרלו, וגם מרלו, קברנה סוביניון ושיראז. בנוסף, מייצר היקב גם יינות לבנים ויין קינוח אדום מחוזק. נתחיל ביין החדש ביותר:

בלנד דה נואר 2005 גרנאש, פטיט סירה ומרלו - יין שמתאים לארוחת צהריים לא כבדה, ליום שמש חורפי (או יום חורף שמשי, לפי רצונכם). אני רואה אותו מסתדר היטב עם אוכל ספרדי קל, פירות ים או פסטה ים תיכונית על מרפסת שצופה אל הים. עיקר החוזק שלו הוא באף: הארומות שלו טובות, מהנות ומשתרעות בין פרחים ופירות מתוקים ועד חייתיות עדינה. בפה הוא מעט קל, וזאת אכזבה, אבל חידרור מועיל לו, ומאזן אותו. מחיר לצרכן כ- 60 שקל. 13.5% אלכוהול. הגרנאש מקורו בכרמי יקב לטרון (מנזר השתקנים).

בלנד דה נואר 2005 מרלו, קברנה סוביניון ושיראז - הוא אחיו, של הגרנאש-פטיט-סירה-מרלו. יין מאוד חביב, בנוי היטב ומאוזן. צבע אדום עמוק, צלול. אף עתיר פירות אדומים, פטל, וגם גומי. גוף טוב, בינוני פלוס. יין שנלגם בקלילות, כאשר הטאנינים שלו טובים וחלקים. העץ – חבית אחת מתוך שש היתה חדשה, והשאר בנות מחזור אחד - מורגש בסיומת. גם כאן, 13.5% אלכוהול. מחיר דומה, ובכך, תמורה הולמת.

שיראז רזרב, מבציר 2005, וקברנה סוביניון רזרב - הענבים של שני היינות נבצרו באותו בציר, וביקב חושבים לבקבק בפברואר הקרוב. השיראז מפגין ארומות טיפוסיות, כאשר אפשר להבחין בנקל בארומות של שוקולד ומוקה שיוצאים ראשונים. יש בו פרחים, ומשהו משל ה"פלינט". טאנינים טובים ויציבים וסיומת מעניינת וטובה. יין שמח. הקברנה סוביניון מאוד אחיד וצלול, עם צבע אדום עמוק. הוא עדיין סגור אבל אפשר להבחין ברקע קל של ארומות ירוקות שמשלימות את היין, ולא מכבידות עליו. פה עגול וטוב והסיומת מלאת פרי ומתובלת, משהו שאני מקווה שימשיך לאפיין את היינות של היקב. מחיר שני היינות בהשקה צפוי להיות 99 שקל לבקבוק.

קצת נחת - יין ישראלי בחו"ל

יקבי הבוטיק של יואב יהודה - כשני תריסר יקבים מאזור השפלה וירושלים - עושים לא מעט פעילויות לקידום היינות האזוריים. אלה מהלכים יפים, מאוחדים, שמי יתן ולא יפסקו. ארבעה מהיקבים האלה, עגור, בן חנה, קסטל וברבדו, ערכו החודש מעין "road show" - סיבוב מכירות בוושינגטון ובניו יורק. הארגון היה של עגור ובן חנה, קסטל הצטרפו וברבדו שלחו יין. התוצאות, אומרים שוקי ישוב ושלומי צדוק, מארגני הסיור, היו טובות. הם נפגשו עם כמה עיתונאי יין חשובים, אנשי מסעדות וקניינים, והתוצאה היא שני בצירים מכורים לשני היקבים. הכמויות, בהקפים האמריקאים, קטנות, אבל כשיקב מוכר את כל התוצרת שלו, זה השג יפה, ולא משנה מה הכמות (במקרה הזה מדובר בשלושה-ארבעה משטחי יין מכל יקב). העניין גם מראה שכשיש התמדה - דברים זזים.