לא תמימים במדים

"מזועזעים מהגילוי" של האירוע בחברון, מיהרו קברניטי המדינה להפריד בין נושאת שם ה"שרמוטה" על שפתיה לבין החייל שעמד לידה ולא מנע את המתרחש; בין "המתנחלים הקיצוניים" לבין צה"ל, השוקד על משמרתו. מסרבים אותם קברניטים להפנים, כי הם אלו שכרכו אותם יחדיו. נוסף על מלחמתם בטרור, הפכו חיילי צה"ל ומפקדיו לחלק ממפעל ההתנחלות בשטחים, חלקם בהזדהות מלאה עימו, ורובם - בשל חולשת דעתם וקוצר ראייתם של הנושאים באחריות - בעל כורחם.

בקבוצה הראשונה, נדלג על הגנרלים שהמליצו בעבר על "מעשה התיישבות בעזה כדי לגמול את ערביה מן האשליה שאנו עתידים לצאת משם", ועל אלה שנשבעו בבג"ץ אלון-מורה על "הצורך הביטחוני הזמני שבהקמתו של היישוב", אף שהמתנחלים עצמם הודו שהדבר נעשה מהטעם האידיאולוגי וכי אופק הקיום של ההתנחלות הוא נצחי. נתרכז לפיכך רק במצביאים הנוכחיים, אלה שאסרו על פלסטינים למסוק את זיתיהם במטעים הסמוכים להתנחלויות ולמאחזים לא-חוקיים, בטענה כי לא יוכלו להגן עליהם מפני התנכלות המתנחלים; אלה שלא פתחו בחקירה שעה שהמטעים נכרתו או פירותיהם נחמסו, ו"עצים יהודיים" נטעו במקומם; אלה המופיעים "בשם הביטחון" וגדר ההפרדה בבית-המשפט העליון, מטעים ומסתירים מפני שופטיו את האמת המושמעת על-ידי שרי ממשלת ישראל; אלה המצהירים כי אינם יוצרים כבישים ליהודים בלבד, ובפועל מתדרכים את חייליהם לעשות כך.

ובאותה קבוצה נמצא גם את המצביאים השולטים בעשרות מחסומים קבועים וניידים ברחבי יהודה ושומרון, החולשים על תנועתם של מיליוני פלסטינים אך "אינם מצליחים" למנוע את העברתם של עשרות קרוואנים למאחזים הבלתי חוקיים; את אלה המצליחים לשמור על ביטחונם של רבע מיליון מתנחלים בגדה, אך אינם מונעים פגיעה בילדים פלסטינים, העושים דרכם לבית-הספר בדרך עוקפת מאחז לא-חוקי ובעיר חברון; את אלה הרומסים 35 אלף פלסטינים - חוסמים את דלתות בתיהם, אוסרים עליהם תנועה ברחובות עירם, סוגרים את חנויותיהם עד כדי סילוקם מבתיהם - כדי שקומץ מתנחלים, המבקשים לרשת את עיר האבות ולא להיות חלק ממנה, ינועו בחופשיות.

אם ממשלת ישראל מתעלמת מהמתפכחים בדמות "שוברים שתיקה" ומסרבת לפניות האגודה לזכויות האזרח, "יש דין" ואחרות, עליה להקשיב לפחות ליועצה המשפטי, שהצהיר לאחרונה כי "מצב אכיפת החוק בשטחים מצוי ברמה מאוד ירודה. זה עניין של הצבא קודם כל, ולצבא יש סדרי עדיפויות ומשימות שהוא רואה אותן כדחופות יותר". עליה להפנים כי אין "קו ירוק" להפרת החוק, להעלמת העין, לכשל המוסרי והחברתי - ולאלימות. כפל הלשון והקריצות פוגעים בחוסנו של צה"ל ובכושרו למלא את ייעודו האמיתי, שעה שהוא נדרש לכך. הצהרות והקמת ועדות בדיקה לחקר הידוע בשטחים כבר שנים הן לא יותר מביטוי להיעדר המנהיגות והנחישות, הנדרשת למדיניות ברורה של כיבוד החוק ואכיפתו. על הציבור הישראלי להתעורר ולתבוע זאת. התעלמות ממורסות אלו, המצטרפות לאחרות מימיה הראשונים של המדינה, שטרם נמצא בנו העוז לנקזן - לא יוסיפו חישוקים לרוחו של הדור הנוכחי המשרת בשטחים, למוסריותה של החברה הישראלית ולתדמיתה של המדינה.