"ליהלומנים כיום אין קשר ליהלומי הדמים"

תעשיית היהלומים במתח: בשבועות הקרובים, לקראת חג המולד, אמור לעלות לאקרנים סרט ההרפתקאות החדש Blood Diamonds ("יהלומי דמים") בכיכובו של לאונרדו דיקפריו, החושף, לראשונה, בפני הציבור הרחב במערב את הזוועות המתחוללות זה עשרות שנים באפריקה סביב הפקתם של "יהלומי הדמים". סינדיקט היהלומים העולמי דה-בירס כה מודאג מהסרט, שהוא החליט להשקיע 15 מיליון דולר במסע יחסי ציבור המיועד להגן על תעשיית היהלומים מפני הנזק שעלול לגרום לה הסרט. 

ואולם, נשיא מועצת היהלומים העולמית, היהלומן היהודי-אמריקני אלי איזקוב, סבור שהסרט יכול דווקא להועיל ליהלומנים. "אנחנו לא חוששים מהסרט", אומר איזקוב בראיון ל-ynet, "אם היינו יושבים ולא עושים דבר, הסרט היה יכול לפגוע במכירות היהלומים. אבל מכיוון שהגבנו את מאבקנו ביהלומי הדמים בצורה אקטיבית, הסרט הפך להזדמנות בשבילנו לספר את הסיפור שלנו. יש לנו סיפור חיובי ואנשים צריכים לשמוע אותו. אנחנו תעשייה שמספקת מקומות עבודה ל-10 מיליון אנשים עניים באפריקה. אנחנו תורמים כבדים לחינוך, לבריאות ולרווחה בעולם השלישי. אין לנו מה להסתיר, יש לנו במה להתגאות".

עבודת פרך של ילדים

הזוועות, שבקרוב נצפה בהן בסרטו החדש של לאונרדו דיקפריו מבוססות על המציאות. "יהלומי דמים" הם יהלומים שנכרים במכרות במרכז אפריקה בידי ארגוני מחתרת, המשתמשים בהם למימון פעילות טרור ומלחמות אזרחים.

ארגוני זכויות אדם, בעיקר הארגון Global Witness, חשפו עדויות מזעזעות על מעשי זוועה הנעשים במסגרת כריית יהלומי הדמים. לפי העדויות, נוהגים הטרוריסטים לפשוט על כפרים, לחטוף ילדים בני עשר ואף פחות ולהעביד אותם במכרות תמורת מזון. הלוחמים מעבידים את הילדים עד מוות, ומי שאינו מסוגל לעבוד, הם כורתים את ידיו ורגליו. את היהלומים הם מוכרים לסוחרים המשווקים אותם לשוקי העולם, או רוכשים באמצעותם נשק.

בשנת 1996 קבע דו"ח של Global Witness כי 65% מסחר היהלומים באפריקה - כמחצית סחר היהלומים העולמי - מקורו ביהלומי דמים. בעקבות הביקורת, פתחו האו"ם ודה-בירס בחרם על הסחר ביהלומי דמים ובקמפיין למיגור התופעה שהוביל לירידה בתלולה בהיקפי הסחר בהם. מחקר של Global Witness משנת 2003 קבע כי רק 4% מהסחר ביהלומים בעולם קשור ליהלומי הדמים.

באותה שנה יזם האו"ם תוכנית לעצירת הסחר ביהלומי דמים. הוא קבע קריטריונים לרישוי סחר ביהלומים, שבסופו של דבר הפכו לחוקים מחייבים ב-70 מדינות בעולם, כולל ארה"ב וישראל, ולנורמה מחייבת בכל הבורסות ליהלומים. החוקים אוסרים כיום כליל על קניה ומכירה של יהלומי דמים וקובעים עונשים פליליים חמורים למי שיעסוק בהם.

להערכת Global Witness, נותרה רק מדינה אחת, חוף השנהב, שבה מפיקים יהלומי דמים, ורק ל-0.2% מהסחר ביהלומים בעולם יש קשר מוכח לתופעה. עם זאת, עדיין מדובר בתעשייה ה"מעסיקה" אלפי בני אדם ומגלגלת מדי שנה 23 מיליון דולר. כיום אסור לרכוש יהלומים שמקורם מחוף השנהב, ונראה שהיהלומנים קונים את היהלומים במדינות שכנות, בעיקר גאנה, שצבא המורדים בחוף השנהב מבריח אליהן את הסחורה באמצעות תעודות מזוייפות.

"אנחנו נגד יהלומי הדמים" 

ראשי תעשיית היהלומנים טוענים ש"יהלומי דמים" מציג מציאות שבעיקרה כבר אינה קיימת, ומכל מקום, ליהלומנים הפועלים באופן חוקי בבורסות ליהלומים אין קשר אליה. "אנחנו, היהלומנים, משתפים פעולה באופן מלא עם המאבק נגד הסחר ביהלומי דמים", אומר איזקוב, "אני באופן אישי מקדם את המאבק הזה זה 6 שנים".

