כאן גרים בכיף
יש משהו כובש בקייזר צ'יפס, להקת הבריטרוק החמה של הרגע. אז נכון, הם לא מחדשים כלום, אבל הם עושים את זה בכזו מקצוענות ועם כאלו כוונות טובות ונחישות, שגם לציניקנים קשה לעמוד בפניהם
הסבנטיז, עם The Clash, The Jam ומארק בולאן; האייטיז של Joy Division ו-Gang of four; הניינטיז של Blur ו-Oasis – כולם נכנסו לבלנדר העל-זמני של Kaiser Chiefs ויצאו בדמות שייק פירות צבעוני. הפירות לא הכי טריים, אבל ערבבנו אותם טוב והוספנו הרבה קוליות-של-קרח, אז תנו שלוק, אתם כבר מכירים את הטעם.
יש משהו כובש בקייזר צ'יפס, להקת הבריטרוק החמה של הרגע. המוזיקה שלהם מתחבבת בקלות, ומשהו משמחת-החיים וההתלהבות המדבקת שלהם דבק גם במאזין. הכיבוש כל כך קל ומהיר, שהוא מנטרל את אינסטינקט הביקורת, זה שאמור לשקול את איכות השירים ולקבוע כמה שווה (או לא שווה) האלבום החדש. להקות כמו הקייזרס גורמות למבקרי מוזיקה לחשוב שכיף הרבה יותר לעבוד במשרה מלאה כחוליגן-כדורגל, לצעוק ולשיר ביציעים, מאשר לדרג ולנתח מוזיקה לעיניי הקהל. והם צודקים, זה באמת כיף יותר מלבקר מוזיקה, אבל אם אדבר על כדורגל לא תדעו אם כדאי לכם לשמוע את "Yours Truly, Angry Mob", או לא.
האלבום הראשון של הקייזרס מ-2005, "Employment", ביסס את מעמדם כלהקה החדשה הכי חמה באי הבריטי לצד בלוק פארטי. אבל הקייזרס הוכיחו את עצמם כמסיבת רחוב שמכניסה את בלוק פארטי לכיס הקטן, עם להיטי ענק כמו "I Predict A Riot" ו-"Oh My God", שחרכו את הרדיו והטלוויזיה בתערובת מקפיצה של השפעות ניו-ווייב, פוסט-פאנק ומנה גדושה ובריאה של בריטפופ מוכר וטוב. האם היה להם משהו חדש לומר או להשמיע? לא ממש, אבל במצעדים הבריטיים תמיד כדאי ללכת על בטוח ולמחזר, והקייזרס עשו זאת עם מספיק חן ומרץ, וזכו בשערי מגזינים והופעות גדולות בפסטיבלים.
עכשיו מגיע מבחן האלבום השני, והקייזרס שינסו מותניים במטרה לומר משהו משמעותי יותר על החיים שלנו, או של בני זמננו בממלכה המאוחדת. משהו חשוב יותר מאשר ה"נה נה נה נה נה" מהאלבום הקודם. אל תעצרו את נשימתכם בציפייה. גם היום החבר'ה הטובים מהעיר לידס לא מחדשים דבר באוזן. אבל גם הפעם הם עושים את זה בכזו מקצוענות ועם כל כך הרבה כוונה טובה ונחישות, שגם לציניקנים קשה לעמוד בפני הקצב המדבק, הפזמונים ההמנוניים והתחושה הכללית שזו אולי לא המסיבה הכי מקורית שנערכה אי פעם, אבל אתם פשוט מפסידים אם אתם לא רוקדים בה עד הבוקר.
לקייזרס יש חוש טבעי למלודיות להיטיות - אולי בגלל שהם מרכיבים את כולם מלהיטי כל הזמנים - אבל עד אמצע הדיסק קל לאבד עניין וריכוז. זה לא שכל השירים זהים, אבל שמענו את כל הריפים, העיבודים והמהלכים האלה מיליון פעם בשלושים השנה האחרונות, אז קשה לצפות שנתרגש. "כיום הכל ממוצע", הם שרים באלבום הזה. הקייזרס מנסים להתעלות על הלהיט הממוצע ברדיו הבריטי הממוצע, והופכים בעצמם ללהיט כזה בדיוק. אין פה חדשנות, עומק, אמירה או אף אחד מהדברים המעצבנים האלה שמבקרי מוזיקה מחפשים באלבום. יש פה רק כיף, אנרגיות סוחפות, פופ גיטרות עשוי היטב והתלהבות שתשא אתכם בשירה אדירה כל הדרך לאצטדיון הכדורגל. לפעמים לא צריך יותר מזה.
Kaiser Chiefs – Yours Truly, Angry Mob
"Yours Truly, Angry Mob". לא המסיבה הכי מקורית
עטיפת האלבום
מומלצים
