איפה הם היום - מייקל ריי ריצ'רדסון

אם יש קבוצות ישראליות המעוניינות במאמן לקבוצתן, מה דעתכם על המועמד הבא: כשחקן יש מאחוריו רקע עשיר של שמונה עונות נפלאות ב-NBA, בארבע מהן נבחר למשחק האולסטאר. בתחילת שנות השמונים נחשב למוסר הטוב בליגה האמריקנית ואחד מהשומרים הטובים בנמצא. לרקורד מכובד זה, מצטרפות 15 שנים מוצלחות בזירה האירופית.

לאחר פרישתו בגיל 46 הציע לו לארי בראון להצטרף לניו יורק ניקס כעוזרו, אך במקום מונה כמאמן האולבני פטרונס מה-CBA - צחוק, צחוק, אבל הקבוצה בה החל פיל ג'קסון, שחקן עבר אחר של הניקס, את קריירת האימון שלו. את מגוריו הוא חולק בין צרפת לארצות הברית, כך שהוא מכיר את הזירה האירופית. האמת, אפשר להגיד שהוא מכיר גם את הזירה הישראלית. טוב הוא היה פה לפני עשרים שנה כשחקן. היום הוא ישמח לחזור כמאמן. לא הייתם רוצים את מייקל ריי ריצ'רדסון כמאמן שלכם?

ריצ'רדסון על הקווים באולבני (Chuck Miller, Albany Patroons)

"זה לא יהיה ראיון רע כל כך למנות אותי למאמן, אני בכל אופן אשמח מאוד לחזור לישראל ולאמן את אחת הקבוצות - בין אם תהיה זאת מכבי תל אביב, או כל קבוצה אחרת" אומר ריצ'רדסון, אמריקני תושב הריביירה הצרפתית, שמתקשה כל פעם מחדש להסתגל למזג האוויר החורפי באולבני הקפואה, אי שם באפ-סטייט ניו יורק (בחברת עוזרו דריק רולנד, שחקן הפועל גבעתיים לשעבר). "ברור שהשאיפה הכי גדולה היא להצטרף לקבוצת NBA, למעשה הוזמנתי על ידי לארי בראון לשמש כעוזרו בשנה שעברה, אבל זה ירד מהפרק עם פיטוריו. לצערי אייזאה תומאס כבר לא היה מעוניין בשירותיי".

פיטוריו המתוקשרים של בראון מהניקס טירפדו כאמור את הצטרפותו של ריצ'רדסון לקבוצה ובה כיכב בארבע שנותיו הראשונות ב-NBA, אולי אפילו בגלל סוג יריבות שנוצרה ביניהם כשחקנים בתחילת שנות השמונים. השניים נמנו על הגארדים הבולטים בליגה האמריקנית בתקופה זו ואף שיתפו פעולה פעמיים במשחקי האול-סטאר ב-1982 וב-1985.

בסך הכל, הופיע ריצ'רדסון, הנקרא בפי רבים 'שוגר ריי', בארבעה משחקי אול-סטאר בקריירה המפוארת שלו ב-NBA, במהלכה קלע 14.8 נקודות, 7 אסיסטים, 5.5 ריבאונדים ו-2.6 חטיפות בממוצע למשחק. קשה להאמין, אבל ריצ'רדסון הצעיר היה באמת אחד השחקנים הגדולים בליגה באותם זמנים. הוא נבחר לחמישיית ההגנה של הליגה פעמיים, היה החוטף המצטיין ארבע פעמים והוביל את ה-NBA באסיסטים ב-1980 (10.1 אסיסטים למשחק).

ולמרות זאת, שמונה שנים מאז נבחר על ידי הניקס במקום הרביעי בדראפט 1978 (לפני רבים וטובים כמו לארי בירד, פרוויס שורט שכיכב בעבר בהפועל תל אביב ומייק מיצ'ל שכיכב במכבי ת"א), במהלכן הספיק ללהטט גם במדי גולדן סטייט ווריורס וניו ג'רזי נטס, הגיע ריצ'רדסון לארץ הקודש. הפועל רמת גן, קבוצת צמרת דאז בליגה הישראלית, הביאה אותו ב-1986, כדי שיעזור לה לקחת אליפות ממכבי תל אביב.

