שתף קטע נבחר

צילום: יועד כהן

לא היתה אנרגיה באוויר

"הנבחרת חסרה את הריכוז מהמשחק הקודם - עד שלוניה והקהל נכנסו למשחק, כדורים ברחו מהידיים. הופמן ינסה להרים את השחקנים, ועם משחק יותר מהיר אפשר לעשות משהו במקדוניה". סיכום מקצועי של אכזבה ביתית

בסופו של יום, התחושה היא בהחלט של אכזבה. המהפך היה באוויר, דורושנקו והקהל נכנסו למשחק ועם קצת יותר ריכוז היה אפשר לעשות את זה ולגנוב ניצחון ממקדוניה. חבל שאחרי המשחק הגדול באמת נגד הסרבים, הנבחרת לא הביאה את אותה רמה גם הפעם. ובכל זאת, צריך להרים את הראש.

 

במיוחד בלט במחצית הראשונה המחסור באנרגיה מנטלית באוויר, מצד הקבוצה כולה. המקדונים היו במקרים רבים טיפה יותר מהירים ויותר פיזיים. בלי התמיכה של לוניה, גם היציעים השתתקו וזה הקשה על ישראל להיכנס לעניינים.

 

ההגנות הפתוחות כמו 5-1 ו-3-3 לא הספיקו, כי מקדוניה שיחקה רחב מאוד ויצרה חורים בהגנה. לשם כך, הפיבוט יצא לפוסט והאחרים ביצעו תנועה בלי כדור, חתכו מאחורי ארז פפו והגיעו כמעט בכל פעם למצב זריקה. בהתקפה, הדקות הראשונות מול 5-1 היו סבירות, אבל אחר כך מול 6-0 היו רגעים רבים בהם שחקנים לא מצאו את עצמם.

 

המשחק ההתקפי נע יותר מידי לרוחב, למעט כמה ניסיונות של מימון. מכיוון שהשומר שלהם במרכז, אצה ינובסקי, התקשה מאוד עם הרגליים והורחק פעמיים, היה מקום ליותר פינוי עבור הרכז לחדור עליו. בצד השני, דודי בטש נכנס והביא לשינוי מסוים בהגנה כשומר בחוץ.

 

קיריל לזרוב הוא בהחלט שחקן נהדר, והראה שהוא לא רק סקורר, אלא גם יודע לשחרר כדור כשצריך. מעל כולם בלט כמובן השוער המקדוני בורקו ריסטובסקי, שלעומת לוניה היה יציב לאורך 60 הדקות. הוא נתן את המקסימום, לדעתי היו לו 50 אחוז עצירות ובמשחק חוץ זה מדהים. עם קצת פחות מצידו, המצב עבור ישראל היה שונה.


ארז פפו מול ריסטובסקי. השוער המקדוני היה מדהים (צילום: אלי אלגרט)

 

במחצית השנייה הגיע השינוי בזכות ההגנה האישית, ובהתקפה ראינו מהלך טקטי נבון של כניסות לפיבוט שני ופיצול ההגנה לשניים. גם מיקומו של דן מירקוס בין שני שומרי האמצע, שזו הנקודה החלשה בהגנת 6-0, אפשרה לכל דחיפת כדור אליו להסתיים בפנדל או הרחקה.

 

אבל כל המשחק קצת נמרח, הדברים הקטנים לא הלכו כמו צריך – במקום לתפוס כדורים שחקנים פספסו אותם והחמיצו מתפרצות. השיפוט היה החלטי ואגרסיבי לשני הצדדים, אולם יש ממש בטענות של אנשי הנבחרת. שתי שריקות ממש לא הבנתי – הצעדים של תום מטלון ופסילת הפנדל של מימון. במשחקי בית אלו דברים נדירים.

 

אני לא יודע עם מימון באמת יעזוב אחרי הקמפיין הזה, אבל כרגע אין מישהו שיכול להחליף אותו. העמדה שלו חסרת עומק במיוחד. לעידן יש ערך מוסף גם הגנתי וגם התקפי. הוא בקושי יורד מהמגרש ותמיד נותן 100 אחוז, זה בולט. מול מקדוניה הוא לא נתן משחק גדול, אבל עשה מה שציפו ממנו.


תום מטלון מול המקדונים. שריקה לא מובנת לצעדים (צילום: אלי אלגרט)

 

המקדונים קבוצה טובה, אבל לא מדהימה – מצוינת התקפית, בינונית בהגנה. מלבד לזרוב, גם הרכז (ברניסלב אנגלובסקי) והפיבוט (אלכסנדר זרקוב) בלטו, הראו ניסיון וידעו לשלוט בכדור ברגעים המכריעים. יחד עם זאת, ראינו שלקראת הסיום הם נפלו מהרגליים אף יותר מישראל, והספסל שלהם לא עמוק בכלל. למרות שמעדו פה, אני מאמין שהסרבים יסיימו ראשונים בבית.

 

זו אחת מנקודות האור שאפשר לקחת למשחק בסקופיה. בתור מי ששיחק שם אני יודע שזה מאוד קשה, אבל דווקא משחק מהיר כדי להשיג שערים קלים יכול לעייף את המקדונים, כי אצלנו יש רוטציה רחבה יותר. אני יכול להבין את שלמה הופמן וגלעד מאור, הם עכשיו במצב לא קל וצריכים להרים את השחקנים למשחק הבא. אך יש לנו את השחקנים עם הניסיון, ואולי גם המשחקים של מכבי ראשל"צ באירופה יוסיפו לאמונה.

 

ולדימיר (וובה) זייקמן הוא שוער נבחרת ישראל ומאמן הפועל ראשון לציון לשעבר, כיום בהפועל רמת גן

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
עידן מימון. אין לו תחליף
צילום: אלי אלגרט
מומלצים