שתף קטע נבחר

למען בריאות ילדינו

יצרני המזון הגדולים כועסים על הוראת משרד החינוך למכור במכונות האוטומטיות בבתי הספר רק מזון ושתייה בריאים, ודורשים לדון מחדש בהוראה. נא לא להתקפל

בחודש שעבר, בלי הרבה תרועות חצוצרות, נכנסה לתוקפה הוראה של משרד החינוך ביחס למוצרי המזון שמותר ואסור למכור בתחומי בתי הספר. על פי ההוראה, ניתן יהיה למכור במוסדות החינוך רק מים, מיץ טבעי ללא תוספת סוכר, ומשקאות חלב בטעמים. לעומת זאת, אסור למכור משקאות מוגזים דיאטתיים.

 

במכונות האוטומטיות של מזון מותר למכור פרי טרי, סלט פירות, ירקות, כריכים בממרחים, חטיפי דגנים עד 6% שומן, יוגורט, מעדני חלב עד 3% שומן, מנה אישית רזה של קרקרים, גבינה לבנה 5%, ומנה אישית של דגני בוקר דלי סוכר ושומן.

 

בירור קצר בארסנל המזון של ילדינו יעלה, כי קוקה קולה, ביסלי ובני מינם לא יורשו להשתלט עוד על תפריטם, לפחות לא בתחומי בתי הספר. אין פלא שנשיא קוקה קולה דרש בימים אלו ממשרד החינוך לדון שוב בהוראה. תעשיין בכיר אף הלין על כך שלדעתו למשרד החינוך אין סמכות לקבוע איזה מזון בריא, והודיע שאם לא תתגבש הסכמה עם המשרד בעניין זה, יערערו התעשיינים.

 

ועד אז, ראשית לכל – ברכות חמות למשרד החינוך ולשרה העומדת בראשו על עצם העניין. ההוראה החדשה היא חלק מהמאבק המתמשך נגד השמנת הילדים ובני הנוער, בשל טיב המזון שהם צורכים ובשל כמויותיו כאחד. צמצום כמויות המזון שערכיו התזונתיים מפוקפקים, ולו בשעות הלימוד, יכול להיות תרומה גם לשינוי הרגלים מחוץ לכותלי בתי הספר.

 

וזה בדיוק מה שמטריד את התעשיינים. שכן, בטווח הקצר יפחתו המכירות בבתי הספר, על ההשלכות שתהיינה לכך על רווחיהם. אך גם בטווח הארוך עלולים האינטרסים של התעשיינים להינזק. ילד שגדל על טעמים וריחות מסוימים, ובוודאי על מותגים מסוימים, עשוי ליהפך לצרכן שלהם גם בבגרותו. אך אם מצומצמת אינטנסיביות הצריכה של מותגים/טעמים/ריחות אלה, יש סיכוי לשינוי דפוסי צריכה גם בעתיד. וזה משהו שהתעשיינים לא היו רוצים לחשוב עליו אפילו.

 

נקודה חיובית נוספת היא עצם צמצום נוכחותם של גורמים מסחריים בבית הספר. וכאן נעשה מעט מדי. אין ספק, מצב תקציב החינוך בכי רע, ובעת ששורות אלו נכתבות מתכננת מועצת התלמידים הארצית שביתת לימודי בת כמה שעות – במחאה על קיצוץ תקציבי החינוך.

 

אך הפתרון אינו צריך להיות בדמות מתן חסויות של גורמים מסחריים לפעולות בתוככי מוסדות החינוך. לא ייתכן שאנשי עסקים ימלאו כל חלל ויסתמו כל חור תקציבי באשר הם. אין כל רבותא בהוצאת כספי הגידים ושועים לטובת נזקקים, מכל המינים. הרבותא היא בדמות תשלום שכר הוגן ומתן תנאים הוגנים נוספים, הן כספיים והן בסביבת העבודה. אך השפעת כספי תרומות בסך הכל תורמת לשימור מעמדות האדונים והמשרתים, ולא לטובת האחרונים.

 

וכשזה נעשה בתחומי בתי ספר, היכן שתודעת בני הדור הצעיר נוחה להשפעה, הצריבה היא קשה עוד יותר. זו עוד סיבה לכך שעל משרד החינוך להורות לכל מוסדות החינוך שבתחום סמכותו לסגור את שעריהם בפני כל גורם מסחרי. נקודה.

 

את הרעיון הזה אפשר לקחת גם צעד נוסף קדימה. עצם קיומן של מכונות למכירת מוצרי מזון ומשקה בבתי ספר מבחין – מייד ובאופן ברור ביותר – בין אלה שיש להם לבין אלה שאין להם, בין מי שידם משגת לקנות מהמוצרים הללו ובין מי שמביאים (אם אכן מביאים) סנדביץ' מהבית. גם זו תרומה לצריבת דפוסי המעמדות, וכאמור בגילים אלה השפעת הדבר עלולה להיות הרסנית.

 

ולכן, על משרד החינוך לפעול להוצאת כל המתקנים הללו מבתי הספר. דווקא היום, כשכל לחם כמעט מגיע לבית הצרכנים פרוס וארוז, קל יותר להכין סנדביצ'ים לילדים לבית הספר. שלא לדבר על תחושת התרומה ההורית – להבדיל מהענקת "דמי סנדביץ'" לילדים ולמתבגרים כדבר שבשגרה.

 

בימים הקרובים מן הסתם יפנו התעשיינים לשרת החינוך על מנת להעביר את מה שמבחינתם הוא רוע הגזֵרה. טוב תעשה השרה אם תודה להם בנימוס על הפנייה, אך תעמוד בתקיפות על קיום הוראתה.

 

ועוד משהו: בלי אכיפת קיום ההוראה במוסדות החינוך תתרוקן ההוראה החדשה מתוכנה. גם בעניין זה מחכה למשרד החינוך עבודה לא מעטה. הראש היהודי, כידוע, ממציא לנו פטנטים. אל תתפלאו אם זה יהיה יוגורט דל שומן בטעם ביסלי.

 

הכותבת היא עורכת דין המתמחה בנושאי צרכנות

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים