שני מסלולים ביום: תל בית ציידה ועין קובי

בפינות חבויות ביערות ובאתרי קק"ל ברחבי הארץ, מבצבצים לצד שורשי העצים, גם שורשים אחרים, היסטוריים, המספרים את סיפורה ארץ ישראל מאז ימי קדם.  בשנים האחרונות פיתחה ושדרגה קק"ל בסיועה רשות העתיקות עשרות אתרים ארכיאולוגיים והכשירה אותם לביקורי הקהל הרחב. מדי יום במהלך חול המועד נפרסם מסלול סיור בשניים מבין האתרים. והיום: תל בית ציידה שבפארק הירדן ועין קוֹבִי שבפארק בגין

תל בית ציידה שוכן בראש גבעה בזלתית נמוכה, היורדת מהגולן לכנרת, במרחק של קילומטר וחצי מהאגם וכמה מאות מטרים מגדת הירדן. התל משתרע על כ-80 דונם והוא אחד הגדולים בישראל. התל העניק לבקעה שמסביבו את שמה - בקעת בית ציידה (בערבית: בטייחה). השם בית ציידה מרמז על מקום עשיר בדגה. בימי בית שני הייתה הכנרת גדולה יותר והגיעה עד ליישוב ממש, שתושביו התפרנסו בעיקר על דיג. כיום נמצא התל בתחומו של פארק הירדן.

מדוד המלך עד פיליפוס המלך

היישוב באתר החל כנראה במאה ה-10 לפנה"ס. בתקופה הישראלית הקדומה

 היה המקום חלק מממלכה ארמית קטנה בשם גשור. דוד המלך נשא לאישה את מעכה בת מלך גשור, ובנם המשותף היה אבשלום.

בית ציידה נזכרה במקורות בימי בית שני. כאן נולדו לפחות שלושה משליחי ישו: פטרוס, שייסד את האפיפיורות ברומא; אנדריאס ופיליפוס. ישו עצמו ביקר בבית ציידה בעשור השני של המאה הראשונה ועל פי הברית החדשה חולל במקום שני נסים: נס הלחם והדגים, והשבת מאור עיניים לאדם עיוור.

פיליפוס (בנו של הורדוס) שהפך שליט הגליל בנה בבית ציידה (30 לספירה) עיר מפוארת. הוא קרא לה יוליאס, על שם יוליה, רעייתו של הקיסר אוגוסטוס. ארבע שנים מאוחר יותר מת פיליפוס ונקבר בבית ציידה.

סיור בתל

מרחבת החניה עולים ברחוב הראשי של העיר, בין שרידי בתי מגורים מימי בית שני. לאורך הדרך מוצבים שלטי הסבר. חולפים על פני "בית הכורם", שנקרא כך משום שבבית נתגלה מרתף קנקני יין וכלים לבציר ענבים, ועל פני "בית הדייג". בקצה שביל ההליכה נמצאת סוכת תצפית המשקיפה על הירדן. ממזרח לסוכה נראים שרידי העיר הקדומה מתקופת ממלכת גשור.

האתר הקדום טרם הוסדר לביקורים, משום שהחפירות בו עדיין נמשכות. היישוב הקדום היה ערוך בשני מפלסים. העיר העליונה השתרעה בפינה הצפונית-מזרחית של התל והיו בה מבנים ציבוריים בלבד: חומות וביצורים, שער גדול וארמון. מערכת הביצורים נשמרה היטב והיא כללה מישור משופע ובראשו חומה אדירה ברוחב שישה עד שמונה מטרים ובה מגדלים. המערך נועד לבלום את האשורים, שלבסוף כבשו את המקום. החפירות מצביעות על כך שהם לא ניסו להתמודד עם החומה אלא פרצו דרך השער.

עתיקות בתל בית ציידה

שער העיר הוא הגדול מסוגו שנחשף בישראל. בחפירות נחשפה גם רחבה מרוצפת, שהוליכה אל שני מגדלים איתנים, שניצבו משני צדי השער. בגומחה הצפונית של השער נחשפה במת פולחן שלמה. שלוש מדרגות מוליכות אל ראש הבמה, שם נמצא מזבח בדמותו של אגן אבן רדוד. מאחורי הבמה התגלתה מצבת בזלת שבורה, כנראה מעשה ידיהם של הכובשים האשורים בהנהגתו של תגלת פלאסר השלישי (734 לפנה"ס). המצבה עוטרה בדמות לוחם בעל ראש פר.

מעל מבנה השער חשפו החופרים מקדש לכבודה של יוליה. היו בו אבנים מעוטרות שנמצאו באתר. מאחורי השער נמצא מכלול הארמון הבנוי אבני בזלת גדולות. חדר הכס הוקף בשמונה חדרים.

למקדש שהתגלה לכבודה של יוליה משמעות רבה. פולחן הקיסר היה חשוב מאוד במאות הראשונות לספירה ואחד האויבים המרים של הנצרות הקדומה. ישו, כאשר בא להטיף את תורתו, עשה זאת בצל מקדש הפולחן הקיסרי.

