משפחת ההרוג ביפו: "איאד לא יזכה לומר אבא"
איאד אבו רעייה נולד במשקל 3.5 ק"ג בבית החולים, לאמו תגריד. אביו, שעל שמו הוא קרוי, נהרג מיריות שוטר בשוק הפשפשים ביפו, לפני 40 יום. "אין פיצוי על האבידה הכבדה הזו, איאד הקטן לא יזכה לומר אבא. מה שאני רוצה זה שהשוטר הזה יירקב בכלא", אמרה האם
"אני רוצה שהשוטר שרצח את בעלי יירקב בכלא לפחות 29 שנים, כמספר השנים שבעלי איאד חי, עד שהרוצח הזה ירה בו למוות". כך אמרה הערב (יום ג') ל-ynet תגריד אבו רעייה, אשתו של הפועל הפלסטיני מתרקומייה, שנורה בחודש שעבר למוות בידי שוטר מג"ב בשוק הפשפשים ביפו. תגריד ילדה אתמול את בנה בכורה, ועיסא, אחיו של ההרוג ודודו של התינוק, סיפר כי "רגע הלידה היה הרגע שבו הרגשנו שאיאד אחינו נהרג, שרק הרגע קברנו אותו. כולנו פרצנו בבכי בבית החולים".
כיאה למסורת הפלסטינית במשפחות השאהידים, לתינוק קראו איאד, על שם האב ההרוג. "קראנו לו כך כדי שאיאד יישאר בחיינו, כדי שנהיה מחוייבים לילד הקטן ונעניק לו את הטיפול, את החום ואת החינוך הטובים ביותר", אמרו דודיו של התינוק.
תגריד ובנה איאד (צילום: סמיח שיהאן)
כשמשמאלה חמותה ומימינה אמה, יושבת תגריד ומחזיקה בחיקה את הפעוט. שלושה וחצי ק"ג שקל בלידה, אבל טון שלם של דאגה וכאב מלווים את משפחתו בנוגע לעתידו. "אני לא יודעת מה לומר על איך שאני מרגישה, בכל אופן תודה לאלוהים על כל מה ומי שהוא מביא, ועל כל מה ומי שהוא לוקח".
היא הוסיפה, "אני מקווה שאללה ייתן לי כוח לגדל את התינוק ומתפללת שיעזור לי בחינוך שלו, אני רוצה שיגדל ושילמד, וכל מה שאלוהים יעשה ממנו יהיה כבוד בשבילנו. נשאר לנו רק לומר תודה לאלוהים".
תגריד ממעטת בדיבור, הלם הלידה והכאב העצום שאצור בה לא מסייעים לה במצבה. אבל הכל מתפרץ כשהיא נשאלת מה ציפיותיה מישראל וממערכת החוק והמשפט בנוגע לפרשה, במיוחד נוכח העובדה שהשוטר שירה בבעלה שוחרר ממעצר: "אין פיצוי על האבידה הכבדה הזו. מה יכול להשתוות לרגע שבו אמא ואבא שומעים את ילדם קורא לראשונה בשם אמא ואבא? איאד הקטן לא יזכה לומר 'אבא'. מה שאני רוצה זה שהשוטר הזה יירקב בכלא".
האח מוראד. התרגש ממחוות המעסיקים היהודים (צילום: סמיח שיהאן)
מוראד, אח נוסף שהיה עד להריגתו של אחיו ביפו, סיפר כי אחיו חיכה להולדת בנו באופן בלתי רגיל. "אב ובעל תמיד מצפים ללידת בנם, במיוחד כשמדובר בלידה ראשונה, אבל איאד חיכה בדריכות גדולה הרבה יותר". מוראד סיפר כי איאד היה נשוי לפני כן לאשה אחרת למשך חמש שנים, אולם היא לא הצליחה ללדת. בעיות בין בני הזוג הביאו לגירושיהם, וכשאיאד נשא לאשה את תגריד כולם ציפו לבן הבכור.
מוראד סיפר כי במהלך הריונה של תגריד, היה איאד נתון בדאגה לאשתו, שלא תתעייף, שלא תעשה כל מאמץ מיוחד - הכל כדי שההיריון יעבור בשלום. "אבל לא התמזל מזלו והוא נהרג 40 ימים לפני הלידה. אם רק היה אלוהים מחייה אותו עוד כמה ימים, כדי שיוכל לשחק יום יומיים עם הילד שלו, ואז היה הרוצח מבצע את המעשה הנפשע, אילו רק היה יכול לראות את הילד שלו לכמה שעות, כדי לשמוע אותו קורא לו אבא...".
מאז הארוע אף אחד לא עדכן אותנו
מוראד זועם על השלטונות הישראליים ועל המשטרה שלא טרחו לעדכן את המשפחה בפרטי החקירה. "מאז הארוע אף אחד בצד הישראלי לא עידכן אותנו ולא דיבר איתנו, לא אמרו לנו מה קורה בחקירה, גם לא ממטה התיאום והקישור. אף אחד לא דיבר איתנו. הישראלים מודים שהשוטר שיקר בחקירה ולמעשה ירה ללא כל סיבה באחי, אבל אף אחד לא טורח להתייחס אלינו. זה כואב ומאוד מתסכל".האח הסביר שהמשפחה אינה יודעת אל מי לפנות, אולם היא שכרה עו"ד כדי שיטפל בעניין. עיקר המחשבה מופנית כעת לתינוק. "הוא יישאר פה בינינו ואמו תגדל אותו בבית אביו שכל כך רצה לראות אותו מתרוצץ סביבנו".
עיקר רצונה של המשפחה מהצד הישראלי הוא למשפט צדק. "אני לא רוצה לומר בדיוק מה אני חושב על זה שהרוצח מסתובב חופשי, אבל זה מזכיר לנו כל רגע שאחינו נהרג על ידי האיש הזה", הוסיף מוראד.
הוא התרגש מאוד ממחוותיהם של חבריו של איאד. "החבר'ה הערבים הגיעו לנחם והחבר'ה היהודים התקשרו לנחם ולשאול אם אנחנו צריכים עזרה. מדובר בחברים יהודים שעבדנו אצלם ועבדנו איתם, ויש לנו עימם יחסים מצויינים, יותר טובים אפילו מהתושבים פה בתרקומייה".
לדבריו, "זה אפילו מפחית קצת את הזעם שלנו כלפי היהודים. החברים היהודים שלנו התקשרו ואמרו – אנחנו יודעים שעכשיו אתם נוטרים טינה לכולנו, אבל הסברנו להם שאנחנו לא כועסים עליהם, הרגשנו שהם כואבים את הכאב שלנו וגם זועמים על זה שהשוטר הרוצח מסתובב חופשי. היה נחמד לשמוע מהם, שבפעם הראשונה הם מבינים שהמשטרה והצבא שלהם יכולים לטעות. כשעבדנו יחד והיו מקרים דומים, הם תמיד היו אומרים שבטח הערבי איים על אנשי הביטחון. עכשיו הם מבינים שגם המשטרה שלהם יכולה לטעות".
מותו של איאד נחת על המשפחה כחצי שנה לאחר מותו של אח נוסף במשפחה, מסיבות בריאותיות. אפילו הלידה לא מצליחה להפיח רוח חיים ותקווה בקרב בני המשפחה. "כשהיינו בבית החולים ונולד איאד הקטן, הייתי בטוח שבכל רגע ייכנס לחדר איאד הגדול, אבל זה לא קרה, הוא נרצח והלך. הלוואי שהייתי נהרג במקומו, כדי שהוא ייזכה לראות את בנו", אמר האח עיסא.
לפנייה לכתב/ת 
