איפה הם היום: לארי גורדון
קבלו את סיפורו המרתק של לארי גורדון, יוצא אוניברסיטת קולומביה היוקרתית וכוכב מכבי רמת גן בתחילת שנות ה-70 - ההיפי שהפך לגאון פיננסי ועוד יהיה גדול בתורה: "התברגנתי, אבל אני שומר על הערכים החשובים לי באמצעות לימודי התורה"
בשביל רוב-רובם של אוהדי הכדורסל בישראל, לשם גורדון יש משמעות גדולה וזאת בגלל אבישי, או שחר, או לייזי וכמובן הגדול מכולם עדי גורדון, רכזה האגדי של הפועל ירושלים בשנות התשעים. מעטים יודעים כי יותר מעשר שנים לפני הופעת הבכורה של עדי גורדון בן ה-18 כשחקן מכבי חדרה בליגת העל, כיכב על מגרשי ארצנו גורדון אחר - לארי גורדון. השחקן היהודי-אמריקני הביא ארצה סגנון יחודי, שלא היה פה לפני כן. כמו טל ברודי בווירטון, הוא שם את מכבי רמת גן על המפה - מפת הכדורסל בישראל.
הכינו את עצמכם למסע אחורה בזמן - מסע ארוך, ארבעים שנה כמעט. אי שם לתחילת שנות השבעים. שנת 1971 ליתר דיוק, מלחמת ויאטנם היתה בעיצומה וכך גם ילדי הפרחים, שלבלבו כריאקציה לזוועות בדרום מזרח אסיה. דמיינו לעצמכם את הקמפוס באוניברסיטת קולומביה המהוללת שבטבורה של שכונת הארלם המושמצת בניו יורק. מצעדי מחאה, הפגנות אלימות ונאומים חוצבי להבות הפכו לדבר שבשיגרה, בטח אחרי מהומות 1968 הסוערות, במהלכן התבצרו מספר סטודנטים מיליטנטים בספריית האוניברסיטה והתנגשו עם השוטרים שפרצו לשטח הקמפוס.
למרות האווירה הספוגה באקטיביזם פוליטי חתרני, היה גם מי שהצליח למצוא זמן לכדורסל בקבוצתה של האוניברסיטה, שניסתה לשמור על שגרת אימונים, לצד משחקי האחד-על-אחד השכונתיים במגרשי האספלט שמעבר לגדר. אחד מאלה שהצליח לעשות לעצמו קריירה באותם ימים הוא לארי גורדון. הגארד של ה'ליונס' היה לקלע המצטיין בקבוצה, שנה אחת בלבד אחרי עזיבתו של ג'ק מקמיליאן - לימים כוכב הלוס אנג'לס לייקרס ובאפלו ברייבס.
גורדון הצעיר, ג'ואיש-קיד לא קונפורמי במיוחד, סיים את עונת 1971 - האחרונה שלו באוניברסיטה, עם 19.5 נקודות למשחק ונבחר לחמישיית העונה ב'אייבי-ליג'. למרות זאת, בניגוד למקמיליאן, או אפילו הסנטר היהודי הענק דייב ניומארק (לימים שחקן הפועל תל אביב), גורדון לא מצא את מקומו ב-NBA אך המשיך את הקריירה הספורטיבית שלו בישראל – במכבי ר"ג הזעירה.
"הייתי אמור לשחק בליגת ה-ABA, אבל אז קיבלתי טלפון מנח קליגר, שהיה יו"ר מכבי ר"ג דאז והוא הציע לי לבוא לישראל ולהצטרף לקבוצה", נזכר גורדון בשיחה מביתו במיאמי, "חשבתי שזאת יכולה להיות חוויה נחמדה וקיבלתי את ההצעה".
בגיל 22 עזב גורדון את בית הוריו ונחת בנמל התעופה בן גוריון עם מראה ההיפי שלו – שיער ארוך על פדחתו וזקן מקורזל על סנטרו. כמה מפתיע, היום, יותר מ-36 שנים אחרי, הוא לא היה יכול להיות שונה יותר. גורדון בן ה-58 הוא איש עסקים מצליח במיוחד. אחרי קריירה ארוכה ומוצלחת בוול-סטריט, הוא עומד בראש בית השקעות משגשג במיאמי.
לארי גורדון בחליפה?! ועם שלושת בניו זאק, ג'וש ואלי
בנוסף, מי היה מאמין, החל גורדון בתהליך של התקרבות לדת, והוא נוהג ללכת לשעורי תורה פעם בשבוע. את מצוות פרו ורבו הוא כבר השלים בהצלחה עם חמישה ילדים, פרי נישואיו מזה 23 שנים. שלושה מבניו, זאק, ג'וש ואלי, שיחקו תחתיו כשאימן בקבוצת הכדורסל בתיכון העברי על שם הרב אלכסנדר גרוס שבמיאמי. זאק המתנשא לגובה 1.98 מ', נבחר בעונה שעברה לחמישייה השנייה של בתי הספר במחוז דייד.
