מפסידים, סיפור אהבה
ב-NBA עדיין לא יודעים כיצד לעכל את השיטה החדשה בה נוקטות בוסטון, שארלוט וממפיס, שמחפשות להפסיד כדי ליהנות מפירות דראפט 2007 האיכותי. איפה 'ויצמן-יער' כשצריך אותם?
על השאלה המפורסמת מדוע קבוצות מפסידות בכוונה, כל אחד יודע לענות. בליגת ה-NBA, המטרה ברורה: להשיג בחירת דראפט כמה שיותר גבוהה, על ידי מאזן גרוע. העונה, בולטות במה שנקרא 'טנקינג' לפחות שלוש קבוצות. החל מממפיס גריזליס (17-53), דרך שארלוט בובקטס (25-45) ועד לבוסטון סלטיקס (20-49).
שמות כמו ג'ף גרין, ארון אפללו, גרג אודן, לי המפרי, יואקים נואה וקווין דוראנט, שאת חלקם הגדול אפשר יהיה לראות בשבת הקרובה בפיינל-פור המכללות, כנראה העבירו את הקבוצות על דעתם. הכירו את עולם הלוטרי - עולם שבו המפסידה היא המנצחת הגדולה, בסופו של דבר.
טנקינג ולוטרי
אם קבוצה מסוימת לא נמנית על 8 הגדולות במערב או במזרח, ובמשך כל העונה לא התקרבה לשם בכלל, סימן שהיא בעונת לוטרי והיא משתמשת בטאנקינג. משמעות הדבר: להפסיד כמה שיותר, על-מנת לצבור את הסיכויים הטובים ביותר לבחירת הדראפט הראשונה.
כעת, אתם בטח שואלים את עצמכם איך, בעצם, יודעים את סדר הבחירות בדראפט בצורה מדויקת? גם כאן העובדות ברורות: ראשית, 14 הבחירות הראשונות הולכות ל-14 הקבוצות שלא צלחו להיכנס לפלייאוף. 14 הקבוצות הללו משתתפות בהגרלת לוטרי, שלאחריה נקבעות שלוש הבחירות הראשונות.
לקבוצה עם המאזן הגרוע ביותר יש את מירב הסיכויים לזכות בבחירה הראשונה וכך הלאה. למרות המאזן הכי גרוע בליגה, עדיין לא מובטח לה המקום הראשון בדראפט. לאחר שנקבע הסדר בין שלוש הראשונות, שאר הבחירות הן לפי המיקום בסיום העונה הסדירה, כשהקבוצה בעלת המאזן הגרוע ביותר בוחרת ראשונה וכך הלאה. השיטה קלה ויפה, אך המציאות שונה לגמרי.
עונה שלמה לפח
כתוצאה מהשמות הגדולים שהולכים להגיע בדראפט 2007, החליטו העונה במספר קבוצות לוותר על הכל כדי לנסות ולהפסיד כמה שיותר. בדרך כלל, קבוצה הולכת לעונת לוטרי מאחר שהיא יודעת שסיכוייה לתואר כלשהו בעונה הם אפסיים. ברוב המקרים הסיבות ידועות: פציעת כוכב, קבוצה צעירה מדי, או טרייד שמעביר בחירת דראפט גבוהה בתמורה לשחקן מפתח.
אל הסיבה הראשונה, מתקשרת מייד הקבוצה עם המאזן הגרוע ביותר בליגה כיום – ממפיס גריזליס. הקבוצה מונקובר ידעה את מה שצפוי לה כבר בקיץ האחרון, שלאחר ששחקנה המרכזי, פאו גאסול, נפצע במונדו-באסקט. לגאסול נודע שהוא לא יוכל לשחק מספר חודשים. בלי גאסול, שסחב בכוחות עצמו את הקבוצה לסיבוב הראשון בפלייאוף בעונה האחרונה, לא היה לממפיס מה למכור.
למרות ששחקנים כמו מייק מילר ורודי גיי החלו לפרוח, הבינו בממפיס שאין טעם להמשיך בבדיחה. גם כשגאסול חזר, הקבוצה המשיכה במשימתה - שהייתה להפסיד, והרבה. המודל - סן אנטוניו של 1997, שסבלה מפציעתו של דייויד רובינסון והרוויחה את הבחירה הראשונה - טים דאנקן.
הקבוצה השנייה שנלחמה העונה על בחירת דראפט גבוהה, היא שארלוט בובקטס. כקבוצה יחסית חדשה בליגה, לא הצליחו החתולים הפראיים לקטוף פירות מבחירות הדראפט עד כה. למרות כל הכשרון שגלום בה, היא עדיין לא מצליחה להתבסס בליגה. אדם מוריסון, מי שנבחר על-ידי הקבוצה בבחירה מספר 3 בדראפט האחרון, לא היה יציב מספיק.
