שרשרת סלעים מדרדרת
המדריכה מהצופים היתה הראשונה להציף את הבעיה, כשהתקשרה לביתנו והודיעה נרגשת שהילדים לא ישוחררו מהפעולה, אלא בליווי מבוגר אחראי. מאוחר יותר סירבה צופת המשפחה לרדת עם הכלב, מחשש פן תפגוש בבני סלע, האיש והסדרה. רציתי להסביר לה שהכי בטוח זה עם כלב, ושאפילו אנסים סדרתיים לא נוטים לתקוף ילדות עם קקי של כלבים ביד, אבל כשירדתי לרגע לנעול את האופנוע ראיתי שתי נערות צעירות רצות הביתה, תוך שהן מפחידות אחת את השנייה בזעקות שבר, ואז הבנתי שהילדה שלי לא אשמה - היא פשוט נדבקה בהיסטריית בני סלע שפשטה ופשתה בתל אביב כמו מגיפה.
נדמה שמאז המתייחד הלאומי, רוצח ראש הממשלה רבין, לא עורר גמד מגעיל בעל מבט אפל וכוונות אפלות עוד יותר רמה כזאת של חרדה ציבורית. מתבקש לכתוב כאן על אוזלת ידם של שירות בתי הסוהר ומשטרת ישראל, אבל נדמה כי יהיה זה בבחינת לומר שוב את המובן מאליו, מה גם שכרגיל, האשמה היא בנו בלבד. ממש כמו שהנחנו למערכת החינוך להתדרדר, עד שתנאי הקבלה למורה מתחילה הוא הכנה למוח, כך עמדנו מהצד וצפינו במשטרה מתדרדרת על חשבון המצאות נהדרות כגון "תקציב הקשר עם הבוחר".
כל מי שניגש פעם למשטרה להגיש תלונה על פריצה למשל, ונתקל במבטו המשתאה של היומנאי, יודע שהשאלה היא לא איך קרה שאסיר מסוכן נמלט מהשגחתה, אלא איך היא מצליחה פה ושם לעצור במקרה איזה פושע. אבל עם כל הרצון להיקרע מצחוק על חשבון המשטרה (וואו, מה אתם אומרים, אתם חושדים שמישהו סייע לו מבפנים?) – ראוי לזכור שהבדיחה היא בעצם עלינו, ולבחון את היסטריית בני סלע בכלים מעט יותר פרקטיים.
האנס הסביבתי
עוד לא שככו רשמי ליל השימורים בבית משפחת קיפניס (הצופה האמיצה התעוררה בלילה מסיוטים, מה שלא קרה לה בחמש השנים האחרונות), וכבר בבוקר, במכון הכושר, בעודי עסוק בהימורים לא חוקיים עם עצמי מה יבוא קודם - הצפצוף הגואל שמבשר ששוב צלחתי חצי שעת אירובי, או אירוע קרדיולוגי חמור הנובע משילוב של מאמץ יתר וצפייה בערוץ האופנה (על הבוקר הם נותנים שם לאנז'רי, כאילו אין גברים שמנים שמנסים לשרוד על המכשיר) - קלטתי שיחה בין המדריכה לאחת המתעמלות אודות הצעדים שיש לנקוט עד שיוחזר הסלע אל מתחת לאבן שמתחתיה זחל. "בחדר השינה שלי יש חלון גדול בלי סורגים, אז נעלתי את הדלת ועברתי לישון בסלון", סיפרה האחת, והאחרת החזירה לה באמצעי מיגון משל עצמה. לצערי, בדיוק אז גברה עוצמת ההתנשפות שלי על רעשי מנוע של בואינג 777 שמנסה להמריא עם הנדברקס משוך, כך שנבצר ממני לשמוע את ההמשך.
אם מישהו חושד לרגע שאני מסתלבט על החרדות הקיומיות של שתי נשים צעירות, אני יכול להבטיחו נאמנה שכאב לשלושה, מתוכם שתי בנות, הדבר האחרון שמצחיק אותי הוא אנסים שמסתובבים חופשי. אלא מה, כאב לשתי בנות אני משתדל גם לזכור את הסטטיסטיקה: ברובם המכריע של מעשי האונס, האנס הוא לא איזה גמד פסיכופת שאורב לנשים בודדות בחדרי מדרגות, מכה אותן עד אובדן ההכרה ואונס אותן, אלא דווקא מישהו מסביבתה הקרובה של הנאנסת; לא דמות חסרת פנים שאורבת בחשיכה ובסיוטי הלילה, כי אם השכן החביב, הבן דוד הנערץ, העמית לעבודה, או "הידיד". אם באמת רוצה מישהו לצמצם את הסיכוי לאונס הבא, מוטב לו לפטור תחילה את הנשים באשר הן מהמחשבה הנואלת שהאנס "הממוצע" הוא בן דמותו של בני סלע. ומהבחינה הזאת, דווקא ההיסטריה שחוללה בריחתו מזיקה לעצם העניין.
ואחרי שהתגוללנו בין השורות על המשטרה, לא נותר אלא לציין בעצב שגם כאשר היא עושה את מלאכתה נאמנה, לא תמיד די בכך. רק לפני שבועיים נשלח אדם שעקב ברחוב אחר אישה צעירה, פרץ לביתה ותקף את אחותה במטרה ברורה לאנוס אותה - לעונש של חצי שנת עבודות שירות, מתוך התחשבות בעברו הנקי ובעובדה כי שירת ביחידה קרבית. וכאשר בני-סלעים בפוטנציה מסתובבים חופשי ברחובות עם הכשר של בית המשפט, מה לנו כי נרדוף אחרי מי שאתרע מזלו ובסך הכול פגש בשופט הלא נכון?
לפנייה לכתב/ת 