הפועל רמת גן, מכבי תל אביב, הליגה הישראלית...איך בדיוק הגיע ריצ'רדסון לביצת הכדורסל הים-תיכונית, והוא בשיא אונו - רק בן 31? אוהדי הכדורסל האמריקני הוותיקים בוודאי יודעים את התשובה. ריצ'רדסון נתפס כשהוא משתמש בקוקאין ונזרק מה-NBA בבושת פנים והתבקש לא לחזור אל הליגה יותר לעולם - תקדים מתוקשר, שסימן את מאבקו של הקומישינר הצעיר דאז לביעור נגע הסמים בליגה של אותם הימים.

וכך, חודשים ספורים אחרי שהפך למוקצה במולדתו, חיפש ריצ'רדסון מקום להמשיך בו את הקריירה המופלאה שלו. יום בהיר אחד, צילצל הטלפון בביתו. "שלום, שמי אברהם חמו מישראל", הציג את עצמו האדם מהצד השני של הקו. היה זה כמובן מאמנה של הפועל רמת גן דאז, איש כדורסל ותיק שבמקביל לעיסוקיו בענף, עבד כקצין במשטרת ישראל. חמו חשב כי תחת פיקוחו יצליח ריצ'רדסון לשקם את עצמו ואת הקריירה שלו ובנוסף, מי יודע, אולי גם להביא להפועל רמת גן אליפות.

"כל מה שרציתי הוא להמשיך לשחק כדורסל וברגע שניתנה לי ההזדמנות, קפצתי עליה בלי להסס" מסביר ריצ'רדסון כיצד שחקן במעמדו מגיע לליגה הישראלית הכל כך לא זוהרת של שנות השמונים, "לא פחדתי להגיע לישראל, כי כבר ביקרתי בה פעמיים בעבר כשחקן ניו ג'רזי נטס שערכה שם משחק ראווה וכן במסגרת קבוצת כוכבים מאורגנת שהגיע למסע הופעות".

ריצ'רדסון לא חשש להגיע לישראל, אבל נראה שישראל פחדה ממנו. מיד עם היוודע דבר הגעתו ארצה, הזדעק חבר הכנסת מהליכוד מיכה רייסר ז"ל ודרש לדון בסוגיית החתמתו של השחקן המסומם בהפועל רמת גן. יו"ר ועדת החינוך והספורט דאז, ח"כ פנחס גולדשטיין, נאות להצעת רייסר ותקף את החלטת הקבוצה להביא דמות לא חינוכית שכמותו. "האם שחקן שהושעה מה-NBA בגלל סמים צריך למצוא את מקומו בישראל?" תהה גולדשטיין מעל גבי העיתון.

ריצ'רדסון מגיע ארצה ומתקבל בסערה פוליטית (ידיעות אחרונות, אוק' 86)

אבל לא רק הפוליטיקאים חששו מההשלכות של שילובו של ריצ'רדסון בליגת הכדורסל הישראלית, גם היריבות לא ידעו איך לקבל את כדורסלן העל שנחת בנתב"ג והתקבל במטח הכפשות צונן. "זוהי בושה וחרפה שריצ'רדסון מגיע לישראל" אמר מיקי ברקוביץ' הכוכב הבלתי מעורער של מכבי תל אביב וזירת הכדורסל המקומית. החתמת ריצ'רדסון בהפועל רמת גן שינתה לחלוטין את מערכי הכוחות המקובלים בין מכבי ת"א, הפועל ר"ג ושאר קבוצות הליגה.

