וודקה "בלינג בלינג" ויקב יפו התל-אביבי
שגיא קופר טועם את יינות "יקב יפו" התל-אביבי, מספר על המרוץ למשרת מנכ"ל מועצת "גפן יין" ומציג וודקה בבקבוק מוזהב, מחווה לתרבות ה"היפ-הופ"
וודקה "בלינג בלינג" לפתיחה
בלינג בלינג. אבסולוט משיקה בקבוק וודקה חדש, הומאז' לתרבות ההיפ ולמוטו שאומר שכל הנוצץ הרי זה משובח. חברת הכרם, יבואנית אבסולוט, השיקה את הוודקה החדשה בערב נוצץ, עטור זהבים, זהבהבים, קוקטיילים וסלבריטאים, כיאה לבקבוק. זה, האחרון, מוגש עטוף בעטיפת זהב נוצצת - והאמת שיפה מאוד - עם פקק גדול ושמנמן וכולו אומר "שופוני".
מחווה חביבה, נאה, משעשעת, קורצת לכל, בנפח של ליטר אחד. הסדרה ומספר הבקבוקים מוגבלים. אחלה רעיון למסיבת ראש שנה חדשה, נוצצת ומלאת תקווה. הולכת מצוין עם הרבה שרשרים, טבעות כבדות, באסים מתגלגלים וחיוך רחב. רשמית, הוודקה תגיע לחנויות ב- 15 לדצמבר, והמחיר לצרכן יהיה 110 שקל.
מנכ"לות מועצת גפן יין - הגמר מתקרב
בעוד כמה שבועות - שבועיים שלושה, אולי חודש - נדע מי יהיה מנכ"ל מועצת גפן יין. זהו הגוף שאמור לפקח על תעשיית ועשיית היין, ולסייע לשיווק היין הישראלי בארץ ובחו"ל. רשימת המועמדים הראשונית היתה ארוכה למדי, אבל היא צומצמה והיום יש מספר קטן של מועמדים, מתוכם כמה שמות טובים, שמכירים את הענף או שיש להם נסיון בשיווק מוצרים של חקלאות תעשייתית.
אחת מהמטרות הגדולות של מועצת גפן יין צריכה להיות באמת בתחום שיווק היין. לפני כמה חודשים החל להתארגן בארץ, במאמץ לא קטן של מיכל נאמן ממכון היצוא, מאגד לשיווק יין ישראלי בחו"ל. מלחמה באה ומלחמה עברה, ומהמאגד פרשו יקבים גדולים שבתחילה היו חברים בו: זה החל בכרמל, ואז פרשו גם אפרת, תשבי ובנימינה. אילן חסון, מנכ"ל יקבי בנימינה, אומר שפרישתה של כרמל צמצמה מאוד את היקף התקציבים למאגד. מצד שני, הוא אומר, הקבוצה שכן נשארה בו, מנסה למשוך לכיוונים שלה ולהשפיע באופן שלא בהכרח משקף את הקף ההשקעה שלה. חסון ובנימינה מחפשים היום ליצור מאגד חדש, שבו יהיה שותף גם הנציג שלהם בחו"ל.
בין תריסר היקבים שנשארו במאגד המקורי, נמצאים שמות כמו רמת הגולן, דלתון, רקנאטי, הרי גליל, תבור, בן חיים, פלם, מרגלית, צרעה ואחרים. אלה יקבים עם זיקה חזקה ליצוא, אך מלבד יקבי רמת הגולן, רובם נמנים על היקבים הבינוניים מבחינת הקף היצור.
אלכס הרוני, מבעלי יקב דלתון, אומר שפרישת היקבים הגדולים מראה עד כמה ענף היין מפוצל, ומדגיש את האופי הקטוע, לדבריו, של השוק: גדולים לחוד, בינוניים לחוד, וקטנים לחוד. כל אחד - והאינטרסים שלו. הקבוצה שנשארה, אומר הרוני, יכולה לעבוד היטב יחד ובאופן הדוק ולהגיע לתוצאות טובות מאוד.
הדברים שהוא אומר משקפים את דברי אילן חסון: יתכן ועכשיו יהיה להם קל יותר, כיון שהאינטרסים של היקבים הגדולים כבר לא יהיו חזקים כל כך במאגד.
קולות לא מעטים קוראים לאחידות ולבניית חזית משותפת של ענף היין, חזית שעד היום הקפיד למדי הענף לשקף. "אם היה גוף שיווקי חזק בענף היין, גוף כמו מועצת הפירות ומועצת החלב או מועצת הזית, אפשר היה לעשות דברים מצוינים בתחום", אמר לי לאחרונה מנכ"ל יקבי רמת הגולן, שלום בלייר. "תקציב יכול לבוא מהיטל של כמה אגורות לקילו ענבים".
בינתיים אי אפשר לראות היטל כזה מתקבל בחדווה על ידי הכורמים או היקבים, אך רק כדי לסבר את האוזן, אם בציר ישראלי הוא כ- 45,000 טון ענבים, הרי ש- 4.5 אגורות לקילו היו יכולות להתבטא בסופו של דבר בתקציב שיווק של שני מיליון שקל לענף היין; אפשר היה לעשות עם זה דברים נפלאים. אפשר גם לנצל את ההזדמנות שבה בוחרים במנכ"ל חדש למועצה, לזרז את עדכון חוק היין, לסייע בעבודת הקודש לחלוקת ישראל לאזורי יין, לקבל את הנתונים הנכונים על ייצור יין ואולי אפילו לאחד את הגורמים שעוסקים בענף לגוף אחד.
