שתף קטע נבחר

ג'אג

מכונית של יגואר, בירה של מבשלת הגולן: ניר קיפניס נסע בראשונה כדי ללגום את השנייה. לא רע בשביל אחד שרגיל לטוסטוס יד שלישית

אמצע יגואר. סליחה, ינואר. גשם אפילו בתל אביב, ורמת הגולן אפורה יותר מאפרים סנה. באזור "בית המכס העליון" פשוט נסענו בתוך ענן, שהקשה לראות מעבר לקצה מכסה המנוע. האמת, גם ביום בהיר קשה לראות מעבר לקצה מכסה המנוע של היגואר XJ, שמשתרע משהו כמו שני מטר לפני המושב הקדמי. תקראו לי אנגלופיל, אבל הבריטים האלה יודעים איך לעשות כבוד לכבוד: בתור הנוסע שליד הנהג הרגשתי כמו חבר בבית הלורדים, ולו מעצם העובדה שיש עוד כל כך הרבה אוטו לפני.

 

בערך ב־12 גילינו בתוך ערפל הקרב את אזור התעשייה של קצרין, זה שמפעם לפעם אנחנו עולים אליו לרכב כדי לעשות כבוד ליקבי רמת הגולן. אני יודע מה אתם חושבים: המושחתים האלה מקבלים את המכוניות הכי שוות רק כדי שיוכלו לנסוע לכל מיני חורים ולשתות יין. וזה עוד לפני שסיפרנו על הדוגמניות (סתם, מאמי, מתבדחים. מי צריך דוגמנית כשיש לי את המזל להתעורר כל בוקר לצידך?).

 

בכל אופן, הפעם אספנו יגואר - רכב שנורא קשה למצוא איתו חנייה - לא בשביל יין, אלא בשביל בירה. ולא סתם בירה: אם בגולדסטאר שלנו אנחנו גאים על היותה לאגר ברמה עולמית, וגם במכבי אנחנו לא ממש מתביישים, מה נאמר לנוכח בירה עברית ראשונה בגולן אחרי 2,000 שנות גלות ועוד כמעט שנה עם אולמרט? אז הנה מה: בירה ברמה, תרתי משמע.

 

החיטה החמה

 הרעיון להקים מבשלת בירה בגולן נבט במוחם של נפתלי פינצ'בסקי - האיש ובית המשקאות, שמחזיק גם שני ברים איריים העונים לשם "מרפי'ס" - ושל חיים אוחיון, תושב הגולן, יזם ואידיאליסט, שמשתדל לשלב בעסקיו גם מעט שאר רוח ועשייה למען הקהילה. אולי בגלל זה הצליחו לדחוף לו גם את הבעלות על הפועל גליל עליון, מסוג העסקים שבהם אתה רואה בעיניים כלות איך ממונך מתחסל לטובת הרגלי בילוי פרועים של כדורסלנים אפרו־אמריקאיים; ואולי בגלל זה מבשלת הבירה שוכנת בקומפלקס תיירותי שמציע גם סרט על נפלאות הגולן ומודל של תולדות הגולן, מין שילוב של היסטוריה ומורשת קרב.

 


"הנה, מר קיפניס, אני ממלא לך את התרמוס"

 

כיאה למיזם ציוני, כל הבירות של מבשלת הגולן נושאות שמות עבריים. הראשונה שבדקנו היתה "עמק", בירת לאגר בחוזק של 4.5% ובדרגת מרירות סבירה. לא רעה, אבל גם לא משהו לכתוב עליו לקרובים שלכם בקונייטרה, מעבר להנאה שתפיקו מלבקש מהברמן שליש כוס עמק.

 

לפני שעברנו לשאר סוגי הבירה, הטובים בהרבה, פטפטנו קלות עם הברוארי־מאסטר - שזה כמו יינן ראשי, אבל של בירה - גרמני חביב שעבד בתעשיית הבירה הבווארית, הגיע לישראל כדי לייעץ למבשלה ולהעביר איזה חודש בכיף, ואוטוטו סוגר כאן כבר שנה. איך שסיימנו להביע את תנחומינו, הגיעה "הגולן": בירה אדומה עם 5.6% אלכוהול, יציאה של ממש שאין לה מקבילה בשוק הישראלי. עוד לא הספקנו להתאושש מהגילוי ולהרעיף מחמאות על המאסטר, והנה באה ה"גליל", בירת חיטה - וייס־ביר, וייצן־ביר או וייז־מיר, תלוי מאיזה חבל של הממלכה הפרוסית באתם - עם 4.3% אלכוהול.

 

זה המקום לציין שיש לי חולשה לשני דברים בחיים: לנשים בלונדיניות עם חזה זקור ורגליים חטובות שלא נגמרות ולבירת חיטה. להשיג מספיק מהראשון עולה לי בכמה שעות של ישיבה על הבר, בעוד שהשני קשה מאוד להשגה בישראל (אם כי המצב השתפר מעט מאז שהחלו להתאקלם במקומותינו ה"פאולנר", ה"אדנברג", ה"ווינשטפן" ועוד כמה מותגים בינלאומיים מוצלחים). כך ששמחתי מאוד להסתער על ה"גליל", ולגלות שאין לה מה להתבייש. התיבול אמנם הזכיר לי יותר את בירות החיטה הבלגיות ופחות את הבוואריות אהובותי, אבל חוסר הבהירות הזה - תרתי משמע, כי בירות חיטה מטבען הן עכורות למראה - לא מנע ממני ללגום כוס אחרי כוס.

 

הכי בשאר שאפשר

כדי לסיים את פרק השתייה בנימה הראויה ביקשנו עוד כוס מהחיטה ועוד אחת מהאדומה (יסלחו לנו מארחינו ואחינו הציונים באשר הם, אבל אנחנו לא באמת מסוגלים לקרוא לבירות בשמות של גבינה צהובה). אחר כך התיישבנו במסעדה שעל גדות המבשלה, נגסנו בכמה סוגים של חיות לשעבר, וגלגלנו עם אוחיון שיחה על בירה, כדורסל ועתיד הגולן.

 

לפנות ערב יצאנו לדרכנו רכובים על היגואר. כשנגלה למרגלותינו עמק החולה, אי שם בקצה הצפוני של מכסה המנוע, החלטנו שאנחנו בעצם בעד ויתורים מפליגים למען השלום. אם בשאר אסד רוצה להתבשם מהגולן, בכיף שלנו, נשלח לו סט גלויות נוף מהחרמון ועד הכנרת. רק שלא ייגע לנו במבשלה, ביקב ובמקום היחיד שיש לנו שעוד מרגיש כמו חו"ל.

 

טסטרבלייזר Jaguar XJ: מכונית עם ייחוס

הטוב:

הרע:

המכוער:

המחיר: החל מ־775 אלף שקל, פרטים ב־www.jaguar-israel.co.il

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
היגואר XJ. נורא קשה למצוא חנייה
מומלצים