לשמר את הטוב שהיה ולהתקדם

בראיון ל-ynet אומר מחאר ואזיב, מנכ"ל הלהקה: "רצינו להביא לישראל תכנית אופטימלית שתציג את מכלול היכולות של להקת מרינסקי. זה נכון שרוב הרפרטואר שלנו קלאסי, אבל אנחנו בהחלט מנסים לייצר לאורך השנים הפקות חדשות שכוללות מחול מודרני. לצערי הרב, ברוסיה אין למחול המודרני היסטוריה ארוכת שנים ולרקדנים שלנו אין התנסות עשירה בתחום ולכן הבאנו לא פעם כוריאוגרפים מודרניים, ואחד מהם, שמבחינתי הוא גאון, זה וויליאם פורסיית".

ואזיב מדבר בהתרגשות על המהפכה שחולל פורסיית על מפת המחול העולמית. "יש הרבה מאוד כוריאוגרפיים מודרניים, אבל רק למעטים מהם יש שפת מחול חדש וייחודית משלהם", הוא אומר, "וויליאם פורסיית הוא אחד מהם. זה נשמע אולי מוזר אבל אני מאמין שאחרי שהרקדנים שלנו מבצעים יצירות של כוריאוגרפים כמו פורסיית, הם חוזרים לרפרטואר הקלאסי, רקדנים טובים יותר. זו האמת".

מפני שזה מרחיב את גבולות היכולת שלהם?

"מכיוון שזה פותח בפניהם אפשרויות מרובות ומעשירות. כן, זה בהחלט מרחיב את גבולות הריקוד"

נדמה לי שהבחירה בפורסיית כיוצר אינה סתמית. אולי מפני שהיצירה שלו מסתמכת על יסודות וטכניקה ששואבים מהמחול הקלאסי.

"פורסיית מכיר היטב את הבלט הקלאסי. יש לו בסיס קלאסי מצוין והוא עבד בניו-יורק עם הרבה מאוד כוריאוגרפים שבאים מהרקע הזה ובהם ג'ורג' בלנשיין. אגב, פורסיית אמר לי בפירוש הרבה מאוד פעמים שהוא מעריץ של בלנשיין. הוא מכיר את ההפקות שלו על בוריין ולכן כשעבדנו ביחד, לא היתה בעיה להבין אחד את השני".

"אחרי שהרקדנים שלנו מבצעים יצירות של כוריאוגרפים כמו פורסיית, הם חוזרים לרפרטואר הקלאסי, רקדנים טובים יותר"

אתה מכיר אותו באופן אישי?

"ברור ואני מעריץ גדול שלו. הוא הגיע אלינו לתיאטרון ועבד איתנו בסנט פטרסבורג. זו היתה חוויה נפלאה. כשראיתי איך הוא עובד עם הרקדנים נדהמתי, הוא הותיר עליי רושם כביר".

אני משערת שגם בשבילו לעבוד עם להקה בעלת היסטוריה מפוארת של מחול קלאסי כמו הקירוב היתה התנסות יוצאת דופן.

"אני חושב. אגב, אנחנו מתכננים לחזור ולעבוד יחד גם בעתיד. כולי תקווה שזה יהיה בעתיד הקרוב. אני מאד מקווה שהוא ישוב לסנט פטרסבורג ויצור עבודות חדשות במיוחד עבור בלט מרינסקי".

ההתמודדות של הרקדנים הקלאסיים עם השפה הניאו-קלאסית ושפת המחול המודרני אינה מדאיגה את ואזיב. "למי שיש בסיס של רקדן קלאסי, אין לו בעיה לרקוד כל סגנון שהוא וכל כוריאוגרפיה שהיא מהמחול הספרדי ועד לריקוד הסטפס", הוא אומר, "זה רק עניין של תרגול".

האם יש איזו מחשבה לשלב בלהקה בעתיד עבודות של כוריאוגרפים כמו למשל מץ אק או אוהד נהרין?

"למעשה היינו בדיאלוג עם מץ אק ואנחנו מקווים שבעתיד הוא יצור עבורנו. גם את אוהד נהרין אני מכיר ואפילו ניסינו לפני כשנתיים לדבר איתו בכוונה להעלות הפקה של יצירותיו. הבעיה היא לוחות זמנים עמוסים. הוא איש עסוק וגם לנו יש לא מעט תכניות. קשה למצוא את הזמן, אבל אנחנו בהחלט מקווים שנצליח".

אתם מגיעים עם הפקת הדגל של מרינסקי, "אגם הברבורים". זו יצירה שמצליחה לרתק קהלים רחבים לאורך עשרות בשנים. מה הופך אותה לכל כך אטרקטיבית ולמעשה לעל-זמנית?

"זה נכון ש'אגם הברבורים' היא אחת מאבני היסוד של בלט מרינסקי ובאופן כללי בבית האופרה שלנו נוצרו מבחינה היסטורית כמעט כל ההפקות הקלאסיות הגאוניות. הייתי אומר שסוד הכוח שלה טמון בכך שהמוזיקה והכוריאוגרפיה מבינים אחד את השני. זה הדבר החשוב ביותר ביצירה ובזה כוחה. כשיש לך יצירה מוזיקלית גאונית כמו זו שכתב צ'ייקובסקי לא קל להשתוות לאיכויותיה בכוריאוגרפיה ובכל זאת, במקרה הזה מדובר בתיאום מושלם בין היצירה המוזיקלית לתנועה".

יש כל כך הרבה הפקות של היצירה הזו ובכל זאת מרינסקי מביאים משהו אחר.

"כן. אם אתה רוצה תוצאות גבוהות, אתה חייב מערכת שתאפשר את זה. בלעדיה אין סיכוי להצליח. לנו יש מסגרת ומערכת תומכת שמאפשרת לנו לעוף וכשמדובר בבלט הקלאסי מבחינתי, מה שמחזיק את המבנה ונותן לו עצמה זה קודם כל שימור סגנון אחיד".

למה הכוונה בסגנון אחיד?

"95% מהרקדנים בלהקה הגיעו מבית הספר של וגנובה, שזה בית ספר נפלא. אם נאבד את בית הספר של וגנובה, אנחנו יכולים לשכוח מבלט קירוב".

זה מעניין בעיקר כשאנחנו חיים בעולם שלא מפסיק להשתנות.

"אני מאמין שעלינו לשמר את הטוב ביותר שעשינו בעבר ולהתקדם איתו קדימה".

איך להקה עם היסטוריה כמו שלכם מצליחה לשאת על גבה את משקל העבר ואל מאבדת את הקשר עם ההווה?איך עושים את זה? מה הסוד?

"בעבודה, עבודה, עבודה. כשיש לך להקה כל כך גדולה – עם 232 רקדנים מהם 45 סולנים ו-25 מורים – מה שאתה חייב לעשות בשביל להצליח, הוא קודם כל לקיים את הלהקה כצוות ובראשו מורים ולשמר את המסורת. אנחנו שומרים על קשר אינהרנטי עם בית הספר למחול של וגנובה שהוא חלק מהדם שלנו. זה מאד חשוב. חינוך הוא הכל".

היתה תקופה שבה הפרימה בלרינה והרקדנים הסולנים היו כוכבים. האם זה עדיין כך היום. האם יש לנו היום את הנורייב והברישניקוב של ההווה?

"נורייב וברישניקוב היו היוצאים מן הכלל. אנחנו מנסים לגלות את היוצאים מן הכלל. ברור שמה שמייחד להקה מצוינת מלהקה פחות טובה הם הרקדנים. אנחנו עושים הרבה מאד מאמצים בכדי למצוא אותם ולפתח כשרונות. יש לנו כוכבים כמו אוליאנה לפטקינה, דיאנה וישניובה, ליאניד סרפנוב. יש לנו רקדנים מצוינים וכשרוניים שזוכים לפופולריות רבה".