רשתות הטלוויזיה הן היסטוריה - העתיד שייך לוויקי-טלוויזיה

חברות תוכן ותקשורת ישנות כמו תחנות טלוויזיה ואולפנים, סלולר וכבלים חברו יחד לביטורנט כדי להשיג שליטה על התוכנה של תקשורת האינטרנט, באמצעות הטמעתה בתוך הממיר של הכבלים ובתוך מכשיר הסלולר.

הן גם עשויות לחבור למטה-קפה הישראלית כדי להשיג שליטה על תוכנת התצוגה. הם פתטיים, כי העתיד שייך לוויקי-טלוויזיה.הם כמו איגוד העגלונים שמנסה לקנות מטוסים כדי לרתום אותם לסוסים, על מנתי שימשיכו לשלוט על רשת שבילי העפר מימי הביניים.

פוסט (מאמר) זה הוא בעצם פרק 4 במחקר בן 4 פרקים, ש-3 מהם פרסמתי עד עכשיו בבלוג:

• פרק 1, עסק בליבה הלוגית המהפכנית של רשת האינטרנט על פי בנקלר ולסיג. ליבה זו "חבוייה" בין קליפת התוכן לבין קליפת החומרה.
  
  
• פרק 2, הראה איך הליבה הלוגית המהפכנית "מתיכה" את קליפת התוכן תוך דגש על העיתונות.
  
  
• פרק 3, הראה איך הליבה הלוגית המהפכנית "מתיכה" את הקליפה של החומרה דהיינו, את "צינור התקשורת" (רשתות הסלולר בעיקר, אך גם רשתות הטלפוניה והכבלים) ו"מכשירי התקשורת".
  
  
• פרק 4, הנוכחי, עוסק בשאלה איך הליבה הלוגית-מהפכנית מתיכה את הקליפה של התוכן תוך דגש על טלוויזייה, רדיו, וספרים.
  

צילום והעלאה של תכני וידאו שיתופיים

אי.וילג' לייב הוא מיזם של רשת הטלוויזיה NBC למשתמשים וצופי טלוויזיה שיצרו וידאו באתר שישודר ברשת מעל מסכי הטלוויזיה. המיזם מרחיב את המודל של -Digg . בדיג מסתפקים בכך שמדרגים אובייקטים באינטרנט (כיום מאמר באתר, בהמשך גם קטעי וידאו באתר). במיזם החדש, הצופים מכוונים את במאי התוכנית באמצעות ארגז כלים מגוון: צ'ט חי, סקרים והעלאת קובצי וידאו.

רויטרס השיקה אתר ויקי-חדשות שמאפשר לאנשים מן השורה להעלות לאתר שלה תמונות וקטעי וידאו חדשותיים. כך באמצעות תוכן של משתמשים רויטרס חושבת להגיע למקומות הנידחים ביותר בעולם בעלות נמוכה ובזמן אמת.  

עריכה שיתופית

אתר כמו ז'מפקט מספק כלי עריכה חינם, כך שכל אחד יכול לערבב בין וידאו קליפים ואף ליצור מכמה קליפים סרט חדש. התגלמות המאש-אפ. האתר נרכש לאחרונה על ידי יאהו, בניסיון לעקוף את "גוגל-טיוב". האתר נעזר בטכנולוגיית פלאש חדשה שמאפשרת פריוויו בזמן העריכה, כמו בישומי עריכה שולחניים. אכן, אז'אקס מכה שנית, בתחפושת של פלאש.

לבמאי-העורך החדש מצפה גלריה מרשימה של וידאו-קליפים שמהם הוא יכול להתחיל את הויקי-סרט שלו. הקליפים בגלריה באים ממשתמשים ותיקים, או מחברות מפרסמות. כשהעורך מסיים את עריכתו הוא יכול להשאיר את הדלת פתוחה לאחרים שימשיכו בסרט בנקודה שהוא סיים. זה מאוד מועיל בסיטואציה של בית ספר שהמורה יחד עם תלמידיו יוצר סרט שיתופי, או בחתונה שבה כל האורחים משבצים את עצמם ומשתתפים בעריכת הסרט. יש בכך חיבור בין רשת חברתית לויקיפדיה.

הפרסומת המוטמעת בתוך הקליפים היא חלק ממודל הפרסום החדש של הויקי-וויזיה בעידן שאחרי יו.טיוב. כך למשל חברה להפקת סרטים מאפשרת לעשות ויקי-קליפים על קטעים מהסרט שלה תוך הכרזה על תחרות הויקי-קליפ המוצלח ביותר. בינתיים, יש כבר 300 פירמות עסקיות המשתמשות בשיטת פרסום זו.

