"זה היה חזק ממני"

כמעט שמונה שנים חיכה הסיפור של מיקי פלג-רוטשטיין לרגע הנכון. שמונה שנים של ציפייה דרוכה, סבלנית אבל בוערת לגעת בכל מי שמוכן להקשיב. בסוף השבוע, כשגרפה את פרס התיאטרונטו בעכו עם הצגת היחיד, "פשוטה", הרשתה לעצמה לעצור לרגע, להתרפק על החיבוק שהרעיפו עליה הצופים ולהתמסר. המחזה שכתבה, פרקים מתוך יומן ילדות, הוא עדות הופכת קרביים לעולמה השבור של ילדה שעברה התעללות מינית על ידי אביה החורג. באמצעים מינימליסטיים, בלי פשרות ועם הרבה אומץ היא מניחה על הבמה שברי חיים ומקווה שתתמודדו. למרות הצבעת האמון הגורפת בתיאטרונטו והעובדה שההצגה אומצה באופן רשמי על ידי תיאטרון הבימה, קשה לה להאמין שזה באמת קורה.

"במשך שנים הייתי במרחק נגיעה מהצלחה. כמעט קיבלתי תפקיד בסדרת טלוויזיה בערוץ 10, כמעט שיחקתי בתפקיד הראשי בסרט "אביבה אהובתי" של שמי זרחין, כמעט קיבלתי חוזה בהבימה. בכל פעם שחשבתי שהנה עכשיו זה קורה, משהו השתבש", היא אומרת. בפעם האחרונה שזה "כמעט קרה" היא שיחקה בהצגה "בית ברנרדה אלבה" של לורקה לצדן של גילה אלמגור וליא קניג. עם תפקיד מצוין ביד, חוזה שעמד להיחתם בהבימה ותינוקת בת חמישה חודשים החיים נראו בוורוד.

"חשבתי שהכל מסתדר", היא אומרת ומספרת על הערב בו גילתה שהמערכת החיסונית של בתה, יהלי, נפגעה מהפורמולה של חברת רמדיה. "במשך שבועות היא הקיאה ורזתה ולא הצלחנו לפצח את הסיבה", היא נזכרת במהדורת החדשות שבה הודיע דובר חברת רמדיה על הורדת המוצרים מהמדפים. "לא קלטנו מה ששמענו, זה היה בלתי נתפס. יומיים אחר כך הילדה פרכסה לי בידיים, הפסיקה לדבר, הפסיקה ללכת", היא אומרת. רפי רוטשטיין, הבעל, העוגן והשותף משתלט על השתיקה: "המצפון הרג אותנו. היה נורא קשה לחשוב על זה שאנחנו במו ידינו האכלנו אותה ברעל הזה. לקח לי הרבה מאד זמן לסלוח לעצמי".

במשך שנה הם רצו בין בתי חולים, מנסים להציל את מה שאפשר מהמערכת החיסונית שנפגעה. "מפלס החרדה היה גבוה", הם מודים. החוזה והתפקיד בהבימה פינו את מקומם לטיפול בילדה. "לא יכולתי לעשות כלום, לא היה לי כוח לכלום, הייתי הרוסה", היא אומרת. "מיקי נתנה את כל הנשמה בשביל הילדה והיה לזה מחיר. אני מעריץ אותה על הכישרון ועל הטוטליות", אומר הבעל, בוגר בית צבי בעצמו, איש עסקים משגשג ובן למשפחה שכוללת את אריק ושלומי רוטשטיין, מיוצרי סדרות הטלוויזיה "שבתות וחגים", "פלורנטין", "אהבה מעבר לפינה" ו"ילדות רעות".

צריך לאפשר לקהל לבלוע

הגרעין למחזה "פשוטה" נטמן כשנתיים לפני פרשת רמדיה, בחזרות בהבימה להצגה "המכשפה" שביים מיכאל גורביץ. הבמאי ביקש משתתפי ההפקה להציג רעיונות. מיקי הביאה תשעה דפים המבוססים על יומן שכתבה בילדותה. "כשסיימתי את התרגיל הם נאלמו דום. מישהו אמר שאני חייבת לעשות מזה הצגת יחיד. הזרע נטמן".