"מאז שבתי מישראל ב-1975, לימדתי במשך כמה שנים כמורה בבית ספר ואז התחלתי לעבוד בוול-סטריט, שם נשארתי 25 שנים וזכיתי להצלחה רבה", מסכם גורדון את שעבר עליו מאז חזר למולדתו ופרש מכדורסל, "בוול סטריט גם פגשתי את אשתי, לה אני נשוי 23 שנים כבר. לפני כמה שנים השתקענו למיאמי והקמתי חברת השקעות פרטית, שמצליחה לא רע. לאחרונה התחלתי ללמוד תורה. אם יש צורך להגדיר את עצמי, הייתי אומר שאני מסורתי".
גורדון התקרב לדת, אך נראה כי מעולם לא ממש התרחק מישראל, אליה הוא מקפיד לחזור מדי פעם עם משפחתו ובשנה הקרובה הוא אף צפוי להתגורר חודשים ספורים בירושלים. "רכשנו דירה בירושלים. אני חושב שזה חשוב שהמשפחה תבלה קצת בישראל, שהיא מדינה נפלאה לדעתי. אנחנו מאוד אוהבים אותה ושמחים לשוב כל פעם מחדש, בעיקר בחגים" הוא אומר.
ג'וש וזאק גורדון בשוק ארבעת המינים בישראל. בודקים בציציות?
עסקים, דת, ומה עם כדורסל? גורדון לא נטש גם את ההיבט הזה של חייו ונשאר פעיל גם היום – 32 שנים אחרי פרישתו. כאמור, הוא מחזיק בבעלות על חברת 5star hoops המתמחה בהפקות שונות הקשורות לכדורסל ומאמן בתיכון של בניו, מולם הוא אף מתייצב מדי פעם על המגרש כשחקן. "בתור מאמן אני אנרגטי מאוד ומעורב, יש כאלה שטוענים שאני משוגע" הוא מעיד על עצמו.
בתור שחקן, כך מספרים יודעי דבר בכדורסל הישראלי, היה גורדון שחקן פיקח ביותר, אתלטי ובעל שליטה בכדור שלא נצפתה לפני כן בארצנו. ביחד עם קאמיל דירקס הבלגי-ישראלי ולארי "הפרפר" צ'יטהאם הפך את מכבי ר"ג לכוח שיש להתחשב בו בליגה הישראלית, ואפילו באירופה. "הגעתי לקבוצה חלשה, שהיתה בשלבים ראשוניים של בנייה. עם קאמיל, מאיר קמינסקי, בוב גריפין, אורי בן ארי, נוני מוזס ובשלב מאוחר יותר צ'יטהאם, הצלחנו לבנות פאזל מוצלח".
"היו לנו עונות מוצלחות בישראל" נזכר גורדון, "אמנם לא הצלחנו לנצח את מכבי תל אביב, אבל אני זוכר לטובה את המשחקים נגדם והיו לנו גם מאבקים עם הפועל ת"א, הפועל חיפה והפועל ר"ג. בזמנו נהניתי מאוד גם מהאווירה בקבוצות של הקיבוצים. אלו היו קבוצות חלשות, שהפסידו במשחקי החוץ בעשרים או שלושים נקודות הפרש, אבל באולמות הביתיים שלהם היה קשה מאוד לנצח בגלל התלהבות הקהל והאנרגיות העצומות שהעניקו לשחקנים. זה היה משפיע גם על השופטים".
- איך היתה הרמה של השחקנים?
"קשה להגיד שהכדורסל בישראל של אותם ימים התעלה לגבהים. למעט מיקי ברקוביץ' ועוד כמה שחקנים מקומיים בולטים, לא התרשמתי מהכשרונות המקומיים. מצד שני, האמריקנים שהגיעו לליגה היו לא רעים והעלו את הרמה. טל ברודי, סטיב קפלן, מארק טורנשיין וג'ק אייזנר היו שחקנים טובים. אני זוכר שאני עצמי סייעתי בחיזוק מכבי ר"ג עם שני שחקנים מארה"ב – דן קולדוול ודן קורנבליט".
משפחת גורדון על רקע נופי ישראל. גם הצאצאים חזק בכדורסל
על רקע הבינוניות בזירה המקומית, הלהיב גורדון, אמן השליטה בכדור, את האוהדים דאז. הוותיקים שבהם זוכרים אותו לטובה עד היום. רבים סבורים כי הוא אחד מהשחקנים הטובים שאי פעם הגיעו לכאן מאז ומעולם. "כשחקן צעיר הייתי נמרץ ואתלטי, והייתי יכול לשחק בכמה עמדות באותה מידה של יעילות. בניגוד להרבה שחקנים בישראל של אותם ימים, באתי מרקע טוב של כדורסל, הכרתי את המשחק על בוריו וידעתי מה לעשות עם הכדור".
גורדון הוכיח את סגולותיו יוצאות הדופן גם באירופה, לאחר שהרמת גנים עלו לראשונה בתולדותיהם לסיבוב הראשון בגביע אירופה למחזיקות גביע מול סינודינה בולוניה הגדולה בשנת 1975. במפגש הראשון הדהימו גורדון וחבריו עם ניצחון ביתי מדהים 94:114 ביד אליהו, אך בגומלין באיטליה הביסו הבולונזים את הנציגה הישראלית 62:88 והדיחו אותם מהמפעל, לא לפני שבמגרש התפתחה מהומה רבתי, בה תקפו השתוללו האוהדים המקומיים והשליכו חפצים למגרש. קליגר, ניצול שואה, סיפר בזמנו כי המראות הזכירו לו את זוועות מלחמת העולם השנייה.
מאירועי המשחק בבולוניה. חשש לפיגוע טרור (ארכיון ידיעות אחרונות)
"משחק הגומלין היה סוער והיה ברור שלא נצליח לנצח בו" נזכר גורדון, "הקהל התפרע, היה הרבה מאוד לחץ והשופטים נכנעו לו ושרקו נגדנו על כל דבר. בשלב מסוים התפתחה מהומה כשהקהל זרק עלינו מטבעות וחפצים אחרים. התפתחה מהומה גדולה, המשחק נעצר וחיפשנו מחסה מהקהל". גורדון לא זוכר את התקרית שהוסיפה דלק למדורה, כשחברו לקבוצה צ'יטהאם החליף אגרופים עם שחקן מקומי. "היתה כזאת מהומה במגרש, שהיה קשה להבין מה קורה", הוא מסביר.
אחרי החוויה הלא נעימה במפגש עם האוהדים האיטלקים, ברור למה גורדון רואה את הישראלים כאדיבים ומסבירי פנים הרבה יותר. "אהבתי את הים ואת המסעדות, אבל הכי נהניתי מההתנהגות של הישראלים. הם תמיד עוזרים, תמיד הזמינו אותך אליהם לביתם ותמיד אהבו את הקבוצה ותמכו בה", מספר גורדון ומביע הערכה דומה גם כשמדובר בקליגר, שהביאו ארצה מלכתחילה: "הוא רצה להפוך את מכבי ר"ג לקבוצה טובה ועשה הכל לטובת המטרה. הוא היה נדיב מאוד, למרות שלא היה לו הרבה כסף להציע. הוא תמיד היה מאוד טוב אלי".
למרות כל החוויות, החברים וההצלחה על מגרשי הכדורסל בישראל, החליט גורדון לעזוב את ישראל ולפרוש מכדורסל בשיאה של הקריירה והוא רק בן 24. "אחרי ארבע שנים בארץ, נדרשתי לקבל החלטה האם ברצוני להפוך להיות אזרח של קבע בישראל" מספר גורדון, "כדי להישאר היה עליי להתגייס לצה"ל ויתכן שהייתי בוחר לעשות זאת, לולא השיחות שערכתי עם משפחתי. הם היו מודאגים באופן טבעי ולבסוף החלטתי לחזור ולשנות כיוון בחיים".
- האם למציאות הקשה בישראל היתה תרומה לשינוי שעברת?
"איני חושב שהמלחמות שינו משהו בדרך בה אני רואה את החיים. הייתי אידיאליסט ודי ליברלי בקולומביה, אבל תמכתי בישראל ובצורך הקיומי שלה להגן על עצמה. אחרי שובי לארה"ב לימדתי בבית ספר. לא היה קל להתפרנס וכשקיבלתי הזדמנות להצטרף לבית ההשקעות ולהרוויח הרבה יותר, הרגשתי נוח להפוך לאיש מכירות ויועץ. זה פקח את עיני והראה לי איך העולם באמת עובד, אבל אני שומר על הערכים החשובים לי באמצעות לימודי התורה. בסך הכל, אני איש משפחה שתמיד רוצה ליהנות עם חבריי".
כך החל הכדורסלן ההיפי את המסע הארוך למשרדו במיאמי ופינה את הבמה לעדי גורדון, ילד הפרחים שלנו, שכמעט עשור לאחר מכן, פרץ קדימה אל מרכז הבמה עם הכדורסל והמסר האידילי שלו: "האהבה תנצח". בטוח שבקמפוס בקולומביה יחתמו על זה...במיוחד אחרי הביקור האחרון בקמפוס של נשיא איראן אחמדינג'אד.
לפנייה לכתב/ת 
