שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    קזינו ברוטל

    גרוזיני צעיר מביים בצרפת סרט בכורה בשחור לבן בכיכובו של אחיו ו-וין דיזל עושה צחוק ממבית המשפט האמריקאי. דו"ח צפייה

    רולטה גרוזינית

    איך כותבים ביקורת על "13 (זאמטי)" בלי להרוס את הסרט? נלך מהחוץ פנימה: זהו סרט הבכורה של גלה בבלואני, במאי גרוזיני (או גיאורגי) צעיר שגר בפריז. אחיו הצעיר של גלה, גיאורגי בבלואני, משחק בתפקיד הראשי. גיאורגי וגלה הם בניו של הבמאי הגרוזיני (או הגיאורגי) הוותיק טמור בבלואני. "13 (זאמטי)" - זאמטי זה 13 בגרוזינית, או בגיאורגית - זכה בפרסים בפסטיבל ונציה לפני שנה ובפסיבל סאנדאנס האחרון. מה שמותיר לנו כעת לברר על מה הסרט. וזו הבעיה.

     


    רולטה גרוזינית "13 (זאמטי)" 

     

    האחים בבלואני טומנים מלכודת לצופיהם. אתם נכנסים לסרט אחד - במשך חצי שעה נדמה לכם שאתם צופים בהתבוננות אימפרסיוניסטית ריאליסטית בחייו של מהגר המתפרנס מהנחת רעפים ותיקוני גגות, המציץ אל תוך ביתו של מכור לסמים. אך אחרי חצי שעה, ובעקבות אירוע (לא מספיק אמין תסריטאית, צריך להגיד) של גניבת זהות, הצופה והגיבור מתגלגלים בהפתעה מוחלטת לעולם אחר. אם אסגיר את העולם, אהרוס את ההפתעה. מצד שני, אם לא אספק תקציר נאמן לסרט, קהל היעד שלו לא יגיע אליו, ואלה שחושבים שזה סרט חדש של הגרסה הגרוזינית לאחים דרדן יחטפו הלם מכמות האלימות שהסרט גולש אליה. נגיד כך: הסרט אולי מבוים כדרמה פסיכולוגית אינטנסיבית מוּנעת דמות, אבל הרעיון שלה יכול לייצר סרט אימה מהפך קרביים. מעין "הוסטל". זה לא מפתיע, לכן, שמתרוצצות שמועות שמתוכנן רימייק אמריקאי ל"זאמטי". אני בטוח שהוא יהיה אלים וקיצוני יותר מהסרט הקיצוני וחסר הרחמים גם כך.

     

    מכאן, ספוילרים חופשי. אבל בלי לחשוף מה קורה בסוף, אל דאגה.

     

    סבסטיאן הוא מתקן גגות. כשהמעביד הנוכחי שלו מת ממנת יתר וסבסטיאן מבין שכסף הוא לא יראה מהעבודה, הוא שומע על איזשהו ג'וב שהמנוח היה אמור לבצע, שהיה מכניס לו לא מעט כסף, הוא גונב את זהותו ואת כרטיס הרכבת שלו, ויוצא למלא את מקומו בג'וב הזה מבלי לדעת לאן הוא נכנס. כשהוא כבר נכנס - ומגלה שהוא המשתתף ה־13, מספר בעל מזל רע לרבים - בקזינו רצחני למיליונרים צמאי דם, הוא כבר לא יכול להתחרט.

     

    זהו קזינו שבו המשתתפים מהמרים על החיים ועל המוות. זו רולטה רוסית כפי שבוודאי אטילה ההוני היה נהנה לשחק בה. 13 מתמודדים עומדים במעגל, כל אחד מחזיק אחד לעורפו של האיש מולו, לכל אחד כדור אחד בתוף. 12 מהעומדים במעגל הם ג'אנקיז קשים, אנשים מחוקים ממורפיום שהסיכוי שלהם לצאת בחיים מהמשחק ולאסוף את כספי הפרס, נראה כמו התקווה האחרונה שלהם. מוות עבורם הוא לא אופציה כה רעה. והמתמודד ה־13: מתקן הגגות שלנו, דמו נקי מסמים, הוא צלול ופיקח, ולא מבין לאיזה גיהינום קניבליסטי הוא נקלע. וכך נמשך המשחק, סיבוב אחר סיבוב, בכל פעם מתווסף קליע נוסף לתוף, עד שאחד נשאר עומד אחרון. האם לא יתנו המהמרים ללכת?

