שתף קטע נבחר

האיש שהמציא את "ציר הרשע" מדבר

שני נאומים חשובים מסומנים ביומנו של הנשיא בוש החודש ובבית הלבן ההכנות בשיאן. דייויד פרום היה שם, ומכיר את הלחץ הזה. "יש לך השפעה, אבל יצא שעבדתי על דברים שאילו אני הנשיא לא הייתי אומר אותם", הוא מספר בראיון מיוחד ל-ynet. האם ההברקה שלו סייעה או פגעה באמריקה? "רק ילדים מאמינים שאם אתה לא קורא למשהו בשם הוא לא קיים"

שני נאומים חשובים מסומנים ביומנו של נשיא ארצות הברית ג'ורג' בוש החודש. הראשון צפוי השבוע - נאום שכולם מצפים לו בו צפוי לפרוש הנשיא את האסטרטגיה החדשה שלו למלחמה בעיראק. כמה ימים לאחר מכן צפוי הנשיא לשאת את הנאום השנתי שלו על מצב האומה - נאום המדיניות החשוב ביותר שלו בשנה.

  

דייויד פרום היה שם בבית הלבן, וכתב לנשיא בוש נאומים שכאלה. טביעת האצבע שלו נחקקה בהיסטוריה בנאום "ציר הרשע" הבלתי נשכח שלו מ-29 בינואר 2002. זהו הנאום שבו זיהה הנשיא בוש את עיראק, איראן וצפון קוריאה כמדינות המסוכנות העוסקות בטרור ובהתחמשות בנשק להשמדה המונית. נאום "ציר הרשע" היה המפתח להבנת מדיניותו של בוש בשנים הבאות, וסלל את הדרך לכיבוש עיראק.

 

"נשיא ארה"ב נואם 300 נאומים בשנה. בשנת בחירות כמו 2004 הוא נאם 500 נאומים. מרביתם היו שיגרתיים ומעטים מאוד חשובים ביותר, שהצריכו הרבה שיתוף פעולה; פעם בשנה יש את הנאום על מצב האומה שהוא הנאום הכי חשוב בשנה", מספר פרום בראיון מיוחד ל-ynet.

 

- איך נכתב נאום ציר הרשע?

 

"על הנאום הזה עבד צוות של אנשים. הנאום לאומה מתחלק לחלקים לפי נושאים. נעשית עבודת תחקיר גדולה לפני הכתיבה, ויש הרבה שיחות על מה צריך להיות בו, שהופכות למזכרים וטיוטות שעוברות בין האנשים... בזמנו, שלחתי מזכר שבו ציינתי את הדרך שבה לדעתי אנחנו צריכים להציג את הנושא. 'ציר הרשע' התחיל במזכר שכזה. זה נמשך בתהליך של 15-20 טיוטות, אולי 25. במשך חודשיים יש המון קטעים והמון דיבורים".


בוש בנאום מצב האומה אשתקד (צילום: רויטרס)

  

"אנשים חושבים תמיד על הנאומים הגדולים, אבל צריך לזכור שבכל יום יש לנשיא אירוע פומבי כלשהו בסדר היום שלו. היתה הצפה בעיר מסוימת והכבאים עבדו במשך שלושה ימים והצילו את העיר. הנה הם באים לבית הלבן, לאחד הימים החשובים ביותר בחיים שלהם", מדגים פרום.

 

"מבחינת הנשיא, הוא נכנס לחדר בין טיפול במשבר בצפון קוריאה לבין משבר בשוק המניות. הוא צריך להיכנס לחדר ל-20 דקות ולומר משהו נהדר שהאנשים האלה יוכלו לקחת אתם הביתה. אז הוא שולף פתק מהכיס ומרפרף בנאום מהמוכן. הוא אפילו לא קרא אותו בקפידה קודם לכן, אבל הנאום הזה צריך להיות נהדר ומרגש, ולתת לאנשים האלה את המגיע להם. כל אחד בעולם רוצה חתיכה ממוחו של הנשיא, אבל יש לו רק 24 שעות ביממה, כמו לכל אדם אחר בעולם".

 

"יש לך השפעה, לא רק בכתיבה"

אלא שהמוח הוא לא רק המוח של הנשיא; מדובר בעיקר במוחות שסביבו. כותבי הנאומים בבית הלבן הם בדרך כלל אנשים צעירים יותר, בשנות ה-30 שלהם. פרום שונה מהם. עיתונאי בן למשפחת עיתונאים יהודית קנדית אוהדת ישראל, הוא הגיע לבית הלבן בגיל 40, עם שובל ארוך של ספרים ומאמרים בעיתונים חשובים מאחוריו. הוא לא היה צריך להוכיח את עצמו.

