ההיפ הופ מת? רק בישראל
"Hip Hop is Dead", טוען נאס באלבומו החדש. השוק השחור יצא לשטח לבדוק הכצעקתה, ושמע באותה הזדמנות מראפרי ישראל מה עשה או הרס להם את השנה בהיפ הופ בחו"ל. מסקנה: ההיפ הופ חי ונושם
האם ההיפ הופ באמת מת, כפי שטוען נאס באלבומו החדש? "אני חייב להגיד שהשנה אני קצת מתרחק מההיפ הופ", מצהיר מוקי. "בגדול, ואני מסתכן בהכללה קטלנית, הוא די משעמם לי את התחת. לא שמעתי הרבה דברים חדשים שיצאו השנה כך שאני מקור קטן למידע". לעומתו, הראפר קאשי טוען שהוא לא חושב שהאמירה "Hip Hop Is Dead'' יכולה להיות תקפה. "אני לא יודע מה המשמעויות שלו כי אני לא יודע אנגלית, אבל בחו"ל אני חושב שזה מאוד מאוד חזק. בארץ יש הרגשה שזה קצת ירד", אומר קאשי.
אורי שוחט מציין לטובה את הופעות הקיץ שנחתו עלינו: "לשם שינוי באו להקות מחו"ל לארץ. בלאק אייד פיז, 50 סנט, דה לה סול. זה היה חיובי ביותר. בתור מי שהיה קצת בחו"ל בהופעות היפ הופ הייתי מאוד רוצה שהקהל הישראלי יחווה ויבין מאיזה עץ עושים גיטרות", אומר שוחט. ויש מי שנותן כבוד לשומרי המסורת. "הייתה שנה נהדרת בגלל מתיסיהו", אומר פישי הגדול. "אתה בא לניו יורק, אתה רואה פיפטי סנט ולידו מתיסיהו. זה אמן בינלאומי".
ואם עסקינן ברגאיי, פילוני מחזק: "יש הייפ מג'מייקה. יש את אלפנט מאן וג'וניור גונג שהפגיזו". דיסק השנה של סגול 59 הוא של הקליפס, ושל איל רוב (סוליקו) - האלבום של אאוטקאסט. "מבחינתי לופה פייסקו היה אחד הדברים הכי מדהימים ששמעתי", מוסיף רוב. האהוב ביותר של קוואמי היה האלבום של The Roots. "הם היו בשבילי אמת, איכות וכל מיני קלישאות שאני מאמין בהן במקרה שלהם. אני גם אוהב את האלבום של לודה כריס. נראה לי שהקטע של נאס זה שהוא ראה את כל הבלאגן בארץ ואת הדיבור על זה שההיפ הופ מת, וזה בעצם אלבום קונספט על ההיפ הופ הישראלי כשהמסקנה היא שההיפ הופ האמריקני חי ונושם".
קדיש על ההיפ הופ
בעיתוי מושלם לסוף השנה ולקלחת אירועי הפרסים למיניהם, מוציא נאס את אלבומו השמיני. על העטיפה הוא נראה כורע, לבוש שחורים מול קבר פתוח, כשהוא מחזיק בידו ורד שחור. בשמיים האפלים עטים להם עורבים מאיימים, מחכים לרגע בו יוכלו לחמוס את חלקת הקבר הטרי. נשמע מתאים לתיאור החזון האפוקליפטי לבעיית הגרעין האיראנית, אבל נאס בוחר לבכות את לכתו בטרם עת של ההיפ הופ.
מבכה את לכתו בטרם עת של ההיפ הופ. נאס
באלבום, שנקרא בהפגנתיות "Hip Hop is dead", הוא מקדיש מספר שירים לנושא, מצר על ההיפ הופ הטהור שמכר את האידיאלים שלו בשם המסחריות, עושה מערוף להרכבי אולד סקול שמזמן לא התנגנו ברדיו ומספיד על הדרך ראפרים רבים שאינם איתנו היום. נדמה שהוא רוצה לנער את עצמו ואת הראפרים האחרים למתרחש בשנים האחרונות בסצינה, אבל אני כבר יכול להרגיע אתכם שאחרי שמיעה של אלבומו הפסימי, המסקנה היא שההיפ הופ רחוק מלמות.