פאו גאסול. בלעדיו אין לממפיס מה למכור (צילום: רויטרס)
בשארלוט הבינו שהם יצטרכו לבלות עוד עונה בהפסדים בכדי לנסות ולהביא חיזוק נוסף ו/או מושיע כלשהו. כל זאת, למרות שבסגל מחכים להתפוצץ שמות כמו אמקה אוקפור, ג'ארלד וואלאס וריימונד פלטון. שם גם מחכים לראות מי יאמן את הקבוצה בעונה הבאה ומדברים בקול רם על לארי בראון.
מתכון לכשלון
האחרונה שברשימה, שעדיין לא מחזיקה במאזן הגרוע בליגה (לצערה), היא לא אחרת מבוסטון, שמסמלת העונה יותר מכל את הרצון להפסיד בכדי להשיג בחירת דראפט גבוהה. עם סגל שהופך צעיר יותר מדי שנה ולא מצליח למצות את הפוטנציאל הגלום בו, שקעו העונה הסלטיקס עוד יותר כשמנהיגם, פול פירס, נפצע והם נותרו, ובכן, עם כל בחירות הדראפט שאספו בעשור האחרון וכל השינויים המגוחכים שביצעו בקיץ האחרון. וזה לא היה נעים.
דוק ריברס. מחייך כל הדרך למאזן הגרוע בליגה (צילום: רויטרס)
בשלב מסוים של העונה דוק ריברס, מאמן הקבוצה, כבר נותר ללא תשובות. הליגה כבר מזמן הוציאה את בוסטון מהתמונה, והדבר היחיד שחשבו עליו בקבוצה הירוקה היה דראפט 2007. הסלטיקס נקלעו לרצפי הפסדים מטורפים, כשהם דוהרים אל עבר המאזן הגרוע בליגה. בנוסף לכך, הרבה משחקים שהציגה בוסטון נראו כמכורים מבעוד מועד, ובולט לעין יותר מכל, היה ההפסד בשארלוט, בו שמטו יתרון גדול ברבע השלישי. לכולם היה ברור שהם פשוט באו כדי להפסיד, רק שהם היו צריכים לשחק בכאילו 48 דקות.
הקש ששבר את גב הגמל היה הקנס שספג דני איינג', הג'נרל מנג'ר של הקבוצה, כשישב ליד אמו של קווין דוראנט (שצפוי להיבחר ראשון או שני בדראפט) בזמן משחק של בנה. הנהלת הליגה זעמה על מהלכו של איינג', כשחשבה שהוא ניסה לפתותו, והחליטה לקנוס אותו ב-30 אלף דולר. זאת משום שעל פי חוקי הליגה, אסור לקבוצות ב-NBA לפתות שחקנים שמיועדים להיבחר בדראפט.
ברניאני ביום הכי גדול של הקבוצות הקטנות (צילום: איי פי)
גם מייקל ג'ורדן, בעליה החלקיים של שארלוט, נקנס בשל הידברות כלשהי. ג'ורדן שילם 15 אלף דולר, על כך שאמר בטלוויזיה כי שארלוט צריכה שחקן כמו דוראנט. מי ששיחקה אותה לפני שלוש שנים, היתה קליבלנד, שהלכה על לברון ג'יימס המקומי ושיבשה לעצמה את כל העונה שקדמה לדראפט 2003. אבל עשתה את זה בשקט בשקט.
מוציא את החשק
שיטת הטאנקינג אולי הוכיחה את עצמה עם השנים, אבל כל כולה מזיקה לליגה ולתדמיתה. כתוצאה מן השיטה הזו, חלק ניכר מן הקבוצות מפסיקות לשחק כדורסל הרבה לפני שהליגה נגמרת. קבוצות שרואות כי יצליחו להגיע לסיבוב הראשון, פשוט מגיעות ללא חשק כי הן יודעות את גורלן ועדיף להן כבר להשיג בחירה גבוהה יותר בדראפט מאשר להתבזות בפלייאוף.
גם קבוצות עם סיכוי תיאורטי לפלייאוף נכנעות מהר מדיי ונוטות לדהור למטה מאשר למעלה. עם הזמן למדנו שהישורת האחרונה של הליגה מתחלקת לשתי ליגות: האחת שהיא של הגדולות, שמתחרות על מיקום טוב יותר לפלייאוף, והשנייה היא של הקטנות, שנלחמות על מי מהן גרועה יותר.
למרות הכול, הרבה מן הקבוצות נזהרות ומחליטות לפעמים שלא ללכת על הטקטיקה המבזה. בוסטון למשל, סבלה מספר פעמים בעבר מחוסר מזל בהגרלת הלוטרי, למרות שסיימה עם המאזן הגרוע בליגה. בדראפט של 1997, בוסטון הייתה בטוחה שהמקום הראשון הולך אליה בשל המאזן, והעתיד עם דאנקן (הבחירה הראשונה כזכור) נראה ורוד מתמיד. הלוטרי הורה על מקום שלישי בלבד לבוסטון, שנאלצה להסתפק בצ'ונסי בילאפס שעבר מאוחר יותר בטרייד וההמשך ידוע. אז, תחשבו על זה.
לפנייה לכתב/ת 
