תאגידי הענק, בריאות הציבור ומחיר הזיהום
מי עומד מאחורי מחקרי הטבק הקובעים, בניגוד למחקרים רפואיים ברחבי העולם, שסיגריות אינן מזיקות לבריאות? כיצד הצליחו יצרניות הרכב לדחוק לפינה את המכוניות החשמליות הידידותיות לסביבה, ואיך קשור ג'ורג' בוש לכל העניין? חלק שני ואחרון
בין הקוראים יהיו וודאי אלה שיבחינו כי הטקטיקה של אקסון-מוביל, אותה סקרתי בחלק הראשון של המאמר, מזכירה מאוד את הטקטיקה שבה נקטו חברות הטבק האמריקניות במאמצן למנוע את המגבלות על העישון. היום ידוע, כי חברות הטבק היו מודעות היטב לנזק שעישון גורם לבריאות אך עשו כל מאמץ אפשרי להכחיש נזק זה ולשלם למדענים שיבצעו מחקרים המוכיחים את ההיפך. יתרה מזאת, הן הוסיפו לסיגריות, ביודעין, חומרים שהגדילו את האפקט הממכר של הניקוטין.
לחלק הראשון
על שלושה פשעי אקסון ועל ארבעה
יגאל מוריה
לאחרונה התברר כי חברת הדלק הגדולה בעולם, אקסון-מוביל, מציעה סכומי כסף גבוהים למדענים שימצאו פגמים בדו"חות על הרס כדור-הארץ ויסתרו את הגורמים הידועים להתחממות הגלובלית, מנהלת רומנים פוליטיים סוערים עם בכירים בממשל ואף שולחת זרועות למערכת החינוך האמריקנית. האם ניתן יהיה לעצור אותה?
גם כיום, כשהמודעות לנזקי הטבק במערב הולכת וגדלה, חברות הטבק ממשיכות לנקוט במדיניות אגרסיבית של יצירת הרגלי עישון בקרב הדור הצעיר במדינות מתפתחות, בין השאר חלוקת חפיסות סיגריות חינם לכל דורש על-ידי דוגמניות חייכניות במקומות הומים מאדם. רוב החברות הן אמריקניות וטקטיקות השיווק שבהן הן נוקטות במדינות אלה היו מסבכות אותן עם החוק בארצות הברית עצמה, אך במדיניות המתפתחות שבהן הן פועלות באין מפריע אין עדיין מודעות מספקת לנזקי הטבק. העובדה שהן גורמות נזק בריאותי כבד לאוכלוסיה לא מונעת מהן לצחוק כל הדרך אל הבנק, כפי שמוכיחים מחירי מנייותיהן.
אך את המערכה הכבדה ביותר שלהן ניהלו חברות הטבק בשנות התשעים, בהן החלו להתפרסם עוד ועוד מחקרים המצביעים על הנזק שנגרם מעישון עקיף, כלומר שאיפת עשן טבק מתוך היותו של אדם בקרבת אחרים שמעשנים. המסקנה הברורה הייתה, שיש לאסור עישון במקומות ציבור. כדי למנוע את רוע הגזירה (מבחינתן), הקימו חברות הטבק גופים עצמאים כביכול, פרטיים וציבוריים, שמומנו על-ידיהן ושיצאו למלחמה כנגד מחקרים אלה, כשהם מציגים מחקרים משלהם.
מסמכים פנימיים של חברות הטבק, אשר, בצו בית משפט, מצויים היום ברשות הציבור, גילו כי הייתה זו טקטיקה מכוונת – לטעת ספיקות במחקרים האלה בכל דרך אפשרית כדי למנוע את איסורי העישון הפומביים. את המערכה הזו תעשיית הטבק הפסידה, לפחות במערב, אך למרבית הפלא הגופים שהיא הקימה ממשיכים להתקיים ולפעול. אלא שהיום הם ממומנים על-ידי אקסון-מוביל ומשרתים את מטרותיה!
עובדי המפעלים נפגעו ראשונים
כאן המקום לציין, שלאקסון-מוביל היסטוריה עשירה ומפוקפקת בצבירת רווחים על חשבון בריאות הציבור. זוכרים, שיום אחד התחילו חברות הדלק למכור בנזין נטול עופרת? האמת היא שבאופן טבעי, אין במוצרי נפט כל עופרת, אך מאז 1923 הוסיפו חברות הדלק לבנזין תרכובת עופרת שנקראה "אתיל" ושפתרה בעיות מכניות במנועים.
החומר פותח על-ידי חברת אתיל גאזולין קורפוריישן, שהייתה חברת בת של ענקית המכוניות ג'נרל מוטורס ושל חברת דלק ממדינת ניו ג'רזי, סטנדרט אויל, שהיום קוראים לה אקסון-מוביל. יצרנית האתיל התעלמה לחלוטין מהנזקים הבריאותיים הכבדים שהופיעו מייד בעובדי המפעלים שלה. גם לאחר אסון ב-1924 שבו, כתוצאה מבעיות איוורור באחד מהמפעלים, מתו חמישה מפועלי החברה ועשרות אחרים הפכו לנכים בעלי יכולת תפקוד ירודה המשיכה החברה להכחיש כי החומר מסוכן.
במסיבת עתונאים דרמטית שנערכה לאחר האסון, הופיע ממציאו של האתיל, תומס מידג'לי, שפך את החומר על ידיו וקרב אותו לאפו למשך 60 שניות, והצהיר שהוא יכול היה לעשות זאת מדי יום ביומו כל חייו מבלי לחשוש. הוא שיקר, ביודעין: חודשים ספורים לפני מסיבת העתונאים הוא סבל מהרעלה קשה כתוצאה מחשיפה לחומר, ופרט להופעה הדרמטית הזו שנועדה להציל את המפעל הוא נמנע מכל מגע עם החומר הנורא הזה שהוא היה אחראי לו. אך בדיוק כמו הדגמת הכפפה המפורסמת במשפטו של או ג'יי סימפסון, גם כאן ההצגה עשתה את שלה ועברו עשרות שנים עד שתעשיית המכוניות האמריקנית חוייבה לפתח מנועי בנזין שיוכלו לפעול גם ללא תוספי עופרת.
יצרני המכוניות נגד עצמם
הקשר הסימביוטי בין חברות המכוניות לבין חברות הדלק הומחש לאחרונה בפרשה דרמטית נוספת, הקשורה לפיתוח המכונית החשמלית. בשנות התשעים של המאה הקודמת יצא חוק בקליפורניה שחברות רכב הרוצות להמשיך ולמכור כלי-רכב במדינה זו חייבות להציע לקהל הקונים גם כלי רכב שפליטת הפחמן הדו-חמצני שלהן היא אפסית. ג'נראל מוטורס, ובעקבותיה מתחרותיה, הגיבו בכך שפיתחו מכוניות חשמליות (זו של ג'נרל מוטורס נקראה EV-1, ראשי תבות של "כלי-הרכב החשמלי הראשון") וגם הקימו תחנות טעינה ברחבי קליפורניה שבהן יוכלו מכוניות "לתדלק" כשהמצברים שלהן יתרוקנו.אך מלכתחילה פעלה ג'נרל מוטורס באופן מוזר: היא לא מכרה את המכוניות אלא החכירה אותן לתקופה מוגבלת; הפרסומות למכוניות החשמליות כמו נועדו להפוך אותן לבלתי-מושכות, שכן הן היו משעממות והדגישו את מגבלותיהן; וטכנולוגיית המצברים שנעשה בה שימוש במכוניות האלה הייתה מיושנת והגבילה את טווח הנסיעה שלהן, זאת בשעה שג'נרל מוטורס עצמה רכשה חברה שפיתחה מצברים יעילים בהרבה אך הקפיאה את ייצורם. היא אף גערה בממציא המצברים שמכר לה את הפטנט על-כך שחשף את עובדת קיומה של הטכנולוגיה לקהל הרחב.
