חוק חלוץ - ספק חוקתי
גם אם חוק הצינון נועד למטרה ראויה ומוצדקת, עדיין קיים ספק בדבר חוקתיותו
חוק תקופת צינון למשרתים בכוחות הביטחון עבר בשבוע שעבר בכנסת,
ברוב של 55 ח"כים. על פי החוק החדש, תקופת ה"צינון", שחלה על קצינים בכירים בטרם יוכלו להיבחר לכנסת, עומדת על שלוש שנים, במקום שישה חודשים כפי שהיה קיים עד כה (ומאה ימים בלבד עד התיקון ב-2001). החוק חל על קציני צה"ל מדרגת אלוף ומעלה, על קציני משטרה מדרגת ניצב ומעלה, על ראש השב"כ וראש המוסד.
לכאורה, אין בחוק כל חידוש, פרט לרצון "להאריך" את תקופת הצינון על הקצונה הבכירה ולמנוע ממנה כניסה מהירה מדי למערכת הפוליטית. מטרת החוק בהחלט ראויה. חשוב להבטיח את אופיין הבלתי תלוי של מערכות הביטחון ולשמר את אופיין הא-פוליטי. בדומה, השירות הציבורי הוא ממלכתי, והחוק בא להגן על טוהרו. התמודדות בבחירות של מי שרק לפני חודשים מספר לבש מדי צבא ונשא דרגת אלוף או רב-אלוף, מעלה חשש שמא החלטות שקיבל במסגרת תפקידו הושפעו מהשקפותיו הפוליטיות. יש חשיבות לשמירה מפני מראית העין. גם ההבחנה שבחוק, בין הקצונה הבכירה והמוכרת לזו הזוטרה והאלמונית יחסית, נראית על פניה מוצדקת. אלא שגם אם מטרת החוק ראויה ומוצדקת, עדיין קיים ספק בדבר חוקתיותו.
ראשית, חוק הצינון פוגע בעיקרון השוויון בבחירות. על פי חוק יסוד: הכנסת, כולם שווים מבחינת זכותם להיבחר. חוק המונע מאדם להיבחר עד שלא תחלוף תקופת הצינון, פוגע בשוויון, שכן אנשים אחרים - אולי אפילו בכירים בתחומי המשפט, האקדמיה ואף השירות הציבורי - יוכלו להיבחר ללא תקופת הצינון הארוכה. הפרשנות לסעיף הרלוונטי בחוק היסוד (סעיף 4) הייתה בעבר כי הוא מתייחס לעיקרון השוויון בין רשימות מועמדים, אולם הפסיקה האחרונה רומזת בבירור כי הכוונה גם ליחסים שבין מועמדים בודדים.
מותר לכנסת לחוקק חוקים הפוגעים בעיקרון השוויון בבחירות. מותר לה לקבוע, בחוק רגיל, תקופות צינון לאנשים שונים המפורטים חוק היסוד (כגון שופטים, עובדי מדינה בכירים, רבנים ועוד). היא עשתה זאת בעבר. אלא שחוק כזה, הסותר את עיקרון השוויון בבחירות, חייב לעבור ברוב של 61 ח"כים - זאת כיוון שסעיף 4 המדובר, המעגן את עיקרון השוויון, הוגדר כסעיף "משוריין". חוק הצינון, כאמור, עבר ברוב של 55 חברי-כנסת בלבד. על כן ניתן לטעון כי נפל פגם בהליך חקיקתו.
טענה שנייה נגד חוקתיותו של חוק הצינון עשויה להתבסס על העובדה, שאין הוא עומד בדרישות החוקתיות הנובעות מחוק יסוד: הכנסת. החוק מפלה לחומרה את קציני הצבא "בדרגת אלוף ומעלה" לעומת נושאי משרה אחרים שנמנו בסעיף 7 לחוק יסוד: הכנסת (כמו נשיא המדינה, הרבנים הראשיים והשופטים), שלא חויבו בתקופת צינון כזו. החוק גם מפלה לרעה את הקצינים הבכירים לעומת בעלי תפקידים הדומים לשלהם (כדוגמת קציני צבא בדרגות תת אלוף ומטה), אשר חויבו בתקופת צינון בת מאה ימים בלבד.
גם אם מותרת ההבחנה שבין הקצונה הבכירה לשאר הקצינים בצבא ובמשטרה, עדיין חייבים לבחון האם הפגיעה שבחוק הצינון היא "מידתית". בייחוד בכל הנוגע לאורכה של תקופת הצינון. בשנת 2003, בבג"ץ בעניינו של שאול מופז, נדונה הארכת תקופת הצינון לאותם קצינים ממש, ממאה ימים לשישה חודשים. בית-המשפט קבע אז כי תקופת צינון בת שישה חודשים היא מידתית. מכאן אין ללמוד כי תקופת צינון של שלוש שנים תהא מידתית אף היא.
ד"ר נבות היא מומחית למשפט חוקתי במסלול האקדמי - המכללה למינהל
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
