רוזה, קברנה וגם שיראז - חמישה יינות מקומיים חדשים
שגיא קופר סוקר חמישה יינות שהושקו לאחרונה - שניים של יקבי "בנימינה" ושלושה של "רקנאטי" ועונה על שאלה שהתעוררה בטור הקודם בקשר לליקר "סאות'רן קומפורט"
שני יקבים השיקו שתי סדרות של יין: בנימינה, עם סדרת חושן משנתונים חדשים, ורקנאטי, עם שלישייה חדשה, מגוונת מאוד (כפי שמיד נראה).
אחד ההבדלים הגדולים בין יקבי העולם החדש והעולם הישן, הוא הקריאה לילד בשמו. רוצה לאמר, שהיקבים של העולם החדש כותבים על הבקבוק, בפשטות, "קברנה סוביניון" או "סוביניון בלאן" או כל זן אחר. אחת הטענות הקשות שהועלו ברמה השיווקית בהקשר הזה כלפי יינות העולם הישן, ובעיקר צרפת, הוא השימוש הרב מדי בעניין האפלסיוני: מאיפה, שואל את עצמו צרכן היין המודרני, אני אמור לדעת מה יש ביין, אם לא כתוב עליו בפרוש? השאלה הזאת מגבילה את היכולת המכירתית של היין, אומרים בעולם החדש, ולכן הם מציינים על היינות את הזנים.
בנימינה - סדרת "חושן"
"חושן" הוא שמה של סדרת העילית של יקבי בנימינה. מהסדרה החדשה של היינות בחרתי שניים – אחד לבן ואחד אדום – כמייצגים. שמות היינות מצוינים לצד שמות הזנים.
"חושן שרדונה (שוהם), 2004" - הענבים מגיעים מנווה אילן. זהו יין מאוזן, בעל אף טוב וחומציות עדינה וטובה. למרות השהות הארוכה משהו בחבית – כ- 16 חודש – העץ לא מעמיס, והיין בעל ארומות וטעמים טובים ומהנים. ענבי השרדונה – שאגב גדלו על אדמה גירנית – נותנים כאן יין חלק, עם טיפ טיפה מרירות בסיומת – וזה, כאן מוסיף עניין – ותיבול עדין. מהיין עשה היקב כ- 5200 בקבוקים, שימכרו במחיר של 90 שקל לצרכן. זהו בהחלט יין שאפשר לשמור לפחות שנה – ואולי יותר – בתנאים טובים. אלכוהול: 14%.
"חושבן קברנה-שיראז-מרלו (ספיר), 2004" - הענבים מגיעים מכרמים בכרם בן זמרה. יחס שלושת הזנים הוא קברנה סוביניון (40%), שיראז (35%) ומרלו (25%), שנבצרו בנפרד, ולמעשה יוצר מהם יין בנפרד. היינות השונים עורבבו רק אחרי ההתישנות – 15 חודש בעץ צרפתי - ואז בוקבקו. כאן ייצר היקב כ- 3000 בקבוקים, והוא מוכר את היין עם תווית מחיר של 130 שקל. אלכוהול: 13.8%.
זהו יין חלק ונעים, נגיש מאוד ומאוד "עולם חדש". כאשר הוא נפתח, הוא מגלה אף מתקתק, עם דובדנים, ליקוריץ ולא מעט פרי. בהמשך יוצאים רשמי היישון בחבית, ובעיקר ניכר "קרום חלה" טרי – קלוי ועדין. הסיומת טאנית, אבל באופן כללי היין בהחלט מאוזן ומהנה מאוד.
עוד בסדרה, ה"תרשיש" – קברנה סוביניון – 2004, שהוא יין מלא פרי כהה, שחור, אף מאוד gamy ומעט חומצי. בפה הוא מעט מתקתק, כבד. הטאנינים בינוניים והסיומת בינונית-ארוכה. 14% אלכוהול, כ- 130 שקל לבקבוק.
רקנאטי - תצוגת תכלית מרשימה
אקצר כאן, כי חבל על כל מילה. השורה התחתונה: לקנות. את שלושתם. שלושה יינות, שלושה סגנונות שונים לגמרי, ושלוש הצגות תכלית מצוינות, עם מחמאה ליינן, לואיס פסקו, ולהנהלת היקב, שניצלו חולשה והפכו אותה ליתרון.