למרות כל זאת גאתה הפופולאריות של המכוניות. בכל הסוכנויות שמכרו אותן הצטברה רשימת המתנה ארוכה ובעלי המכוניות אהבו אותן כל כך עד שרובם ככולם התעתדו לקנות אותן בתום תקופת החכירה. אלא שעד מהרה התבררו כוונותיהן האמיתיות של חברות המכוניות וחברות הדלק: עם עליית ממשל בוש לשלטון תבע הממשל הפדראלי את ממשלת קליפורניה למשפט על כך שמהמגבלות שהיא מטילה על חברות המכוניות אינן הגיוניות ואינן חוקיות.
בעזרת "תרגילים מסריחים" שונים קיבלו, בסופו של דבר, חברות המכוניות את מבוקשן והחוק בוטל. ייצור המכוניות החשמליות על-ידי יצרני הרכב הופסק ובתום חוזי החכירה, במקום למכור אותן ללקוחותיהן הן אספו אותן, לעתים אף תוך שימוש בצו משפטי ובכוח שכן החוכרים סרבו להיפטר מהן. המכוניות באלפיהן הוטענו על גבי משאיות והובלו למדבר בנבאדה שם הן נהרסו והפכו לקוביות מתכת, למרות היותן במצב מכאני מצויין. וחברת ג'נרל מוטורס מכרה את טכנולוגיית המכונית החשמלית, וגם את טכנולוגיית המכונית ההיברידית שפותחה לראשונה על ידה, ליפאנים.
הסיפור, אגב, תועד בסרט דוקומנטארי שנקרא "מי הרג את המכונית החשמלית?"
שהוקרן בבתי קולנוע בארצות-הברית בשנה שעברה.
אך לפחות בתחום הזה ישנן התפתחויות מעודדות ומספקות. בתערוכת המכוניות הבינלאומית שנערכה בחודש שעבר בדטרויט, בירת תעשיית המכוניות האמריקאית, הציגה ג'נרל מוטורס דגם חדש של שברולט שנקרא "וולט," מכונית חשמלית לכל דבר. ראשי החברה התחייבו להציב את הוולט על הכבישים בעוד 3 או ארבע שנים.
ובהזדמנות זו, היכה יו"ר ג'נראל מוטורס, ריק וואגוניר, על חטא: הזנחת פרוייקט ה-EV-1, היתה, לדבריו, הטעות הגדולה ביותר שלו, שכן הוא איפשר לטויוטה להתהדר באיצטלה של מנהיגות טכנולוגית וסביבתית, למרות שהטכנולוגיה פותחה על-ידי ג'נרל מוטורס עצמה.
איך תגיב אקסון-מוביל על ההתפתחות הזו? אין לנו מה לדאוג: יש לחברת הענק הזו הרבה ארנבות שהיא יכולה לשלוף מכובעה העמוק. אך אם ניתן ללמוד משהו מסיפור הסיגריות, בסופו של דבר הצדק ינצח. הבעייה היא שזיהום האוויר מגיע לרמות קריטיות ואם לא נעשה כולנו צעדים דרסטיים מהירים, ייתכן שיהיה מאוחר מדי. אין סיכוי שאקסון-מוביל, ועמה חברות הדלק האחרות, תתחיל להגן על הסביבה מתוך שיקולים סביבתיים, בריאותיים או מוסריים. אך אם, כמו ג'נרל מוטורס, היא תבין שהגנה על הסביבה תועיל לה עצמה בטווח הארוך, קרוב לוודאי שהיא תהפוך את עורה. לעתים, רדיפת בצע יכולה לשמש ככוח מועיל ויצירתי.
- יגאל מוריה עוסק בכתיבה ובתרגום
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