 

"כיון שהיה לי מוניטין משלי, באתי כדי לסייע למישהו אחר - לנשיא - לומר את מה שהוא רוצה לומר. עבדתי על דברים שאילו אני הייתי הנשיא לא הייתי אומר אותם. אבל זה בסדר, כי הוא נבחר ואני כמו עורך דין המסייע ללקוח להציג את העמדה שלו בצורה הטובה ביותר, כמו שעורך עוזר לכתב להוציא את המירב מהכתיבה שלו - כך כותב הנאומים מסייע לטעמי לנואם להפיק את המירב, גם אם הוא לא בהכרח מסכים איתו".

 

- בענין הזה יש בוודאי תסכול לא קטן. אתה יושב בבית הלבן ליד האנשים המשפיעים ביותר בעולם, ורוצה להטביע את חותמך, אבל צריך לעשות את זה בזהירות.

 

"יש לך השפעה, אבל אתה צריך להיות צנוע. אסור לנסות להשיג יותר השפעה ממה שאתה ראוי לה במסגרת תפקידך. אתה נמצא בחדר ויש לך השפעה. אתה יכול להציע הצעות, רעיונות. שם עיקר ההשפעה, לא רק בכתיבה עצמה, אלא בהיותך בבנין ובעצם העבודה שלך, יש לך זכות שישמעו אותך. זה קורה לכל אחד, זה קורה לסגן הנשיא, לרעיית הנשיא. גם להם הנשיא אומר: תודה, אבל אני לא מסכים".

 

פרום הודף את ההתקפות כאילו נאום "ציר הרשע", החריף את מצבה של ארה"ב, השקועה בעיראק ומתקשה לפעול מול צפון קוריאה ואיראן בדרך לגרעין. "נשמעת הטענה שעל ידי הכרזה על שלוש המדינות הללו יחד, הנשיא ביצע פרובוקציה וגרם להן לעבוד האחת עם השנייה. אני חושב שזה ילדותי. ילדים מאמינים שאם אתה לא קורא למשהו בשם - זה לא קיים.

 

"צפון קוריאה ואיראן משתפות פעולה בנושא הגרעין. יש גם את פקיסטן המשחקת משחק כפול. פקיסטן וסעודיה הן בעיה אבל הן לא האויב. הנשיא נקב בשמות המדינות כי הוא חשב שחשוב שהאנשים ידעו זאת, וברגע שאתה נוקב בשמות אתה קובע שיש אפשרות שתפעל. אנחנו במצב יותר טוב אם אנחנו מדברים על הבעיה מאשר מתכחשים לקיומה".

 

- מה ההצעה שלך בנושא האיראני?

 

"האיראנים צריכים לראות שיש השלכות יקרות למעשיהם... איראן מנסה לרכוש נשק גרעיני כדי לשנות את המאזן האסטרטגי לטובתה. בגלל שאיראן כל כך פרימיטיבית מבחינה טכנולוגית, והנשק שלהם הוא רוסי ומיושן, המערב יכול על כל צעד של איראן, להפוך את המצב לחמור יותר מבחינתה כשישראל תקבל טילים ומפציצים מדויקים יותר. בסופו של דבר רמטכ"ל הצבא האיראני יבין שהתוכנית הזו מאוד יקרה, וגוזלת המון כסף שהיה יכול לשמש לפנסיות שלו ושל קציניו, ותורמת להדרדרות המצב האסטרטגי שלהם".

 

- ומה עם עיראק?

 

"כולנו ציפינו שעיראק תנוהל בהצלחה גדולה יותר. הרבה דברים הלכו לא טוב. ארה"ב החליטה להשתמש במעט מאוד כוח צבאי להביס את סדאם, ואז לנהל כיבוש ארוך וממושך. הרעיון היה שארה"ב תפעל במהירות להעביר את השליטה לממשלה זמנית בעיראק לקראת בחירות, תחת מישהו כמו אחמד צ'לבי. מרגע שמחלקת המדינה וה-CIA התנגדו לצ'לבי ולא היה מישהו אחר, זה גרם לאילוץ של כיבוש ממושך. אז יש פה שני חלקים שאינם תואמים: צבא דליל עם כיבוש ממושך וזה שורש הבעיה".

 

"הבית הלבן הוא מקום עבודה מאוד אמוציונלי ותובעני", אומר פרום. "אחת התוצאות היא שהעבודה הקשה פוגעת במחשבה הצלולה. הנטיה בבית הלבן היא לטפל במצבי חירום ולאבד את האג'נדה... יש אמרה מפורסמת המיוחסת לאברהם לינקולן: 'אני לא מעמיד פנים שאני יכול לשלוט באירועים – ומודה מרצוני שהאירועים שולטים בי'. אם אחד מהנשיאים הגדולים בהיסטוריה של ארה"ב יכול לומר משפט כזה, אז זה נכון לכל הנשיאים".

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
כותב גם אם לא מסכים עם הכתוב. פרום
צילום: איי פי
גם נאום שגרתי צריך להיות נהדר ומרגש. בוש במסע בחירות
צילום: איי פי
הרבה דברים הלכו לא טוב בעיראק. בוש מודיע על פרישת רמספלד
צילום: איי פי
מומלצים