איזקוב אומר, כי "בשנת 2000, כשנחשפה התופעה המכוערת של הסחר ביהלומי הדמים, הופעתי בפני עצרת האו"ם והכרזתי בשם הענף שיש לנו אפס סובלנות כלפי יהלומי הדמים ושנעשה הכל למגר את התופעה. ביום למחרת נערכה בניו-יורק הפגנת ענק נגד יהלומי הדמים. הגעתי להפגנה ופגשתי שם את טוני הול, ציר הקונגרס שהוביל את המאבק הזה. אמרתי לו, 'בוא ניפגש, בואו נעבוד יחד'. יחד אתו גיבשנו את התוכנית הידועה בשם 'תהליך קימברלי', שהובילה למיגור כמעט מלא של התופעה.

"מיד כשהתופעה נחשפה שכרה תעשיית היהלומים חברת לובינג כדי ללחוץ על הממשלות להגדיל את הפיקוח על היהלומים. אני זוכר שנפגשנו עם סנטורים, שציפו שנתגונן ושננסה ללחוץ עליהם שלא יגדילו את הפיקוח. הם התבלבלו, הם לא הבינו כיצד אנחנו רוצים להגביר פיקוח על הענף שלנו".

איך זה באמת? האם יהלומי הדמים אינם חומר גלם זול? ייתכן שיש לך התנגדות אישית, מוסרית, ליהלומי הדמים, אבל מה האינטרס של התעשייה כולה להילחם בהם?

"בתקופת השיא יהלומי הדמים היו רק 4% מהסחר ביהלומים. זה מעט מאוד. ייתכן שהם הוזילו בצורה מזערית את מחיר הגלם שאנחנו משלמים, אבל זה לא שווה את הפגיעה במוניטין הענף. יהלומים הם מוצר מותרות שמסמל אהבה ויופי. אדם קונה יהלום מאהבה, כדי להגשים חלום. ברגע שהיהלום מזוהה עם מעשים רעים, החלום מתקלקל והלקוח לא יקנה אותו. זאת פגיעה מובהקת באינטרס שלנו".

היהלומנים הישראלים מתלוננים על מחסור ביהלומי גלם. האם המחסור לא הוחמר בגלל שהופסקה אספקת יהלומי הדמים?

"אין שום קשר. מאז שנת 2000 עלה היקף תפוקת יהלומי הגלם בעולם מ-8 מיליארד דולר בשנה ל-14 מיליארד דולר. אם אספקת הגלם הייתה תלויה ביהלומי הדמים, היא הייתה יורדת ולא עולה. היהלומנים הישראלים נפגעים כיוון שיש להם תחרות עם מרכזי הליטוש החדשים בהודו ובסין".

אם כך, מדוע במשך כל השנים קניתם יהלומי דמים?

"אני, אישית, פשוט לא ידעתי שקיים דבר כזה. המושג נודע לי לראשונה בשנת 2000, כשהתחיל המאבק נגדו. ידעתי שאנשים נהרגים בסיירה ליאון, למשל, וידעתי שאותן מדינות משווקות יהלומים, אבל מי היה מעלה על דעתו שהיהלומים קשורים לרצח? זאת מציאות מעוותת לגמרי".

"הבעיה זה הממשלות, לא היהלומנים"

איזאקוב (62) מתרגש מאוד כשהוא משוחח על הנושא. בהיותו בן 16 עזבה משפחתו את תל אביב לטובת ניו-יורק, ומאז הוא עובד בחברת היהלומים המשפחתית שהקים אביו, יוסף איזאקוב. בשנת 1979 הצטרף, במפתיע, להנהלת בורסת היהלומים של ניו-יורק, ובשנת 1991 נבחר לנשיא פדרציית היהלומים העולמית. לטענתו, לו היה לו צל של מושג במשך כל השנים הללו על הזוועות המתחוללות בחסות התעשייה שלו, ולכן הוכה בהלם כשגילה את הדברים והחליט להילחם מלחמת חורמה כדי לשנות את המצב.

אתה יושב במשרדי החברה שלך בניו-יורק ועוסק בקנייה ומכירה של יהלומים מיובאים, אז אולי לא ידעת על כך. אבל היהלומנים הגדולים - סינדיקט דה-בירס, חברת אלרוסה, לב לבייב, מנהלים מכרות בעצמם. האם גם הם לא ידעו?

"גם דה-בירס, גם לב לבייב וגם אלרוסה הם שותפים מלאים, פעילים ומובילים של המאבק ביהלומי הדמים".

אז למה צריך להיאבק על כך? אם אתם כל-כך רוצים להפסיק את הסחר, למה הוא לא נפסק?

"אנחנו פועלים במרץ להפסקתו. כיום, סוחר יהלומים שנתפש עם יהלומי דמים מוחרם מיד. הוא נכנס מיד לרשימה השחורה שתלויה בכל בורסה ליהלומים בעולם. איש לא יתעסק אתו יותר. אבל לנו אין כלים לדעת בוודאות את מקור הסחורה. בשביל זה צריך שיתוף פעולה של הממשלות: צריך להיות פיקוח מלא על היהלומים שיוצאים ונכנסים מכל מדינה, וענישה פלילית לסוחר בדמים. וכאן יש בעיה, כיוון שחלק מהמדינות לא משתפות פעולה".