העריכה הלא שיתופית של מטה-קפה היא רגרסיה

יו.טיוב ומטה-קפה הן רק חצי הדרך לויקי-ויזייה. בכך שיוטיוב לא מאפשרת למשתמשים לאחסן קבצים שאחרים העלו, היא שוברת את הלוגיקה השיתופית של ליבת האינטרנט. מטה-קפה עושה משהו הרבה יותר גרוע. היא שופטת איזה קטעי וידאו טובים יותר במקום לאפשר למשתמשים לעשות זאת. היא גם נותנת חרוזי זהב לאינדיאנים-המשתמשים, בתמורה לזהב התוכן שלהם. היא הולכת נגד חוק הזנב הארוך שהוא הבסיס של ווב 2.0. לאתרים מסוג יוטיוב ומטה-קפה לסיג קורא Fake Sharing, שיתוף מזויף.

בגלל הלוגיקה האנטי-אינטרנטית שלה, מטה-קפה דווקא תצליח, אבל בצורה מוגבלת. המודל העסקי שלה יוביל אותה במקרה הטוב להיקנות על ידי דינוזאורי המדיה הישנה האנטי-שיתופית מסוג המונופול התלת-ראשי: ויאקום, סי.בי.אס ואן.בי.סי. מעניין למה רשת הטלוויזיה של תאגיד דיסני לא הצטרפה? אולי בגלל שיושב במועצת המנהלים שלה סטיב ג'ובס שמבין את הלוגיקה של המדיה החדשה, כשבמועצת המנהלים שלו באפל יושב מנכ"ל גוגל, שמידט.

ביטורנט היא סוג של תקשורת שיתופית, שיכולה להיגרר לרגרסיה

בתוך כך, שבעה אולפנים החברים ב-MPAA איגוד הסרטים של אמריקה, חתמו עם רשת שיתוף והפצת הקבצים ביטורנט, על הסכם שלפיו היא תתחיל להסיר תוכן "המועתק מהשביעיה".

בראם כהן, המייסד של ביטורנט המשרתת 45 מיליון משתמשים, אמר כי הטכנולוגיה המיוחדת שלהם יכולה להוביל ביעילות ובמחיר נמוך תכני טלוויזייה או כל תוכן דיגיטאלי אחר. אם נפסטר התבסס על ביזור של המטא-נתונים של השירים, ביטורנט מתבסס על ביזור התוכן עצמו בזמן העברתו ואיסופו מחדש אצל מחשב המשתמש.

לשם כך ביטורנט רכשה את utorrent.com שפיתחה תוכנת משתמש קלילה בת פחות מ-200 קילובייט, שתאפשר להטמיע את ביטורנט לתוך ממיר הטלוויזיה ולתוך מכשיר הסלולר.

ביזור זה הוא סוד כוחו של ביטורנט שמנוגד ללוגיקה של טכנולוגיות קדם אינטרנטיות. זאת משום שברשת הכבישים למשל, כל מכונית שנכנסת לפקק מסבכת את הבעיה ומוסיפה עומס, בעוד שברשת האינטרנט המבוזרת כל משתמש שנכנס לרשת משחרר עוד יותר את הפקק. "זה כאילו שכל מכונית שנכנסת לפקק הייתה מביאה איתה עוד שני מסלולי אספלט" אמר אוריילי על ביטורנט בכנס ווב 2.0 ב-2005 בסאן פרנסיסקו.

כמו מטה-קפה, אם ביטורנט תלך לכיוון המדיה הישנה היא תאבד את סוד עוצמתה. שכן התכנים המונולוגיים (כותב יחיד, "גאון", במאי יחיד, וכו') והלא-שיתופיים של המדיה הישנה הם סוג של מוצר שישתמשו בו פחות ופחות בשנים הבאות. בדיוק כמו בריטניקה המונולוגית מול ויקי-פדיה הדיאלוגית והמולטי-לוגית (מהמילה רב שיח).

אחרית דבר

לסיג על האתיקה והרגולציה של התכנים והתקשורת בווב 2.0  

האינטרנט על פי בנקלר היא כמו מערכת מפותחת שלהובלת נוזלים: 

1. בשכבת החומרה נמצאת הצנרת (קווי התקשורת) והכוסות (מחשבים, מכשירי סלולר, וכו') שמהם אנו שותים.
   
   
2. בשכבת הלוגיקה נמצאת מערכת הכללים האומרת מתי לסגור ולפתוח את ה"שיבר" ולמי.
   
   
3. בשכבת התוכן נמצאים הנוזלים הזורמים במערכת: מים, קפה, חלב וכו'.
   

