דגניה א' הופרטה: "הקיבוץ נגמר לי"

"אבד לי הקיבוץ מהבחינה האידיאולוגית, אני מרגישה שזה לא הבית כפי שתמיד חשבתי". כך סיפרה ל-ynet נירית הדר, חברת דגניה א', המכונה "אם הקבוצות והקיבוצים", לאחר שחברי הקיבוץ אישרו השבוע את מודל ההפרטה, ולמעשה הביאו את עידן השיתוף והשוויון לקיצו.

הדר, אם לארבע ומורה, היתה במיעוט של 15% מהחברים, שהתנגדו לשינוי ממניעים אידיאולוגיים: "אני מרגישה שאנחנו כבר לא קיבוץ. הקיבוץ נגמר מבחינתי. היחס, האווירה של הקיבוץ הישן השתנתה. האנשים עושים חשבון אם ללכת לחדר האוכל וחבל, כי פעם זה היה מקום של כולם". 

בהצבעה רבת משתתפים אישרו לאחרונה החברים את מודל השינוי, לפיו יהפוך הקיבוץ השיתופי ל"קיבוץ מתחדש". מדובר בתהליך שעברו עד כה 270 קיבוצים ברחבי הארץ. המודל מאופיין בשכר דיפרנציאלי הנועד לעודד כל חבר להשתכר על פי יכולתו. מודל השינוי אושר ברוב משמעותי של 85% מהמצביעים. רבים מתושבי דגניה רואים בהצבעה זו הצבעה סמלית והיסטורית, שכן מדובר בקיבוץ הראשון שהוקם תחת עיקרון העבודה העצמאית וחיי השיתוף, מודל שעל פיו הוקמו אחריו מאות קיבוצים ברחבי הארץ.

דגניה נוסדה ב-1910 על אדמות הקרן הקיימת לישראל, שנרכשו מערביי הכפר אום ג'וני. כוונתם של 12 המייסדים, חברי "הקומונה החדרתית" היתה להקים יישוב שיתופי "ללא מנצלים ומנוצלים". בשנים הראשונות עברו על הקבוצה תלאות רבות - קדחת, התקפות של ערבים, מגיפות בקר, בצורת וכיו"ב, ואולם לאט לאט התגברה הקבוצה על המכשולים והחלה לשגשג.

פעם החשמל היה בחינם

איציק לוי, בן 45, הגיע לקיבוץ עם משפחתו מארה"ב כשהיה בן 12. הוא ידע לספר כי תחילה היה מוזר להתרגל לחיי השותפות בקיבוץ, כמו גם לעובדה שאינו חייב בתמורה לשום דבר. השינויים של היום החזירו אותו לילדותו ולחיים להם היה רגיל לפני הגעתו לדגניה. כששמע לראשונה על השינוי שעומד להתרחש בביתו, התנגד. אך עם השנים השתכנע שהשינוי בא לטובה ובסופו של דבר הצביע בעד.

"כשבאנו לקיבוץ הבאנו מכשירי חשמל שהיה צריך להחליף להם תקעים. אחרי שניגשתי לחשמלאי והוא עזר לי, שאלתי אותו כמה עלי לשלם. הוא החזיר לי מבט נעלב ואמר: מה פתאום שזה יעלה לך בכלל? הרי בחדר אוכל אתה אוכל חינם, הכל חינם כאן", סיפר. לדבריו, "כיום אין דבר שלא משלמים תמורתו בקיבוץ, כבר לא נשאר משהו שמחלקים בחינם. אנחנו משתחררים מהחיים המשותפים. ההווי הקיבוצי דעך, האידיאולוגיה ותחושת השיתוף והמחויבות כבר נחלשו דה-פקטו עוד לפני השינויים בקיבוץ שלנו".

תמר גל-שראי, נכדתם של יוסף ומרים ברץ, ממקימי הקיבוץ מקבלת אף היא בברכה את השינוי. את סבה מכירים לא רק כמייסד הקיבוץ אלא גם כמקים האגודה למען החייל בישראל, וסבתה זכורה כרפתנית הראשונה בארץ. "הקיבוץ האוטופי חדל להתקיים מזמן, אבל יחד עם זאת בקיבוץ שלנו תמיד יודעים שיש כרית ליפול עליה. אנחנו מבטחים את החלשים, משמרים את החגים ואת התרבות. במרכז הרוח של הקיבוץ תמיד היתה המשפחה, וזהו תהליך שמחזק את היחיד. המתנגדים פשוט רצו את הקיבוץ הישן והאוטופי אבל צריך לצאת לדרך חדשה. עם הזמן הם יגלו שאיבדנו את התמימות אך לא את הקיבוציות שלנו".  

מזכיר הקיבוץ, שי שושני, ציין כי התהליך ארך כמעט שלוש שנים, בהן התנהלו דיונים ויכוחים ערכיים, ובסופו של דבר קיבלו רובם המכריע של חברי הקיבוץ, את התפיסה לפיה מודל הקיבוץ המתחדש, מודל ייחודי לדגניה, שדואג לשכבות החלשות (קשישים, מוגבלים) הוא האופציה הטובה ביותר עבורם. 

שושני סיפר כי בקיבוץ שורה רוח התחדשות. "אחד התושבים ניגש אלי וסיפר שאביו היה ממייסדי המקום, הוא חלם לעשות שינוי והקים קיבוץ. כך הוא חש היום בעצמו". שושני ציין כי מודל רשת הביטחון, במסגרתה מובטח כי אף חבר קיבוץ לא ייפגע, מבטא באופן אמיתי את היחס ההולם לאותם אנשים שהשקיעו את חייהם לבניית המקום. "היה לנו חשוב ביותר לטעת את תחושת הכבוד לאנשים שעבדו כל חייהם ונתנו מעצמם למקום המופלא הזה, וגם ליצור אופק אטרקטיבי לבנים ולדור ההמשך".

לדבריו, "מודל דגניה נתן מענה לנקודות התייחסות רבות בקהילה, החל מהבטחת עתיד פנסיונרים, בנים עם צרכים מיוחדים ורשתות ביטחון לסיוע. מלבד רשת הביטחון שדואגת לכל השכבות החלשות במקום, הקיבוץ הגיע להחלטה על השינוי לא ממקום של אילוץ או צורך אלא מנקודת חוזק ועוצמה כלכלית וחברתית, מתוך בחירה ערכית והחלטית. יתכן שבנושא הזה תשוב דגניה בסמליות ההיסטורית שלה ותהווה מודל לחיקוי על אף העובדה שקיבוצים לא מעטים כבר עברו שינוי זה או אחר".