למרות הסערה שעורר בואו של ריצ'רדסון, חמו ומרכז הפועל החליטו להתייצב מאחוריו. המאמן אף ערב לכך שהשחקן נקי מסמים ויישאר כזה תחת פיקוחו, הבטחה שלא הקלה על המתח הגובר. "לא קראתי את העיתונים ולא התייחסתי לכל הדיבורים מסביבי. כל מה שעניין אותי זה לשחק כדורסל והדרך בה אני יכול לתרום לקבוצה החדשה שלי. בשביל זה הגעתי לשם", טוען ריצ'רדסון, שלא מבין עד היום על מה היתה כל המהומה וכיצד השתרבבה לה אל מסדרונות הכנסת.

ריצ'רדסון ניסה בוודאי להתעלם מהסערה סביבו, אולם לא היה בזה כדי למנוע את התכנסותה של ועדת הכנסת לחינוך וספורט לדון בעניינו. אולם בסופו של דבר הוועדה לא התכנסה. בדיוק כשהדברים עמדו להגיע לנקודת רתיחה, הודיע נשיא פיב"א האגדי, בורה סטנקוביץ', כי לא התקבל אישור רשמי על שחרורו של השחקן מקבוצת כוכבים מדנבר, בה שיחק. אי לכך, קבע סטנקוביץ', ריצ'רדסון אינו רשאי לשחק בהפועל רמת גן או כל קבוצה אחרת באירופה.

כך, נאסר על ריצ'רדסון להצטרף להפועל רמת גן כשחקן מטעמים בירוקרטיים תמוהים מעט ובעיקר לא ברורים וזאת עד להודעה חדשה. מרכז הפועל הודיע כי הוא מקבל את פסיקת פיב"א וכך גם חמו, שקיווה כי ההחלטה היא זמנית והשאיר את ריצ'רדסון בסביבה כשמינה אותו כעוזר מאמן. היתה זו למעשה ההתנסות הראשונה של המאמן לעתיד בעבודה על הקווים. עכשיו הוא יכול להעריך זאת, אולם אז כל שרצה היה פשוט לשחק כדורסל והסיבה שזה לא קרה לטענתו נובעת ממכבי תל אביב, שהתקשתה להשלים עם האיום שהציג כשחקן הטוענת לכתר מרמת גן.

"הייתי נקי מסמים במשך שמונה חודשים והייתי נחוש ללכת בדרך הנכונה כדי לחזור ולשחק כדורסל" אומר היום ריצ'רדסון וקובע: "הסיבה שלא ניתנה לי הזדמנות לשחק אינה קשורה לסמים ולא לטפסי שחרור אלה או אחרים. הסיבה האמיתית היתה מכבי ת"א, לה היו קשרים חזקים בפיב"א. הם כנראה חששו שלא יצליחו להפיל אותי בבדיקות סמים, אז הפעילו את ההשפעה שלהם אצל ראשי פיב"א והם פעלו להשעייתי בנימוקים לא רציניים".

- היתה למכבי תל אביב סיבה לדאוג?

"ברור שהיתה להם. אני מאמין שאיתי היינו יכולים לנצח אותם ולקחת אליפות. לו רק היו נותנים לי לשחק, היה קשה מאוד לעצור אותי. הם פחדו ובצדק מבחינתם. רק חבל שהם פעלו בדרכים כאלו, למרות שאלו דברים שקורים בכל מקום. יש קבוצות שיש להן כוח והשפעה והן משתמשים בהם כדי לשמור על עליונותן".

הסוכר המר. ריצ'רדסון מרוח על דפי העיתון (ידיעות אחרונות, אוק' 86)

למרות שנאלץ להשלים עם רוע הגזירה והבין כי לא יוכל להיכנס לפעילות כשחקן עד להחלטה סופית בעניינו, נשאר ריצ'רדסון בארץ והמשיך לשמש כעוזרו של חמו. "זה היה כיף ולמדתי הרבה, אבל זה היה גם קשה לצפות בחברים מהספסל. אתה לא פצוע ואין לך בעיה לשחק והדחף לעלות על המגרש גדול, אתה רוצה לעזור, אבל מונעים את זה ממך", נזכר ריצ'רדסון.