מכך לסיג הסיק שהעוצמה של האינטרנט נמצאת במערכת הפרוטוקולים שלה המבזרים את העוצמה למכשירי הקצה, כך שהחוכמה העיקרית נמצאת בפריפרית המערכת ("הכוסות" והמשתמשים בהם) ולא במרכז. מערכת פרוטוקולים זו היא כה מהפכנית ומנוגדת לאופני החשיבה המודרנית שלנו, עד שאנו שוב ושוב כושלים בניסיונותינו "לרסן" אותה ו"לרתום אותה" כפי שהצלחנו עד עתה עם טכנולוגיות מידע שונות כמו טכנולוגיות המידע של הדפוס (העיתונים והספרים) ושל האלקטרוניקה האנלוגית (הרדיו, הטלפון והטלוויזיה).

מה שקורה מאז מהפכת הבראוזר בעשור האחרון וביתר שאת מאז מהפכת הויקי בשנה האחרונה הוא, שליבת האינטרנט הולכת ומתיכה גם את הקליפות השמרניות העוטפות אותה. היא כמו אפרוח שצמח בתוך קליפת ביצה, אולם משבגר הוא מנפץ את הקליפה לכל הרוחות. קליפה זו היא קליפת החומרה של תשתית התקשורת העתיקה של הטלפון, הכבלים והסלולר, קליפת החומרה של מכשירי הטלוויזיה והטלפון, וקליפת התכנים של העיתון, הספר, הרדיו והטלוויזיה.

הליבה הלוגית של האינטרנט היא משתפת במהותה, לכן היא מדביקה ב"וירוס השיתוף" רחמנא ליצלן, גם את קווי התקשורת (Wimax, WiFi) וגם את התכנים (ויקי-ספר,ויקי-מוסיקה, ויקי-רדיו, ויקי-טלוויזיה).

הליבה הלוגית של האינטרנט היא אפוא מעין"סוס טרויאני" או "נוסע שמיני" שמתחיל את מסעו עמוק ובהיחבא בליבת האינטרנט, מדביק את כל שכבותיה, אך לא עוצר שם. אנו כבר רואים את ניצניהם של הויקי-ארגונים. איפה לומדים על סוג הארגון המוזר שיצר את הויקיפדיה ואת הויקי-תוכנה הנקראת לינוקס, הויקי-ארגון? באוניברסיטאות שנוצרו בעידן הקדם-אינטרנטי בחוגים למנהל עסקים ומדעי המחשב עוד לא מלמדים על כך.

הויקי-ארגון הוא זה המלכד בני אדם כדי:

1. ליצור תכנים קולקטיביים ברשת.
   
   
2. ליצור אינטליגנציה קולקטיבית ("אינטליגנציה מלאכותית" טבעית) המתכנתת בצורה שיתופית את האינטרנט עם כל הקלקה על תגית, לינק, בוקמארק, או דירוג ב"דיג".
   
   
3. ליצור רשתות משותפות כמו Wimax או יותר מכך רשתות Mesh.
   
   
4. ליצור טראנס-ארגונים באמצעות MashUp ואפילו באמצעות הטכנולוגיה העתיקה הנקראת SOA.
   
   
5. אבל הדבר החשוב ביותר והמדאיג ביותר (תלוי את מי) הוא שהליבה הלוגית מתיכה בסופו של דבר את נפשנו מנפש ליניארית והירארכית לנפש אסוציאטיבית ומשתפת.
   

כך נוצר מה שפורוש קורא "מעגל משוב חיובי"כמו אפקט הפרפר של תורת הכאוס, משק כנפי הפרפר (נפש 2.0) יוצר סערה (מציאות 2.0), הסערה מחזקת עוד יותר את משק כנפי הפרפר (נפש 3.0) שיוצר סערה עוד יותר גדולה (מציאות 3.0) וחוזר חלילה.

לא רק הטלוויזיה שבה התרכזנו בפוסט זה נמצאת בבעייה. גם הרדיו והעיתונות. הרדיו הישן נמצא בצניחה חופשית לעומת עלייה מתמשכת באינטרנט. לפי חברות המחקר פורסטר ואי.מרקטר, המובאות בביזנסוויק, ב-2007 הפרסום באינטרנט יעבור את הרדיו.

העיתונים מנייר נמצאים בירידה מתמשכת של 5% בשנה, דבר שיביא להיעלמותם בשנת 2035 בערך. לפי Pew Research מספר קוראי העיתונים היומיים בארה"ב ירד מ-50 מהאוכלוסייה ב-1996 ל-38% בלבדב-2006. לאן ברחו 12%? 5% הלכו לעיתונות האינטרנט ו-7% הלכו כנראה לתוכן של משתמשים בסגנון ווב 2.0 מסוגים שונים כמו בלוגים ורשתות חברתיות.

על פי eMarketer, האמריקני הממוצע מבלה ב-2006 23 דקות ביום בקריאה מנייר, אך כפול מכך בשימוש באינטרנט! "וול סטריט ז'ורנל" החליט לצמצם את מהדורת הנייר ובו זמנית להגדיל את המהדורה האינטרנטית שלו.

"מרושתים": לבלוג המלא