     

    מעבר לרעיון המעולה, והיכולת של בבלואני ליצור מתח בתוך לוקיישן שמכיל בערך שלושה חדרים, זהו גם סרט על קשר בין אחים. לגיבור שלנו יש אח שהוא דואג לו. אחד המשתתפים בתחרות מריץ כקורבן את אחיו. ויש את האחים שמאחורי הקלעים, הבמאי והשחקן. קשר הדם הזה בין האחים, והמסירות שבה אחד מוכן להקריב את החיים לטובת האחר, וליצור מעגל בלתי נגמר של אלימות ונקמה, הוא המוטיב המרכזי של הסרט, והטון שבו הוא נגמר.

     

     

     

    אובג'קשן סמוג'קשן

    סליחה על מוטיב ג'יימס בונד שהשתלט על המדור, אבל גם וין דיזל רצה לשנייה קטנטנה להיות ג'יימס לדור האקסטרים. כשהוא והבמאי רוב כהן יצרו את הסוכן החשאי "XXX", התקווה היתה להחדיר אדרנלין לדור חדש של נוער אמריקאי שלא מתחבר לדמויות בטוקסידו נטולות קעקועים ושאינן עושות בנג'י מגשרים ללא חבל. זה לא הלך. ומאז, וין דיזל – מכוכבי הפעולה היותר סימפטיים בעיניי בשנים האחרונות בהוליווד – מחפש את עצמו. הוא מצא להיט לילדים בדמות "גבר מי שמטפלת", ועכשיו הוא משחק תפקיד דרמטי, כמעט חלמאי, ב"משפטו של ג'קי די" בבימויו של סידני לומט.


    אני לא גנגסטר, אני ליצן. "משפטו של ג'קי די"

     

    לומט, למרות שיצר לא מעט סרטי רחוב ניו יורקיים מחוספסים, לא מעט מהם עם אל פצ'ינו ("סרפיקו", "אחר צהריים של פורענות"), עדיין מזוהה עם דרמות בית המשפט שלו, החל מ-"12 המושבעים", דרך "פסק דין" ועד "לילה נופל על מנהטן". בגיל 83, מצויד במצלמת היי-דפינישן ועם כמות זעומה של סטים, הוא יוצר עוד אחד.

     

    סיפור משפטו האמיתי של ג'ק דינורסיו, גנגסטר קטן וזוטר, שהחליט להגן על עצמו בבית המשפט. עמיתיו למאפיה חששו שהוא יעשה להם בושות. ובמקום זאת, הוא נלחם להציל את כבודם וחשף את צביעותם של התובעים הפדרלים, המאשימים כל איטלקי בהיותו חבר מאפיה. "אני לא גנגסטר, אני ליצן" היא שורת המחץ הקבועה של ג'קי די. והוא אכן בדחן כפייתי, אבל הוא הצליח לזכות באהדת השופט ולפעול על הצד הפרובוקטיבי, אך הלגיטימי, של בית המשפט. באופן זה הוא מתח את המשפט עוד ועוד, למשך למעלה מ־400 ימים.

     

    וין דיזל, כמאכער איטלקי עם חוש הומור קלוקל, עושה עבודה חיננית. אין שום דבר ייחודי או יוצא דופן ב"משפטו של ג'קי די", אבל בזכות הבחירה בדמות השולית הזאת בתולדות משפטי הפשע המאורגן, וכריזמה לא מבוטלת של השחקן הראשי והבמאי שלו (ושימו לב לפיטר דינקלג' נמוך הקומה בתפקיד אחד מעורכי הדין, בתפקיד זעום סנטימטרים אך רך וולטז'), מצליח לתת לסרט להיות, לכל הפחות, משעשע למדי.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    לאתר ההטבות
    מומלצים