אז מה השאיר את ריצ'רדסון בישראל? אולי היתה זאת החיבה שפיתח לארץ ולאזרחיה, אולי הציפייה כי מישהו בפיב"א יתעשת ויבטל את ההחלטה המוזרה בעניינו ואולי בגלל החיבור לחמו. "יש לי הרבה כבוד לאברהם, הוא אדם נהדר. הוא היה איש כדורסל חכם, אבל יותר מהכל הוא כיבד אותי כאדם והוא האמין בי, משהו שלא היה דבר של מה בכך שהתחשב ברקע שלי. הוא לקח אותי תחת כנפו ונתן לי הזדמנות למרות הכל".

ולמרות הכל, בסופו של דבר עזב ריצ'רדסון את ישראל אחרי קצת יותר מחצי שנה, כשהוא משאיר מאחוריו כמה אנשים מרירים בישראל. מסתבר כי במהלך העונה, פנתה אליו הפועל חיפה והציעה לו חוזה נאה בתמורה שיעבור אליה בעונה שלאחר מכן, מתוך הנחה שעד אז תפטר הבעיה הפרוצדורלית בעניינו. בסופו של דבר הבעיה אכן באה על פתרונה, אולם זה קרה רק אחרי שריצ'רדסון עזב את ישראל וחתם בווירטוס בולוניה מאיטליה ב-88'.

"אני יודע שדיברו על זה שלקחתי כסף וברחתי מהארץ, אבל האמת היא שקיבלתי מקדמה מהפועל חיפה שרצתה אותי אצלה בעונה הבאה. אחרי שהחלטתי לעזוב לאיטליה, הייתי צריך להחזיר את הכסף ועשיתי זאת בסופו של דבר. עזבתי את ישראל ברוח טובה ומתוך אהבה גדולה למדינה".

ריצ'רדסון. "מישהו צריך מאמן?" (Chuck Miller, Albany Patroons)

ההשעיה הוסרה, ריצ'רדסון החל לככב על המגרשים באיטליה, אך גיליון ההרשעות הבלתי מחיק שלו המשיך לתת את אותותיו על הקריירה שלו. לפי הוראות פיב"א, ריצ'רדסון היה חייב לעבור בדיקות סמים תדירות כדי להבטיח שהוא אכן חדל מלהשתמש בהם. בדיקה אחת כזאת כמעט והביאה להשעייתו לצמיתות לאחר שהעלתה ממצאים חיוביים.

כשהתפרסמה הידיעה על השעייתו הצפויה של ריצ'רדסון באיטליה, התבקש חמו לספר האם יתכן כי השחקן המשיך להשתמש בסמים גם בישראל. "אצלי הוא היה נקי לגמרי", התחייב חמו וריצ'רדסון טוען שהצדק עמו. "למרות השמועות, הפסקתי להשתמש בסמים אחרי שסולקתי מה-NBA. הייתי נקי בישראל והייתי נקי גם באיטליה. הבדיקה היתה עניין של אי הבנה ועובדה שהמשכתי לשחק אחרי שזו הובהרה".

ריצ'רדסון המשיך את הקריירה באיטליה במדי בולוניה, אותה הוביל לזכייה בגביע אירופה למחזיקות גביע ב-1990, עם 29 נקודות בגמר מול ריאל מדריד. שנתיים לאחר מכן כיכב במדי אלופת אירופה היוצאת יוגופלסטיקה ספליט בעידן פוסט-טוני קוקוץ' ודינו ראדג'ה. במדי קבוצתו הקרואטית זכה סוף סוף להתמודד מול מכבי ת"א ביד אליהו ונתן הצגה עם 30 נקודות (4 מ-4 לשלוש), 6 ריבאונדים ו-5 אסיסטים - מה שלא עזר כדי למנוע הפסד 95:85 לצהובים עם 31 נק' של דורון ג'מצ'י. "השחקן הישראלי הכי טוב" כהגדרת ריצ'רדסון.