יקב יפו
יקב יפו הזערורי, המטופח והמושקע, החל את דרכו אכן ביפו, אך היום הוא שוכן בקצה השני של תל אביב, בשכונת רמת החי"ל. כאן מייצרים אן ומשה צלניקר יין אדום ולבן שכבר זוכה להערכה לא מעטה. הכל מאוד קומפקטי שם, החביות מסודרות צמוד-צמוד, המעבדה הקטנה מסודרת לאורך קיר נוסף ו"מחלקת השיווק" תופסת שולחן אחד. היינות המבוקבקים מסודרים לאורך קיר רביעי.
את עיבוד הענבים והתסיסות מבצעים בני הזוג צלניקר ביקב בוטיק אחר, בהרי ירושלים. לשם, אומר משה, לשם הם רוצים לעבור, אם וכאשר הם יגדילו את הקפי היצור שלהם ויחליטו אכן לעבור דירה. "אחרי תשעה בצירים החלטתי שאני אוהב את הענבים מהאזור הזה, אני יכול להוציא מהם יין בעל גוף ואמירה וזה גם האזור שאני אוהב", הוא מסביר. כל יינות היקב עוברים יישון בחבית, כולל השרדונה (אם גם מעט, יחסית). הם עובדים עם חביות צרפתיות, לרוב בורדולזיות. כיום הם עובדים עם קברנה סוביניון וקברנה פרנק, מרלו, שרדונה ונטעו בעצמם גם מעט זינפנדל, שעדיין לא נבצר.
מיינות היקב אביא טעימת אורך קצרה של יינות קברנה סוביניון. את היינות של יקב יפו אפשר להשיג ביקב ובחנויות יין בארץ (פרטים באתר היקב).
"יפו, קברנה סוביניון 2004" - 85% ק"ס, והיתרה מרלו. ענבים מכרם יחיד באזור עמק האלה. ליין צבע כהה, אדום. בפה הוא חלק במדע הראשוני, ואז טאני במידה נעימה. הטאנינים מלווים יפה את היין, שלו ארומות של פרי כהה ומתוק, לצד ארומות ירוקות כשל פלפל ירוק. הוא מתפתח יפה בכוס, ומוציא ארומות של קסיס ומוקה. היתה מידה מסוימת של חיזוריות, או סולפידים, שהתבטאה בשמץ קלוש של גומי; משהו שהתפוגג מיד. בפה יש ליין גוף בינוני פלוס, עם טעמים שעוקבים יפה אחרי הארומות. הסיומת טובה, טאנית והיין עצמו בהחלט מהנה. 13.5% אלכוהול. מחיר לצרכן 75 שקל.
"יפו, קברנה סוביניון 2005" - הטעימה מהמיכל, כמה ימים לפני ביקבוק. צבע היין דומה לקודמו – אדום כהה ויפה. הוא מעט פחות אטום, ויותר צלול. באף: משהו מעט ירוק, מנטה, פרחים - סיגליות. אז מרגישים קרום חלה טריה וארומות אחרות שמקורן בחבית. הפה פחות מתובל מה- 2004, הוא חלק למדי והטאנינים יוצאים ומודגשים רק בסיומת, שגם היא קצרה יותר מזאת של היין מהשנה הקודמת.
"יפו, קברנה סוביניון 2006" - טעימת חבית - לכן עדיין לא ברור אם יהיה 100% ק"ס או שיוסף לו מרלו. בכל אופן, הטעימה שטעמתי היתה משתי חביות שונות, שתיהן של רדו, ושתיהן חדשות, חודשיים בחבית. הבציר היה מאוחר יחסית, ב- 25-26 בריקס. באף ניכר פרי מתוק, אדום, מאוד נעים. אחרי פרק זמן בכוס, יוצאות ארומות אנימליות מעניינות. היין טאני למדי, מעט ירוק, עם תיבול טוב. חבית שניה היתה חמאתית יותר, פחות מתובלת ועם גוף בינוני. מעט מינרליות. בסך הכל שתי הדוגמאות היו מעניינות, ונראה שליין פוטנציאל טוב מאוד.
"Rouge 2004" - חבית של ברתומיו, יצרן מבורגון. זהו בלנד של 50% קברנה סוביניון, 45% מרלו, 5% שיראז. שונה מאוד מאוד מהאופי של יינות הקברנה סוביניון. זה לא רק הזנים, אלא מכלול שלם, אחר: היין יותר קל, יותר נעים וזמין לשתיה. באף מרגישים מאוד את החבית, והמכלול הוא יותר עולם חדש, עם ארומות דומיננטיות של מוקה, ומצד שני פרי מרוכז. 68 שקל, 13.8% אלכוהול. חביב מאוד.
בשבוע הבא – מבעבעים עליך ישראל, לקראת השנה האזרחית החדשה.
