שתף קטע נבחר

  • מרושתים
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    ה-Zune של מיקרוסופט כדוגמה לפגיעה בחדשנות

    פסק הדין במשפט גרוקסטר חייב את מיקרוסופט לעצב את נגן המוזיקה החדש שלה עם מגבלות נוקשות, הפוגעות בהצלחה המסחרית שלו

    לפני השקתו לפני כשבועיים, תואר נגן ה-Zune של מיקרוסופט כיריב שווה ערך ל-iPod אשר עשוי להדיח אותו מכסאו. חלק אף כינו אותו iPod killer.

      

    אולם, מאז הגיע לשווקים בקול תרועה (דיגיטלית) רמה, השתנו הקולות. אנדי אינתקו במאמר בשיקגו סאן-טיימס, שצוטט בבלוג info/law, מכנה את ה-Zune "פשוט גרוע" וממליץ "להימנע ממנו". גם המכירות החלשות מעידות כי החברים באפל

     יכולים להישאר רגועים. 

     

    מדוע?  

    ממבט חיצוני, ה-Zune דומה למדי ל-iPod, בצורה, בנפח, ואפילו בגלגל הניווט. אולם, מבפנים המצב שונה לגמרי. בניגוד לאייפוד, החברותי, הזון, אינו תואם כמעט אף תוכנה אחרת (לא windows media player, לא פודקסטים)

     ועובד רק עם תוכנות ייחודיות לו (Zune marketplace).

      

    ה-Zune אמנם מאפשר שיתוף שירים באמצעות wi-fi (אינטרנט אלחוטי), אך שיר כזה נמוג אחרי ששומעים אותו שלוש פעמים (או אחרי שלושה ימים – המוקדם מביניהם). נוסף על כך, שיר ששותף – לא ניתן לשתף שוב ולשלוח לאחר. וכן, לא כל השירים ניתנים לשיתוף בכלל, אלא רק אלה שנקבעו על-ידי חברות התקליטים.

     

    גרוקסטר – קו פרשת המים 

    נהוג לומר כי המשפט משתרך לאיטו אחרי המציאות והטכנולוגיה, ואינו מצליח להדביק את הפערים.  

     

    טים ארמסטרונג, פרופסור למשפטים באוניברסיטת סינסינטי, מאשים את ביהמ"ש העליון של ארה"ב בתכונות אלה של ה-Zune. לדבריו, משום ש"נולד" לאחר פסק הדין גרוקסטר, לא היה מנוס מפיתוח ה-Zune כפי שפותח אינו יכול ליהנות מהיתרונות מהם נהנה ה-iPod שתוכנן והושק לפני פסק הדין. כאן, למעשה, יצר בית המשפט את המציאות הטכנולוגית, הטובה פחות ,לדברי רבים. 

     

    ביוני 2005 פסק ביהמ"ש העליון בפרשת גרוקסטר, תוכנת שיתוף קבצים אשר קמה על "הריסותיה" של תוכנת השיתוף נאפסטר. כפי שציינתי במאמר אחר, בפסק דין זה קבע בית המשפט את העקרון שמפתחי תוכנה עשויים להיות אחראים (אחריות תורמת) להפרת זכויות יוצרים אם פיתחו במטרה שייעשה בתוכנה שלהם שימוש מפר.

     

    על ה"כוונה" ניתן ללמוד לא רק מאופי התוכנה עצמה, אלא עוד הרבה לפני שפיתוחה הושלם – על ידי בדיקת התוכנית העסקית של החברה המפתחת, תכתובות פנימיות, אמצעי פרסום וכד'.  

     

    פסק הדין נמנע מלדון בפסק הדין סוני בטהמקס, בו בשנת 1982 קבע ביהמ"ש העליון בארה"ב

    כי סוני אינה מפרה זכויות יוצרים בכך שהיא מייצרת את קלטות הוידאו מסוג "בטה" משום שהמדובר באמצעי אשר "חלק ניכר מהפעילות שניתן לעשות בו – חוקי" (למשל: הקלטת תוכנית לצפייה ביתית במועד מאוחר יותר).  

     

    לאחר גרוקסטר, מדגיש ארמסטרונג, לא ניתן למצוא מפלט ב"שימוש חוקי משמעותי" ועל מנת להימנע מסכנה של תביעות צריך לפעול באמצעים אחרים כדי למנוע הפרת זכויות. במקרה של ה-Zune – מדובר בפנייה לחברות התקליטים על מנת להגיע להסדרים, ושימוש באמצעים טכנולוגייים כגון: DRM ומחיקת שירים ששותפו לאחר זמן קצר. 

     

    פילוסוף האינטרנט ומייסד ה-creative commons לורנס לסיג, היה רואה בכך, בוודאי, נצחון של החברות המסחריות על חופש הרעיונות באינטרנט.

     

    בספריו The future of ideas ו- Code מציין לסיג, כי הגבלת הדמוקרטיה ברשת, גם בתחום זכויות היוצרים, תביא לצינון של החדשנות. הוא למעשה ניבא את הפורמט של ה-Zune בראיון שנערך עמו יום אחרי פסק הדין גרוקסטר, בו ציין כי כוחה של אפל הוא הסיבה היחידה שה-iPod מצליח למרות שנעשה בו שימוש מפר לעתים קרובות.

     

    "מרושתים": לבלוג המלא

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    עו"ד אודיה קגן. לחצו על התמונה לביוגרפיה
    פרופ' לורנס לסיג. ניבא את מה שיקרה
    מומלצים