האב האנס בכלא, אך ממשיך לרדוף

הסיפור הזה מתחיל במה שאמור היה להיות סופה של פרשה מזעזעת. לפני שלוש שנים נשלח אביה של שירה (שם בדוי) לרצות עונש של 17 שנות מאסר, לאחר שהורשע בהתעללות מינית במשך שנים, מאז שהיתה בת שבע. שירה, היום בת 31, חשבה שהסיוט נגמר, אבל מתברר שזו רק ההתחלה: לאחר תחילת מאסרו, החל אביה לשלוח את ידיו הארוכות מבין סורגי הכלא ולמרבה הזוועה - המערכת איפשרה זאת.

"זה התחיל שנה וחצי לאחר המשפט", היא מספרת, "אז התקשר אלי מישהו לסלולרי כשהייתי בעבודה והתחיל לשאול אותי שאלות "רשמיות", לאחר שאמר שקיבל את מספר הטלפון מאמא שלי. עניתי לו ונתתי את הכתובת שלי כי לא חשבתי שיש לזה קשר לאבא שלי. באותו זמן התחלתי לקבל הרבה מאד שיחות

 טלפון מאזור החיוג של הכלא. בהתחלה לא שמתי לב לזה וחשבתי שמדובר בטעות, אבל כשעשיתי אחד ועוד אחד הלכתי מיד למשטרה. השוטר הסביר לי שאיום זה רק אם מאיימים ברצח. לאחר יומיים קיבלתי את המכתב הראשון. בשלוש השנים האחרונות קיבלתי 10 מכתבים, כל אחד של עשרות עמודים".

שוב ושוב הגיעו לשירה המכתבים המאיימים מאביה האנס. היא נאלצה לשנות שמה ואף החליפה מספר כתובות, אבל האב שכר חוקרים פרטיים והפעיל חברים שהתחזו ל"אנשי רשויות" במטרה להשיג את כתובתה וזהותה החדשות. והמכתבים המשיכו להגיע, חלקם בדואר, חלקם הוכנסו באישון ליל מתחת לדלת.

המסר מפיו של האב האנס היה מאוד מפורש: "תתחילי לתקן את כל הרע שעשית לי. את סובלת ותסבלי הרבה יותר, אמא שלך בעצמה פוחדת שאני אתנקם. אני מציע לך לא להגיד לאף אחד שקיבלת ממני מכתב, אני אראה לך את הדרך הכי קלה. יש לך ברירה שתוביל אותך לדרך טובה יותר... תגידי לי במה פגעתי בך לא עשיתי לך שום דבר רע, כל מה שדיברת זו טעות. אני אבא שלך וזה תלוי בך, יש לך קשר דם איתי, את צריכה אותי, אבא שלך לא יעשה לך כל רע בעולם... תראי איך את חיה בפחד, החלפת שם, הטלפון שלך חסוי, את פוחדת שידעו איפה את חיה וגרה...."

"מותר לי לנסות לדבר איתך". קטע ממכתב ההטרדה

פרחים מהאבא שאנס

האשה הצעירה, שהצליחה בשנים האחרונות להחזיר לעצמה את השליטה בחיים, מצאה עצמה נאלצת להתמודד בכל פעם עם הפחד שאוחז בה כשהיא מגלה מכתב בתיבת הדואר או מתחת לדלת דירתה. פעמיים התלוננה שירה במשטרה, אבל כתב אישום נגד האב בגין ההטרדות - לא הוגש. התלונה הראשונה שהגישה נסגרה מ"חוסר עניין לציבור". לציבור אין עניין בסיוט של שירה, כך טוענים במשטרה.

"היום אני לא נותנת את הכתובת שלי לאף אחד", היא מספרת. "ביקשתי ממקום העבודה להוריד את הלוגו מהמכונית שלי. אני לא עונה לטלפונים לא מזוהים. אני רק רוצה ניתוק ממנו. אחרי שנה וחצי של מכתבים וטלפונים עברתי שוב דירה ומקום עבודה, כי הוא הגיע גם לשם. בימים הראשונים שלי במקום העבודה החדש, קיבלתי טלפון מבחורה שאמרה שהיא מהביטוח הלאומי, ואמרה שמגיע לי החזר של כסף מהם. היא ידעה מה מספר תעודת הזהות שלי וידעה מה הכתובת של אמא שלי, היא חקרה אותי ובטעות נתתי לה את הכתובת החדשה שלי. אז ירד לי האסימון. דיברתי עם אמא שלי והבנתי שגם לה היו שיחות טלפון מוזרות באותו יום".

שירה שהבינה שהמתקשרים לאמא שלה מצליחים לקבל ממנה פרטים שוב ושוב ונאלצה לנתק את הקשר עם אמה, כדי שההטרדות יפסקו. "ברחתי לתל אביב. הייתי בכזו היסטריה ששיניתי את שמי בתעודת הזהות, אבל כלום לא עוזר", היא מספרת. "הוא מפעיל חוקרים פרטיים שמצליחים להוציא מידע מביטוח לאומי”.

והסיוט לא נגמר: בראש השנה האחרון התקשרו לשירה ממקום העבודה הקודם שלה ואמרו לה ש "יש פה שליח עם פרחים מאבא שלך..."

דרך ההתמודדות: חיים ללא רישום

בשנתיים האחרונות שירה שוכרת דירה רק כאשר בעל הבית משלם את החשבונות. הטלפון הסלולרי שלה הוא על שם אדם אחר. היא חיה כמו צל, בתחושה קשה: "כל המערכת מתעלמת ממני; המשטרה, השב"ס ומשרד הרווחה. המערכת לא בנויה להגן על אנשים כמוני, נפגעי עבירה. רציתי לשנות את מספר תעודת הזהות שלי כדי שהם לא יצליחו להגיע אלי. זה היה נותן לי המון אוויר, אבל זה בלתי אפשרי עבורי. אמרו לי שמשנים תעודת זהות רק לעדי מדינה. למרות שאני לא עדת מדינה, אני מצפה להגנה".

שירה פנתה למרכז נגה לנפגעי עבירה, מרכז התנדבותי, שאנשיו פנו בשמה למשטרה והעלו את הנושא גם בפני רב גונדר יעקב גנות, נציב השב"ס. ד"ר דנה פוגץ' ראש מרכז נגה, אומרת: "מזעזע אותי שהמשטרה לא לקחה ברצינות את תלונתה הראשונה. המשטרה מעלה בחובתה הציבורית להגן על אישה שכבר נפגעה בצורה הקשה ביותר האפשרית. אני תוהה כמה עבריינים נוספים מאיימים על קורבנותיהם, מבלי שהמשטרה תעשה דבר בעניין. הזכות להגנה על החיים, הגוף והכבוד, שהיא זכות בסיסית שכל אדם זכאי לה חוקתית - הפכה לבדיחה".