אחרי אותה עונה, חזר לאיטליה ושיחק שנתיים בליבורנו, שם שיתף פעולה עם וונדל אלכסיס, שחקן מכבי תל אביב לעתיד. בהמשך עבר לחופי הריביירה הצרפתית וחבר ליוצא מכבי אחר, לי ג'ונסון באולימפיק אנטיב. שם גם הכיר את אשתו ושם פרש מכדורסל ב-2001, אחרי שתי גיחות קצרות לשולה הצרפתית ופורלי באיטליה. "בשלב מסויים אתה מרגיש שהגוף שלך לא יכול לעמוד בקצב יותר. כשהגיע זמני להרגיש זאת, פרשתי. לא היו יותר מדי היסוסים", מספר ריצ'רדסון.

אחרי שפרש בגיל 46, ולמרות שהקים לעצמו משפחה חדשה (לריצ'רדסון חמישה ילדים בסך הכל, שניים מאשתו הנוכחית) ובנה לעצמו חיים חדשים בצרפת, שב לארה"ב, שם הפך לדמות מיתולוגית, שקורותיה אף תועדו בסרטם של לארי וייצמן וג'ים פודהורץ משנת 2000, "מה קרה למייקל ריי?". בסרט, לו נותן הקומיקאי כריס רוק את קולו כקריין, מתראיינים ריצ'רדסון עצמו, כמו גם אייזאה תומאס, מג'יק ג'ונסון, וולט פרייזר, ביל קרטרייט, יובי בראון ואפילו דייויד סטרן.

אחרי שובו לארה"ב, החליט ריצ'רדסון להקדיש את עצמו תחילה לעבודה עם נוער ומונה על ידי דנבר נאגטס כשגריר בקהילה בקולורדו, שם הציג את גרסתו לסיפורו. "בשנתיים שעבדתי עם הנאגטס, הרצתי בפני לא פחות משלושים אלף בני נוער והמסר שהיה לי להגיד להם נשאר זהה" אומר ריצ'רדסון. "מעבר לכך שיש צורך בחינוך והכל, בסופו של דבר כל אחד צריך לשמור על עצמו וזכור - לכולנו יש בעיות, אבל אם אתה חזק מספיק ומאמין בעצמך, תוכל לפתור אותן".

למכבי תל אביב היה העונה שחקן שכנראה לא היה חזק מספיק וכשל, הלוא זה רודני ביופורד, שהגיע לישראל עם רקורד בעייתי משלו, דומה במקצת לזה של ריצ'רדסון. עבור ריצ'רדסון הדברים נראים שונה היום בגיל 52, מנסיונו הוא יודע כי בסופו של דבר האחריות מוטלת על השחקן עצמו: "כשאתה מגיע לאירופה, אתה צריך להיות פתוח מאוד - למקום חדש, לתרבות שונה. עליך להסתגל לזה. אם אתה יודע שיש לך בעיה ואינך מצליח להתגבר עליה, פשוט תשאר בבית. במקום זר עליך להיות זהיר, ועליך לדעת מראש שיחפשו אותך. כך זה במקצוע שלנו וצריך להיות מוכן לזה".

מוזר, אבל דווקא ריצ'רדסון לא זוכר שנתקל בבעיות שכאלה בישראל השמרנית, אליה הגיע לפני עשרים שנה. "תמיד יהיו אנשים שיהיו רעים אליך, אבל בישראל הרגשתי בבית" נזכר ריצ'רדסון, "האנשים היו נהדרים, כיבדו אותי והיו פתוחים מאוד איתי. זו מדינה טובה, אוכל טוב, נשים יפות. אני זוכר את מועדון הסינרמה שנפתח בשנה שהגעתי לישראל. זה היה מועדון מטורף, מאוד נהניתי שם. אם היתה לי הזדמנות, הייתי חוזר. אולי תשאל שם מישהו אם הוא צריך מאמן?".