שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    הקץ לחרם
    שלוש חברות הפצה עדיין דבקות בחרם שהכריזו מפיצי הסרטים על מבקרי הקולנוע לפני כחצי שנה. הפסד שלהן

    השבוע לפני חצי שנה נחת מכתב משונה על שולחנם של מבקרי הקולנוע בארץ, שבישר שמרגע זה מפסיקים מפיצי הסרטים להזמין את המבקרים להקרנות המוקדמות. יוזמנו רק המבקרים שיבטיחו לפרסם את ביקורותיהם אחרי סוף השבוע הראשון להקרנת הסרט. את חמישי-שישי-שבת רוצים המפיצים לקבל במתנה, שלא נגלה לקהל קוראינו אם הסרט החדש שעלה בבתי הקולנוע הוא טוב או רע (לדעתנו).

     

    בהדרגה, כמעט כל המפיצים התנערו מהחרם וחזרו לעסקים כרגיל. כמעט, כי נותרה חברה אחת, הגדולה והלוחמנית מכולם: פורום פילם. פורום פילם הם נציגי דיסני בארץ ובעלי רשת רב חן, והם גם בעלי השפעה על חברת א.ד מטלון ועל סרטי שפירא. שלוש חברות ההפצה האלה, המיוצגות כולן על ידי אותם יחצנים, ממשיכות עם החרם במרץ ובזעם. ואיך אתם מרגישים את זה? למשל, בכך שאת הביקורת שלי על ג'יימס בונד החדש אתם מקבלים באיחור של שבוע. הסרט הזה יצא ב־28 מדינות בעולם בבת אחת, ורק במדינה אחת - ישראל - לא מצאתם ביקורות בעברית כבר ביום רביעי שעבר. מצד שני, אם יש לכם אינטרנט ואתם קוראים אנגלית, יכולתם לקרוא ביקורות על הסרט כבר לפני שבועיים, כך שברור שהחרם מונע רק מאגו ולא קשור למהות.

     

    וכך קרה שעל שניים מהסרטים המשובחים של העונה, "הילדים של מחר" ו"שורטבאס", כתבתי באיחור. על סרטים שאני רואה בהקרנות מוקדמות אני יכול לכתוב כאן בשבוע בו הם עולים, בשבוע בו הם מייצרים כותרות ועניין. שבוע אחרי, הם כבר החדשות של השבוע שעבר. וכך, הכי מבאס, עוד לא יצא לי לכתוב, מפאת התיישנות, על "הנשיקה האחרונה", הסרט הכי שובר לב עכשיו בבתי הקולנוע, שהגעתי אליו באיחור ניכר ונראה שממילא הוא כל רגע עף מהמסכים.

     

    אבל מלבד אלה, אני גאה לומר שמדור הקולנוע שלי המשיך לתפקד כמעט לגמרי כרגיל וסיקר את רוב הסרטים שיצאו באותו סוף שבוע למסכים. חלקם טובים, חלקם רעים, והכל לדעתי (המנומקת, אני מקווה). לכם, אני משוכנע, יש דעה משלכם.

     

    אז במי פוגע החרם הזה? במבקרים? לא ממש, הם ממשיכים לראות את הסרטים. באתרי החדשות באינטרנט? בכלל לא, מבקריהם יכולים לראות סרט ביום חמישי בבוקר ולהעלות עליו ביקורת עוד באותו יום. בעיתונים היומיים? לא ולא. ממילא ביקורות קולנוע עדכניות, משום מה, לא ממש מעניינות אותם, כי אם כן הם היו יכולים למעוך את החרם הזה מראשיתו. המגזינים? קצת, כן.

     בעיקר כי בעידן האינטרנט השאלה "מי כתב ראשון" לוהטת מתמיד בין עיתונאים, וכאן (אני מודה) מבאס להיות שני. אבל מי המפסידים הכי גדולים? לצערי, אתם הצופים. ביקורת קולנוע ביום היציאה היא חלק מהדיאלוג האמנותי/מסחרי שמתנהל בין סרט ובין קהלו, ויש עדיין מפיצים בארץ שבזים לקהל שלהם ומונעים מהם את הדיאלוג הזה. ואם אתם נפגעים, הרי שבסופו של דבר גם המפיצים נפגעים, כי רמת המוּדעוּת של הקהל לסרטים שלהם יורדת. אז מה נגמר בסוף? שזה חרם שפוגע בעיקר בעצמם. אגו, אמרתי.

     

    למרבה המזל, יש מספיק שיטות לראות סרטים בימינו לפני שהם מגיעים לבתי הקולנוע. למשל, פסטיבלי קולנוע. את "בוראט", שמן הסתם לא יוקרן למבקרים, ראיתי באוקטובר בפסטיבל חיפה, ומיד סימסתי לעורכת שלי "הסרט אדיר!". וכך אתם זוכים השבוע לפרויקט "בוראט", שלא רק רודף אחר הכותרות החמות, אלא מצהיר באופן מופגן: מדובר בסרט המצחיק של השנה. כי זה מה שמבקרים עושים: עוזרים לקהל להפריד בין הדברים הטובים לדברים הרעים, ואז חוטפים קיתונות של זעם כשהקהל חושב בדיוק הפוך. אז השבוע יש לנו בוראט ובונד, ג'יימס בונד. ועוד שיחה של יובל אברמוביץ' עם הכוכבים הצעירים של הקולנוע הישראלי. הרבה קולנוע בגיליון השבוע. אצלנו אין חרם.

     

    יאיר רוה

    מבקר קולנוע

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    הטבות למנויים
    מומלצים