שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    מסיבת עיתונאים

    מכירים את האגדה על עיתונאים שנפגשים במחשכים וקובעים את הבונטון של מחר? ובכן, היא נכונה. קוראים להם "נאג' חמאדי" ומירב קריסטל תעדה אותם בהופעה. היה משופם

     

     

    בערב מעושן במועדון צפוף שר על במה איש משופם וכביר תלתלים במכנסי עור צמודים. מי שהתקרב אליו הבחין שאין זה עמיר פרץ למרות שכמו כבוד השר, גם מאחוריו עמדו מה שנראה כמו להקה של טעויות: עיתונאים שמנגנים רוק.

      

    הלהקה היא נאג' חמאדי והעיתונאים גם. כלומר, העיתונאים והלהקה חד הם. דרור פויר (עורך מגזין נסיעות כלשהו) אראל סג"ל (כותב בעיתון שמתחיל ב-מ') פורט עלי גיטרה בס, דרור גלוברמן (אותו כנ"ל) על גיטרה וקלידים, דן ויצמן (עורך בטלוויזיה), גם הוא עם גיטרה ביד וטל לזר (מעצב גרפי) מכה בתופים. את משמעות השם "נאג' חמאדי" חפשו במצרים. 

     

    הנ"צ היא סלמה 53 פינת אברבנל והמועדון, סאבליים שמו. אם לא היתם שם ביום חמישי שעבר (23.11) כנראה שאינכם עיתונאים או שאינכם יודעים מה טוב עבורכם. היה שמח ומזיע. הכניסה היתה חינם והמוזיקה היא רוקנרול ישן שנאחז בשלושה יסודות שמתחזקים את קיומנו כאן: סקס, סמים וגאידמק. ובמתחם הקיום הזה שורה מתוך השיר הכי סוחף שלהם - "אני שיכור ומאוחר ויש לי עבודה מחר" - היא ההימנון.

     

    בין נאמבר אחד למשנהו החבורה רוקמת אופרת רוק מפוזרת בקפידה, על איש בשם עזרא. אופרת רוק על מי? אתם שואלים. ובכן, עזרא הוא כמו הרשות הפלסטינית: ישות בלתי מוגדרת. "הוא הכל ולא כלום, תמיד", כך (בערך) מגדיר אותו הסולן אדיר השפם, דרור פויר. עזרא הוא פויר אם תרצו, או כולנו אם תרצו. ותרצו. 

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: אורי ויזר
    דרור פויר. יאללה, יש עבודה מחר!
    צילום: אורי ויזר
    לאתר ההטבות
    מומלצים