הונדה אקורד - אבודה בתל-אביב

שנים ארוכות חלפו עד שיצרנית המנועים הגדולה בעולם, הונדה היפנית, החליטה להיכנס לתחום הדיזל. ולא הפריע לה שמדובר במנוע סופר-חשוב באירופה. מנועי דיזל? במשך שנים ארוכות השתמשו היפנים בתוצרת רובר או איסוזו. לא הפריע, עד 2003. וכמה לא-מפתיע היה לגלות כי כאשר כבר הציגה מנוע כזה, הוא לא היה משהו רגיל. כך אכן היה, עם יחידה שזכתה להמון שבחים באירופה (ובהמשך נסביר מדוע), וכעת הגיעה גם אלינו.

התיבה האבודה

כאשר הושק דור שביעי לאקורד, בסוף 2002 בדרום צרפת, הבטיחו לי בני שיחי כי זמן קצר אחרי הצגת גרסת הדיזל, תשודך לה תיבה אוטומטית. יבואני הונדה, מן הסתם, זוכרים זאת טוב ממני. אלא שבינתיים עברו יותר מארבע שנים, האקורד הבאה בדרך, באירופה מסתפקים בידנית, וכבר ברור שאוטומט לא יהיה בדור הנוכחי. מה עשה היבואן? החליט לבסוף להביא גרסה ידנית, כדי לחזק את חזית הדיזל שפתח עם הסיוויק.

ולעיקר. הונדה מתקשרת אצלכם למנועים תאבי סל"ד וצווחני מהירות בוכנה מטורפת? הדיזל כאן הוא חיה שונה לגמרי. היפנים הלכו על מנוע 2.2 ליטר עם 140 כ"ס, מעודן, שקט, ונקי מרעידות אופייניות. אנחנו מניחים שהם יכולים היו לייצר גם כאן יחידה מהירה במיוחד, אבל החליטו להתמקד בתחום הנוחות דווקא. יש כאן מהלך בוכנה ארוך (לטובת זמינות כוח), ויחס דחיסה נמוך יחסית למקובל. כדי שלא להשאר חלשים מדי, שולבה כאן סעפת יניקה משתנה, ומגדש טורבו עם גיאומטריה משתנה. הבלוק בנוי מאלומיניום קל (ושקט יותר), וצמד גלי איזון עם מיסבים שקטים במיוחד, יחד עם בידוד רעשים נוסף בדפנות, אמורים לדאוג להחרשת השאון.

ואכן, מדובר באחת היחידות השקטות והנעימות בסביבה. למעשה, רק בעמידה (ובעיקר כאשר המנוע קר) ניתן לנחש שמדובר במשהו שאינו יונק בנזין נטול עופרת. אין כאן לא טרטורים ולא נקישות, רק שריקת-מגדש קלה באיזור ה-2,000 סל"ד. תחת עומס המנוע הזה מגיב היטב, מטפס באופן נמרץ ללא שהיות או שיהוקים. למעשה, הוא מגיב כה טוב עד כי צריך להביט היטב כדי לוודא שאינך מגיע למגביל הסל"ד בטעות.

תיבה ידנית?! (צילומים: רועי צוקרמן)

במקביל, לאקורד הזו אין מה להתבייש מול כל בנזין בכל הנוגע לתגובה מהירה. 0 ל-100 נערך ב-9.3 שניות בלבד, המהירות המרבית עומדת על 213 קמ"ש. למעט פער גדול מעט בין ראשון (קצר מדי) לשני, חלוקת ההילוכים נכונה והמנוע שופע המומנט (34.7 קג"מ) מסתדר עמה כמובן ללא קושי. כל זאת עם תצרוכת דלק מעולה: נהיגה מתונה הביאה עמה מתנה בדמות 15.5 ק"מ לליטר, נהיגה מאומצת במיוחד הניבה עדיין כמעט 12 ק"מ לליטר מאד מרשימים. להזכירכם, מדובר בנתון טוב בין 30% ל-40% מגרסאות בנזין שנבחנו בעבר. ועדיין לא דיברנו על מחיר הדלק.

יחד עם מנוע הדיזל, עשינו באקורד הזו היכרות גם עם כיול מתלים חדש. התוצאה אינה פחות מטובה. יש כאן התנהגות מופתית, בטוחה ומעוררת ביטחון. אפשר לנהוג במכונית הזו במתינות, או במרץ ניכר. שום בעיה. רק שפע המומנט יוצר אתגר גדול מבדרך כלל לצמיגים הקדמיים, ולכן - בניגוד לגרסאות הבנזין - נקראת בקרת היציבות לפעולה תכופה על כבישים רטובים. היינו רק מוותרים על הגומי הרחב (205-55-16), לטובת נוחות גבוהה יותר בנהיגה עירונית.

קניה מצוינת?

יחידת כוח מצוינת, חסכונית, נעימה ושקטה, יחד עם מכלול תכונות נוסף שתמיד אהבנו. האקורד דיזל מסתמנת בפירוש כבחירה מעולה לצוברי הקילומטרים, ואם אין לכם בעיה עם תיבת הילוכים ידנית (טובה מאד, אגב) ומצמד, ספק אם תמצאו בה אפילו נקודה אחת שלילית מול גרסאות הבנזין. מה שכמובן אינו מבטיח לה הצלחה אצלנו. ההפך הוא הנכון.

קודם כל, וחשוב מכל, יש את עניין המחיר. 224 אלף שקל עולה האקורד דיזל, עם עודף לארוחה זוגית. ומדובר בגרסה ידנית, להזכירכם. יש לנו אמנם רק מחמאות להרעיף על היבואן הזה, שמתעקש כנגד כל סיכויי השיווק, להביא ארצה גרסאות ידניות עבור קהל שמאס בהן מזמן. א-ב-ל. למעט מספר משוגעים לדבר, אף אחד לא יעשה את הצעד הזה. גם אם הייתה זולה בכמה עשרות אלפי שקלים, עדיין מדובר היה במכונית אזוטרית. על אחת כמה וכמה כשהיא יקרה כל-כך. וחבל.