מדוע?

"לחלק מהמדינות יש בעיה עם פיקוח חיצוני. מדינות באפריקה חוששות שהפיקוח יפגע בכלכלתן וחשופות ללחצים מעבריינים נגד הפיקוח. גם בארה"ב היה לנו קשה ליצור פיקוח, כיוון שלאמריקנים קשה לקבל התערבות של המדינה בעסקים. עם זאת, המאבק הניב פרי וכיום, בארה"ב אפילו בעל חנות תכשיטים, שקנה יהלום דמים, דינו כדין סוחר בסחורה גנובה: הוא ייכנס לכלא לשנים וישלם קנס של אלפי דולרים".

כיצד התנהגה ממשלת ישראל?

"ישראל יוצאת דופן לטובה בכך שמהתחלה שיתפה פעולה באופן מלא עם המאבק. הממשלה הבינה שיהלומי הדמים מאיימים על התעשייה כולה, וגם הכירה בחשיבות המוסרית של הנושא. הבורסה ברמת גן הייתה הראשונה בעולם שהחרימה לחלוטין את יהלומי הדמים".

כיצד אפשר לדעת אם יהלום כלשהו "נגוע" בדמים או לא?

"קשה מאוד לדעת. רק פקח ממשלתי יכול לבדוק זאת, וכמובן שיש במדינות שונות באפריקה גם מקרים של זיופים ועבירות על החוק, כך שהסוחרים מצליחים בכל זאת להבריח את הסחורה".

הפסקת הסחר ביהלומי דמים הקטינה במשהו את רמת האלימות באפריקה?

"חד משמעית כן. יש מדינות כמו סיירה ליאון, שנחלצו ממלחמת אכזרית מאז שהפסיק הסחר ביהלומי הדמים. הפסקת הסחר גם מעלה את רמת השקיפות באפריקה, וזה מאפשר לנו להילחם על עוד דברים, כמו תנאי העבודה הגרועים של העובדים במכרות. יש יוזמה חדשה, שאנחנו שותפים בה, לשפר את תנאי העבודה במכרות".

ממתי תעשיין נלחם כדי לשפר את התנאים של העובדים שלו? אתה הרי מתפרנס מהשכר הנמוך שהכורים מקבלים.

"זה לא נכון. אני לא מרוויח סנט אחד מהניצול והעושק האכזרי של העובדים במכרות, חלקם ילדים קטנים שמרווחים משכורת רעב. מי שמרוויח הם הסוחרים הקטנים, המקומיים. אני אקנה את היהלומים באותו מחיר אם הסוחר המקומי ישלם לעובד דולר ביום או דולר בשעה. עובדה, שחלק מהיהלומים מגיעים מקנדה, או מרוסיה, שם הכורים מאוגדים ומרוויחים טוב, והם לא יקרים יותר מיהלומים באפריקה. לב לבייב עצמו פתח מפעלים באפריקה ומעסיק עובדים בתנאים מעולים. אבל זה נכון, המודעות שלנו התפתחה מאוד בשנים האחרונות, בעיקר הודות לארגוני זכויות האדם".

אתה מאמין שהדברים יכולים להשתנות?

"הם כבר משתנים. בבוצואנה, למשל, תנאי העבודה של הכורים טובים בהרבה מבעבר. ביקרתי לאחרונה במכרה בבוצואנה, ונדהמתי לראות: הכול נקי, בקושי התלכלכתי מהרגע שנכנסתי למכרה ועד שיצאתי ממנו. הם דואגים לעובדים לתנאים סוציאליים, חופשות, שעות עבודה מסודרות. סיפקו לעובדים נעליים מיוחדות, בגדים מיוחדים, והקימו למשפחות של העובדים בתי ספר ומרפאות".

אם כך, מדוע ארגוני זכויות האדם ממשיכים לתקוף ולהאשים אתכם בעושק וניצול?

"הם עושים עבודה טובה. הם צריכים לצעוק כדי לשנות דברים. הם חייבים לעורר תשומת לב. אני יודע שהארגונים המובילים, בעיקר Global Witness, מרוצים מההתייחסות שלנו לנושא ומשיתוף הפעולה שלנו אתם".

אז הבעיה שלכם היא רק של יחסי ציבור גרועים? אתם בסדר, ורק התדמית שלנו לא?

"אנחנו עשינו דבר שגוי מאוד בכך שלא נחשפנו לתקשורת. אני תמיד התעקשתי שהתקשורת תהיה נוכחת לידי בכל אירוע, וטענתי: זאת טיפשות לא לדבר ולא להיחשף לתקשורת. לצערי, הגישה הזאת לא תמיד הייתה מקובלת בענף. אבל אנחנו משתנים. אנחנו נפתחים. אנחנו מתחילים להבין שכדאי לנו לשתף פעולה עם התקשורת. השקיפות שלנו גדלה בשנים האחרונות מאוד. היהלומנים הבינו שאם הם שותקים, חושבים שהם מסתירים משהו, למרות שאין לנו מה להסתיר. אפשר להגיד שהמשבר שיצרו יהלומי הדמים חיסן אותנו".