שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    כבר מותר לומר מלחמה?
    אירועי הקיץ האחרון היו מלחמה לכל דבר - ראוי ששמם הרשמי יכבד את המשפחות השכולות, וישקף זאת
    קשה לקבל שר ביטחון המתקשה לענוד לרמטכ"ל נכנס את דרגתו החדשה, וכשכבר עושה זאת - היא יוצאת הפוכה. מוזר גם לראות שר ביטחון, שהיה קצין חימוש בצה"ל, מרים לעיניו משקפת מבלי להסיר קודם את כיסוי העדשות. אלמנטרי. אך עצוב ממש לקרוא את תגובתו של השר לשאלת הורים שכולים, שהתעניינו כיצד מתכוונת מערכת הביטחון לכנות באופן רשמי את מלחמת לבנון השנייה. אמנם, משמח לשמוע שפרץ התחייב לקבוע את השם והאות עד ליום העצמאות הקרוב. אך ממש מקומם להיווכח, שעדיין ישנו עניין ממסדי להתחמק מלהכתיר את אירועי הקיץ האחרון כ"מלחמה".

     

    לא יעלה על הדעת שההצעות, העומדות על סדר יומה של הוועדה העוסקת בכך, מסתכמות ב"מבצע שינוי" או "המאבק בחיזבאללה" (והרי כך רק נחזק את אתוס הארגון). הדלות הרעיונית והיצירתיות המוגבלת ממש מעליבות. בדף ההיסטוריה הרשמי של צה"ל מכונים כל עימותי הלחימה מאז הקמת המדינה, למעט "מבצע קדש", כ"מלחמה" במפורש - אפילו אלף הימים רווי הנפגעים של "מלחמת ההתשה" חסרת התוחלת, וכן העימות השנוי במחלוקת לפני דור בצפון - "מלחמת (ולא מבצע) של"ג".

     

    מדוע אם כן קשה כל-כך להיעתר לפניית המשפחות השכולות, שצפה כבר במהלך הקרבות, להעניק לחום יולי-אוגוסט 2006 את התואר "מלחמה"? אם זו רק הפרוצדורה שסתם זקוקה לזמן "התבשלות", והיא תוסדר לשביעות רצון הציבור עד יום העצמאות - ניחא, נמתין ונראה. קשה להעלות על הדעת שגם ברקע התלבטות זו עומד שיקול כלכלי, היינו: דאגה של מי בממשלה כי אם יוכתר העימות באופן רשמי כמלחמה, יהיה בכך אולי כדי לדרבן קבוצות מסוימות לתבוע נזיקין נוספים מהמדינה, מעבר למה שקופת האוצר ניפקה כבר. דומה שגם פרמטרים כמו שיעור הנפגעים, מעשי הגבורה, משך העימות או היקף זירות הלחימה וכוחות האויב, אינם משתנים מכריעים בנושא.

     

    הסיבות האמיתיות לפיכך נעוצות במקומות אחרים, פרוזאיים יותר: האחת - חוסר נוחות לאשרר רשמית כי אכן הייתה זו מלחמה, ועוד לאחר תקופת הכחשה ארוכה - ששימשה גם תירוץ לטיפול הממשלתי הלוקה בעורף; הסיבה השנייה - בעשורים האחרונים, במיוחד מאז גבר הנתח של העימותים נמוכי העצימות (המאבק בטרור), נוטה צה"ל כנראה "להתעלם" מאירועי הלחימה אותם לא הצליח להכריע באופן ברור, או שהסתיימו בהצלחה מוגבלת בלבד.

     

    קשה להאמין, אך שני המאבקים הגדולים מול הפלסטינים אינם מופיעים כלל בדפי ההיסטוריה של האתר הרשמי של צה"ל, המייחד את התקופה מאז 1984 רק למבצעים

    הומניטריים בהם היה מעורב. שתי האינתיפאדות אמנם לא הסתיימו אף פעם רשמית, אך זו הראשונה נמשכה לפחות שנתיים, והשנייה - כחמש שנים. הגורם המרכזי שנשא בנטל המאבק בהן היה צה"ל, ובכל זאת, מלחמות אלו לא נחרתו בזיכרון ההיסטורי הפורמלי של הצבא, וכמובן - לא זכו לשם עברי נאות (אפילו שלא בצמוד לתיבה "מלחמה"), אשר יכבד את מי שנטל בהן חלק או שילם בהן בחייו.

     

    מבחינה זו, המלחמה האחרונה בצפון דומה למלחמות בפלסטינים. אך מי שצריך להכריע כאן היא קבוצת המשפחות שנוספו למסדר השכול בקיץ האחרון. אם רצונן הוא לקרוא לימים קשים אלה מלחמה, חובת כולנו לכבד זאת, ואפילו יגרום הדבר אי-נוחות בחוגים מסוימים. שר הביטחון שכח משום מה את החלטתו, תוך כדי הקרבות, לקרוא למאבק "מלחמת בין המצרים" (וטוב שכך). עמדתו חייבת להיות נחרצת - האירוע יונצח כ"מלחמה" ויימצא לו שם הולם, שיבטא את מהותו (למשל: "מלחמת שלום הצפון", או "מלחמת ל"ב אחד עם הצפון"). ואולי, כיוון שעוד לא הייתה בישראל מלחמה בה חלקם של האזרחים היה כה גדול, ראוי לפתוח הפעם את שאלת השם לדיון ציבורי. עושר ההצעות שתבואנה מהעם יאפשר ודאי לקלוע טוב יותר למתבקש.

     

    תא"ל (בדימוס) ד"ר יוסי בן ארי שימש מדריך ראשי במכללה לביטחון לאומי 

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים