הורים תמיד יהיו תיירים ברשת, ילדים - בני בית

לאחרונה נזדמן לי לצפות באייטם חדשותי קצר בטלויזיה שעסק במחזה שיועד להעמיד על סכנות עבריינות המין כנגד ילדים. בכתבה צולמו השחקנים בכיתה של בנות ובני שש או שבע. שני השחקנים הציבו מעל לשולחנם שלט ובו כותרת המכריזה על ההתרחשות כעל "בלוג".

"אנחנו עכשיו בבלוג, ואתם הגולשות והגולשים", הסבירו לקהלם הצעיר, כדי לעודד את השתתפותו האקטיבית בהתרחשות."מי רוצה לגלוש עכשיו?" שאלו, ושלל ידיים קטנות התנוסס.

ההורים הם מהגרים בעולם הדיגיטלי

האפיזודה הקטנה הזו מייצגת יפה שינוי עמוק בתפיסת המציאות ההולך ומתרקם לנגד עיננו. יוצרי ההצגה, בצדק, השתמשו במונחים ובשפה של העולם הדיגיטלי כדי להצליח להגיע

 לאותו מצב תודעה אליו שואפים היוצרים מאז ומתמיד להגיע – השעיית אי האמון, התייחסות הצופים אל המתרחש על הבמה כאל מציאות אמינה.

היום, המימזיס, אמנות חיקוי המציאות, מחליף כיוון. אין כמו מגע שלנו, הוריהם של ילדות וילדים שנולדו לתוך העולם הדיגיטלי, כדי להעמיד אותנו על החלפת הכיוון הזו, ועל הפער הבינדורי, הקשה לגישור , בין ילדינו, ילידי העולם הדיגיטלי לבין הוריהם, המהגרים.

להם, לילדים – הילידים, יש חיים קוגניטיביים השונים במידה רבה משלנו. העברית וגם האנגלית שהם דוברים וכותבים אינה זהה לשלנו . האופן שבו הם עושים דרכם בעולמות הידע שונה מדרכנו. דרכי עיבוד המידע שלהם ומשכי הקשב שלהם שונים משלנו, וכך גם האופן שבו הם קולטים ומייצרים משמעות.

אנו, התיירים והמהגרים, למדנו לגלוש ולנווט במרחבי הסייברספייס, להשתמש באופן שוטף ורצוף בטכנולוגיות הדיגיטליות ובאפשרויות המגוונות שהן מציעות, להשתמש לפחות בחלקים מהעגה החדשה ולתפקד באופן סביר בסביבה הדיגיטלית.

האינטרנט לא תהיה הבית

אנו גם תלויים בה בהקשרים רבים, ובמקרים רבים מתפרנסים באמצעותה.

אבל האינטרנט אף פעם לא תהיה עבורנו עולם-הבית. היא תתפקד תמיד כמקום האחר. מקום חשוב מאד, מרתק, חיוני, שאפשר ולפעמים צריך להגיע אליו מתוך עולם-הבית שלנו, העולם שבו נולדנו ובו נתעצבה תודעתנו, אבל אי אפשר להתנתק כליל מעולם הבית.

אי אפשר, משום שהאופן שבו אנו תופסים את אותה מובלעת דיגיטלית הקיימת בתוך עולם-האם שלנו התעצב באמצעות השפה האנליטית, ההגותית והרגשית שבה תפשנו את המציאות לפני היות האינטרנט, ובה אנו ממשיכים לתפוס את המציאות גם היום.

אין לנו תודעה אחרת, חלופית, ולכן נישאר תמיד בבחינת מהגרים או תיירים בעולם הדיגיטלי. הסייברספייס לא יהיה אף פעם המולדת האמיתית שלנו, ושפתו לא תהיה שפת האם שלנו, גם אם אנו דוברים בה בשטף לא רע.

מושגים פיזיים בעולם וירטואלי

בעולם מולדתנו, כאשר ביקשנו להמחיש לעצמנו מהו העולם הדיגיטלי ומהן דרכיו, עשינו שימוש במיני מטפורות ואנלוגיות, שמטרתן היה לשוות למרחבי הסייברספייס דמיון רב ככל הניתן למונחים ותפיסות מוכרות. עשינו זאת לצורך המשגת המציאות הטכנולוגית החדשה והקלת ההתמצאות בה.

כך, למשל, הפכנו את הסייברספייס לסוג של "מקום", עוד מקום מאותם מקומות שקיומנו משופע בהם, מקום שאפשר לבקר, למשטר ולסדר, כשם שאנו רגילים לעשות בעולם הבית. לממשק המחשב שלנו קראנו "desktop", כדי שיזכיר לנו את שולחן העבודה הממשי.

פועלן של המטאפורות הללו והדומות להן הוא מעין תיווך בין העולם הוירטואלי, לבין

עולמנו שלנו, המהגרים. אולם כאשר מדובר בילידות וילידי העולם הוירטואלי, ילדותינו וילדינו, התיווך הנדרש הוא הפוך. כדי ליצור משמעות תקיפה בעולמם, עלינו לבחור במטאפורות המתרגמות מקומות והתרחשויות של "עולם ישן" למונחים ולתפיסות השגורים אצל הילידים הדיגיטליים.

לכן, כדי להשיג אפקטיביות, כמו בדוגמה שפתחה את הדברים, השחקנים מכנים את השיחה בינם לבין קהלם הצעיר "גלישה", והטרדה מינית באינטרנט משמשת התחלה הכרחית כדי להסביר באמצעותה מהי הטרדה מינית בכלל.

דיאלוג בין ההורים האנלוגיים לילדים הדיגיטליים

הסיטואציה המעניינת הזו – דור שלא ידע את האינטרנט בילדותו לצד דור שנולד לתוך האינרטרנט , היא מטבע הדברים חד-פעמית ומוגבלת בזמן. לנו, לאמהות ולאבות הדוברים את שתי השפות, בעלי האחיזה בשני העולמות, יש יתרון שדור ההורים הבא כבר לא ייהנה ממנו.

כדאי לחשוב איך להפיק את המיטב מהיתרון הזה. ומאפשרויות הדיאלוג הייחודי שהוא מאפשר בין הורים ילידי עולם אנלוגי, הדוברים "שפה דיגיטלית" ברמות שונות, לבין ילדיהם המאבדים, ברמות שונות, רהיטות בשפת העבר.

שולמית אלמוג היא מרצה בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת חיפה

הצטרפתם כבר לניוזלטר של קטעי קישור? הירשמו באמצעות תיבת הרישום התכולה מימין ותקבלו את הקישורים הכי מעודכנים בדואר האלקטרוני