"כל החזה שלי היה בחוץ"
שלושה שבועות לפני חתונתה נאלצה כלה דתייה לחפש שמלה חלופית מאחר שמה שהוכן לה לא היה נוח ולא צנוע מספיק. כספה הוחזר לה לאחר שפנתה לבית המשפט לתביעות קטנות
בעיצומן של ההכנות למסיבת כלולותיה, חזרה והדגישה א' בפני בעלת הסלון "דוויס שמלות חופה" וצוות התופרות, כי חשוב לה שהשמלה תהיה צנועה וללא מחשופים, "ושיהיה לי נוח בה". אבל ככל שקרב והגיע מועד האירוע החגיגי, נוכחה א', לדבריה, שהבקשה שלה לא זכתה לאוזן קשבת, והחלו להתעורר אצלה ספקות שמא השמלה לא תענה על ציפיותיה.
א' הגיעה למדידות חרדה יותר ויותר. "אני בחורה דתייה", טרחה להזכיר למנהלת הסלון, יפה ביטון, כשנוכחה לדעת שהשמלה הצנועה שבחרה איננה בדיוק "צנועה". שלושה שבועות לפני מועד החתונה, היא התבשרה כי נעשו התיקונים הדרושים ושהשמלה מוכנה לפי רצונה, אבל כשמדדה אותה התברר לא' כי היא לא שלמה עם התוצאה הסופית.
א', שנאלצה לדבריה לבטל את העסקה ולהזמין ברגע האחרון שמלת חופה חלופית בסלון אחר, ביקשה מבעלת הסלון שלא סיפק את השמלה הצנועה, להשיב לה את כספה. כשנדחתה הבקשה ביקשה א' את התערבות בית המשפט לתביעות קטנות בתל-אביב, על מנת שיורה לה לעשות כן.
הנתבעת, סימה ביטון, הציגה בבית המשפט את שמלת החופה וציינה "כי הגב לא חשוף והשרוול הוא כמו שהכלה רצתה". הבעיה", טענה הנתבעת, "היא שהכלה ראתה בתחילה את הדגם של השמלה והתלהבה מאוד, ומאוחר יותר התחרטה. עשיתי כל מה שרצתה, כל תיקון שביקשה לעשות בשמלה נעשה, ופתאום ברגע האחרון היא מדדה את השמלה והחליטה שהיא לא נוחה לה. שאלתי מה לא נוח, אבל היא לא רצתה לשמוע ודרשה את כספה. הדגם היה כבר מוכן ולא יכולתי להיענות לדרישתה".
א' מחתה על דברי בעלת הסלון. "השמלה חשופה, הכול צמוד בה לא יכולתי לנשום וכל החזה שלי היה בחוץ. אני בחורה דתית, עומדת בפני רב, אמרו לי שימלאו לי ספוגים והשבתי שאני לא מוכנה. התחננתי שיביאו לי שמלה אחרת ודחו את בקשתי בטענה שלא מחליפים שמלה וזה מה שיש".
הנתבעת מצידה סיפרה כי הפנתה את א' לבעלת סלון אחר שרכשה אצלה שמלות. "אמרתי לה", ציינה, "שאם לא תמצא שם את מבוקשה אני אתפור לה חדשה - אבל היא פשוט לא רצתה".
השופט, אליהו קידר, קיבל את התביעה וחייב את הנתבעת להשיב לא' את 5,500 השקלים שגבתה ממנה עבור השמלה, ולשלם לה בנוסף 450 שקל הוצאות משפט.
"התובעת", כתב השופט בנימוקים לפסק הדין, "לא קיבלה את השמלה שלטענתה הזמינה. עיקר טענתה של התובעת", ציין השופט, "היא לגבי אי הנוחות שהרגישה כשלבשה אותה, וכי לא היתה מוכנה שידחפו לתוך המחוך ספוגים קטנים שעלולי היו ליפול בעת החתונה".
"אני סבור", סיכם השופט, "כי זכותה של התובעת לקבל שמלה נוחה ומשקיבלה שמלה שאינה נוחה, אין היא צריכה ללכת לתופרות אחרות כדי לנסות תקופה קצרה לפני החתונה את מזלה בשנית".