איך מגיעים

הבאים מכיוון טבריה ייסעו צפונה לאורך חופי הכנרת (כביש מס' 87), יחצו את הירדן בגשר אריק וימשיכו עוד כ-3 קילומטרים עד לצומת בית ציידה. מכאן יש להמשיך צפונה עוד כ-2 קילומטרים ולפנות מערבה על פי הסימון (כביש מס' 888, בין סימני ק"מ 3-2).

עין קובי הוא מעיין נסתר, השוכן בגיא קטן שיורד לנחל רפאים, היובל הראשי של נחל שורק. בגיא, למרגלות בריכת המעיין, שיקמה קק"ל מדרגות חקלאיות ונטעה עצי בוסתן. ומסביב - יער נטוע וחורש טבעי ירוק וגם חניון לבילוי בחיק הטבע.

רקע

ההיסטוריה של עין קובי והיישוב שהתקיים לידו בעבר מחזירה אותנו לימי המקרא. החוקרים מזהים את המקום עם היישוב כַּבּוֹן שבנחלת יהודה (יהושע, ט"ו, 39). נראה כי כאן שכן היישוב הנזכר בשם "כַּבּוּ", המופיע ברשימות היישובים שכבש סנחריב מלך אשור בדרכו מלכיש לירושלים. שמו של המקום הלך לפניו גם בתקופת המשנה, אז הוא מכונה קוֹבֵי (סנהדרין, צ"א, ה').

שרידי היישוב הקדום נמצאים בחורבת קוֹבִי, מצפון למעיין, בין עצי היער.

 בחורבה נותרו שרידי מבנים קדומים, מערות קבורה ומתקנים חקלאיים חצובים בסלע. כאן גם נמצאים עיי הכפר הערבי אל-קאבו שננטש במלחמת העצמאות.

המעיין ומערכת ההשקיה

עין קובי מייצג את אחד ממעיינות הנקבה היפים בהרי ירושלים. המעיין נובע מתחת לפני הקרקע. פיר אנכי חודר לעומק 4 מטרים בסלע ומגיע אל נקודת הנביעה ממנה זורמים המים בנקבה שאורכה 12 מטרים אל בריכת איגום תת קרקעית גדולה. לבריכה, המלאה מים כל ימי השנה מראה אפלולי ומסתורי, בין היתר בזכות פתח בתקרה דרכו חודרת בשעות היום אלומת אור. לבריכה אפשר לרדת בגרם מדרגות (זהירות, סכנת החלקה).

מהבריכה התת-קרקעית יוצאת נקבה צרה נוספת, שאורכה 17 מטרים. הנקבה מובילה לבריכת אגירה פתוחה. בעלי החוש ההרפתקני ביניכם יוכלו לזחול בנקבה ולהגיח בקצה, סמוך לבריכת האגירה. מבריכת האגירה החיצונית המים זרמו בתעלות שלחין אל החלקות המעובדות.

סמוך לבריכת האיגום ניצב מבנה מהתקופה העות'מאנית. לימים היה המבנה למקום תפיל,ה על שמו של שייח' מוחמד אל-עג'מי. המיחראב (גומחת התפילה הפונה למכה) שבמבנה מעיד על היות המקום בית תפילה.

עין קובי. מסביב יער נטוע וחורש טבעי 

ליד המעיין התגלו גם שרידי כנסייה מהתקופה הצלבנית. בחפירות שנערכו במקום נחשף פרסקו (ציור על טיח לח) מרשים ביופיו. שרידים אלו מכוסים כיום ולא ניתן לצפות בהם.

גן נעול מעיין חתום

עין קובי עונה לכל הגדרה המתוארת בפסוק "גן נעול אחותי כלה גל נעול מעיין חתום" (שיר השירים, ד', 12). במצבו הראשוני נבע מעיין מסוג זה מתוך מערה או מחשוף סלע, במקום שבו נחתך מפלס מי התהום ונחשף לאוויר העולם. כדי להגביר את השפיעה ולרכז את מי הנביעה נחצבה השכבה נושאת המים, עד כדי יצירת מנהרה ארוכה, לעתים באורך עשרות מטרים. המים זרמו בתעלה פתוחה אל בריכת האגירה, אך במקומות רבים הוקם מבנה מעל תעלת הזרימה וכך נחתם המעיין.

איך מגיעים

ממבוא בית"ר נוסעים כ-700 מטרים מזרחה (כביש מס' 375) ופונים צפונה (שמאלה) בכביש שהופך לדרך עפר טובה (סימון ירוק). הדרך, עבירה לכל סוגי כלי הרכב, מגיעה לעין קובי לאחר כ-2 קילומטרים.

• צילומים: רשות העתיקות, ארכיון הצילומים של קק"ל ויעקב שקולניק