מאוד טרנדי להספיד ז'אנרים, ומי כמונו המבקרים יודעים להספיד. אחרי כתבה שהופיעה ב"7 לילות" בשנה שעברה והקדימה לקבור את הסצינה, התלהטו הרוחות והחל דיון על מצב הדופק של הז'אנר. יכול להיות שההיפ הופ המקומי מדשדש בגלל סיבות רבות שכאן הוא לא המקום לפרטן, אבל ההיפ הופ העולמי הוא סיפור שונה לגמרי. כמות היצירה והתפוקה של אלבומי היפ הופ היא היסטרית וגם בערמת המיינסטרים של המוזיקה האמריקנית והקראנק שהשתלט על ההיפ הופ ניתן לגלות פניני היפ הופ שיצאו השנה כמו אאוטקאסט, הרוטס, לופה פייסקו, ג'ורסיק 5 והרשימה עוד ארוכה.
אי אפשר לשפוט ז'אנר לפי שנה אלא לפי תקופה. אם נבחן את מפת ההיפ הופ במאקרו נוכל להגיד שמעטים הדברים הטובים שיוצאים ביחס לשנים עברו. אולי פס הייצור שרגיל להנפיק אלבומים כדי לקיים את החוזה עם חברת התקליטים מראה על עייפות החומר שלו. אולי זה מפני שאין מספיק מובילי דרך שיאתגרו את השוק. קשה לי להצביע על נקודה אחת. אבל מי שמחפש היפ הופ שהוא עדיין דעתני, נושך וחסר פשרות שלא יצפה למצוא אותו דווקא בצמרת המצעדים. יש מספיק אמנים והרכבים שעושים היפ הופ מחתרתי מצוין ונבירה יסודית בחנויות תקליטים (בעיקר בחו"ל) וברשת האינטרנט תוביל אתכם לכך.
חסל מלחמת אחים
אפשר להבין מאיפה באה הגישה שטוענת שההיפ הופ מת או גוסס. ההיפ הופ מתמקד במסר וכל עוד המסר מועבר בצורה לא אמינה זה משפיע על כל הז'אנר. אמן לא יכול לשיר על גאנסטה שיט ועל דברים שהוא בחיים לא עבר. גם ההתעסקות האובססיבית ביריות וסמים כבר די נמאסה. לא שאני מתחסד ואומר שהיפ הופ לא יכול להיות כזה, אבל להיפ הופ יש כוח השפעה לא ממומש. במקום להניע אידיאולוגיות ומהפכות חברתיות הוא ממשיך לדבר על מלחמות כנופיות וכמה הכיסים תפוחים מרוב מרשרשים. חלאס.
אם נחזור רגע לנאס, עד היום שררה בינו ובין ג'יי זי סוג של מלחמת עולם. השנה החליטו השניים שגם הם מתבגרים, וג'יי זי החתים את נאס על חוזה לארבעה אלבומים בלייבל דף ג'אם שבבעלותו. הם הבינו שהברוגז כבר לא מפרנס אותם - עדיף להם לעשות סולחה ולהרוויח יותר ירוקים ביחד. שיר הסולחה (איך אפשר בלי), "Black Republican", מסמפל בדרמטיות את "Marcia Religiosa'' מתוך הסרט "הסנדק 2". האיחוד המפתיע של נאס וג'יי זי רק מעיד על איחוד מחנות והליכה לעבר הסכם שלום כולל בהיפ הופ. תארו לכם איך עולם ההיפ הופ היה נראה כיום אילולא טופאק וביגי לא היו נרצחים.
עוד לוהטים באלבום: ב"Not going back" נאס מארח את הלוחשת הכי סקסית בהיפ הופ וזוגתו, קליס. בהמשך הוא נותן אינטרפרטציה מקסימה ל"Unforgettable" של Nat king kol במקור, שמבוצע על ידי Chrisette Michele שמתרפק על אותם הרכבים נשכחים שנעלמו. את הקטע הפיק לו וויל.איי.אם ששר איתו את שיר הנושא בדיסק. מנת ההארד קור מגיעה ב"Hustlers" בהפקתו של דרה עם The Game. את האלבום הוא חותם בשלוש דקות של שירת אקפלה כדי להראות לכם שנאס לא צריך גימיקים של שירת פזמון בפיץ' גבוה כדי שהמילים יחדרו לכם למוח ששטוף במסחרת שירים נטולי תוכן.
לאינפורמציה שחורה וחמה
theblackmarket@hotmail.com
לפנייה לכתב/ת 