"רקנאטי רוזה 2006" - היין עשוי ענבי קברנה פרנק, ולמעשה נוצר מענבים שאיכותם לא התאימה לייצור יין זני אדום בגלל המלחמה (לא ניתן היה לבצור בזמן את הכרמים). במקום לנסות ובכל זאת להוציא יין, או להכניס את הענבים לאיזה בלנד בסיסי מאוד, לקח פסקו את הענבים ועשה מהם רוזה משובב נפש. היין יצא בבקבוק בסגנון "פרובנסאלי" קמעא, שלא יהיה לכם קשה לזהות על המדף. הוא בעל צבע אדום מקסים, על צד התות, בניגוד, נניח, לצד הכתום. הרוזה הזה מלא, נעים מאוד, מחליף טעמים וארומות תוך כדי הזמן בכוס. זהו יין שילווה היטב מגוון גדול מאוד של מאכלים קלים, אבל גם "כבדים" יותר. יין אביבי-קייצי, שאפשר לשתות קר, אבל יעשה לכם טוב גם אחרי שיתחמם מעט בכוס. מחירו 69 שקל. לשאלתי, מה יקרה בשנה הבאה, אם הענבים יצלחו, האם אז לא יהיה יותר רוזה מקברנה פרנק, הבטיחו ביקב שיש מספיק ענבים לייצור יין זה. נקווה שהיין אכן יהיה הצלחה, ולא יהיה רק אפיזודה חולפת.
"רקנאטי פטיט סירה זינפנדל 2005" - כ- 20000 בקבוקים עשה היקב מהבלנד הזה, שיותר ויותר מתקבל כיין האישי של לואיס פסקו. הוא מאוד אנימלי ומעניין בהתבוננות הראשונה, ואז מפתח ארומות של טבק, פרחים ומעט וניל. הפה חלק וטוב ומפתה לשתיה. כמו השיראז האחרון של היקב, גם היין הזה נותן תמורה מצוינת, והוא שונה ומהנה. מחיר לצרכן: 79 שקל.
"רקנאטי ריזרב קברנה פרנק 2005" - לא רק קברנה פרנק זני ראשון ברקנאטי, אלא למעשה "סינגל ויניארד" של זן זה, מבוסס על ענבים שמקורם במנרה. זהו יין זני שמכיל 15% מרלו, שהשפעתו ניכרת ב"עיבוי" היין בחלק האמצעי שלו בפה. הוא מפגין ארומות פרחוניות, פרי סגול, ואז תיבול רשמי התישנות. בפה הוא בעל חומציות מאוזנת ותחושה עגולה. טאנינים טובים – לא קשים מדי – וסיומת מאוד מהנה; מחזיק יפה בכוס ומתפתח טוב. מחיר היין הוא 89 שקל ובלי חוכמות אפשר לאמר – קניה מצוינת.
סאות'רן קומפורט - שיעור בהתחמקות
בכתבה שלי על ליקרים מבוססי משקאות (להבדיל מכאלה שמבוססים על אלכוהול נקי), ציינתי את הסאות'רן קומפורט, כליקר מבוסס וויסקי. אחד המגיבים אמר שהמשקה מבוסס על אלכוהול נקי, בניגוד למשקה נוסף, "ריזרב", שמבוסס על וויסקי. היות ומה שאני יודע הוא שהמשקה מבוסס – לפחות המתכון המקורי שלו (קוקטייל של ברבן ואפרסקים) – על וויסקי אמריקאי, טרחתי לבדוק עם החברה.
כנראה שהתשובה היא שאכן, המשקה מבוסס היום על אלכוהול, ולא על וויסקי. לקח כמעט שבועיים ושני אימיילים להוציא מהם את התשובה הבאה, מתחמקת מאוד, אבל אומרת פחות או יותר את האמת המרה: משקה ב"טעמי וויסקי". בכל מקרה, התשובות הבאות הן שעור בהתחמקות בכתב:
Dear Sagi Cooper,
Because of its warm, amber color many people believe Southern Comfort is a whiskey. Officially Southern Comfort is classified as a liqueur, but we think the original and distinctive flavor of Southern Comfort is in a class by itself. Its smooth, great taste and versatility continue to distinguish Southern Comfort as a brand that is fun, and shares the spirit of its birthplace, New Orleans.
Thanks for writing to us,
Darrell
עד כאן, התשובה הראשונה. אז שאלתי שוב, את דארל: האם המשקה מבוסס על וויסקי, או על אלכוהול בסיסי, ואם כן, על איזה אלכוהול. הפעם קיבלתי את התשובה הבאה:
Southern Comfort's recipe is a confidential, well-kept secret and has been for many years. But we can tell you that it's a unique combination of over 20 natural fruit, spice, and whiskey flavors that gives Southern Comfort it distinct taste.
Thanks again for writing to us.
Darrell
התחמקות, כבר אמרנו?