שנים אחרי, במהלך חזרות להצגה "אלוורה" בתמונע, ביקש הבמאי שלמה פלסנר משחקניות ההפקה להביא חומרים מחייהן. יומן הילדות צף שוב בגרסה מורחבת שהוגשה לפני שנתיים לפסטיבל התיאטרונטו ונדחתה. "הם אמרו לי שזה לא קונבנציונלי, שאין פה מחזה או סיפור". המחזה חזר למגירה אבל משהו דחק בו לצאת והוא הוגש שוב הפעם לוועדה האמנותית של תיאטרון תמונע שטולטלה קשות. "החומרים ריאליסטיים מדי", אמרו לה והציעו לחפש במאי שימתן את הבערה. אחרי גלגולים הגיעה המחזה לשחקן נורמן עיסא. "הוא שחקן ענק בעיני ויש לזה יתרון אדיר שהוא מביים", היא אומרת.

כשההצגה התקבלה לתיאטרונטו 2007 פלג-רוטשטיין היתה בחודשי הריון מתקדמים. את מרבית החזרות עשתה במקלט מעופש בהרצליה. הלידה, כך הודיעו לה הרופאים, תיערך חודש בדיוק לפני הפסטיבל. "אני לא יודעת מה דחף אותי לצאת מהבית בחודש תשיעי עם בטן שמגיעה עד אלוהים וללכת בכפור לחזרות במקלט דלוח בהרצליה", היא מחייכת, "אני לא מבינה איך עשיתי את זה. כנראה שזה היה חזק ממני".

"קשה בהתחלה. לקח לי זמן לסמוך על נורמן, אבל הוא היה שם בשבילי, כעס את הכעס שלי, התרגז, קילל ובכה איתי. החלטתי לדבוק בו דווקא בגלל הפערים שביננו. הוא אמר לי: 'תראי, אני ערבי ואני יודע שאם אטיח בקהל שלי אשמה, הוא לא יקשיב. צריך לאפשר לקהל לבלוע, להקל עליו את ההתמודדות'. הוא צדק. האינסטינקטים שלי הם להביא את זה לקהל לפנים, שיראו מה שקרה. היום אני יודעת שזו לא הדרך, שהקהל לא יכול לעמוד בזה".

"אני לא יודעת. הרבה זמן אני סוחבת את העגלה הזו. היו פחדים גדולים אבל היום יש לי משענת. אנשים סוחבים דברים על הגב וממשיכים ללכת. אין לי ספק שיש בתוך הילדות הלא טובה הזו, דברים שעיצבו אותי וחישלו אותי. היה לי מזל, היתה לי האמנות כמו נר שלא כבה, לאחרים אין את אותו הכוח ההישרדותי. אני לא יכולה להציל חיים, אבל דרך האמנות אני יכולה לתת לאחרים כוח".

"יש דברים שלא מתנקים לעולם"

"אני משוכנעת שיש לזה קשר לאמהות, לזה שהיום אני יציבה ושיש מאחורי חיבוק וגב ובית. אני רוצה שכל מי שייצא מהאולם יגיד לעצמו שהוא את ילדיו יגדל אחרת".

"יש דברים שלא מתנקים לעולם. נכון שבגרתי ואני מוכשרת, אני עושה דברים והקמתי משפחה אבל השאלה 'למה?' מלווה אותי כל הזמן. 'למה עשית את הבחירות האלה, אמא?' שנים כעסתי עליה, אחר כך התביישתי בה, היום אני אוהבת אותה. אין ספק שבתהליך הכתיבה, מול המחשב, היו רגעים קשים ושההתעסקות בזה זיככה את הכאב. זה שאני יכולה לצחוק על הילדות המוכה שלי אומרת שזה קצת מאחורי אבל אי אפשר להתנקות מזה, זה תמיד שם. הנה, אנחנו מדברות על זה והעיניים מתלחלחות. אני רוצה שאנשים שיוצאים מההצגה יפתחו את העיניים ויחשבו טוב טוב איזה עקבות הם משאירים ומה המחיר והמשקל של הבחירות שלהם".

"לא. לפני שנתיים, כשניגשתי בפעם הראשונה לתיאטרונטו, ניסיתי לספר על זה בשביל שתדע מה בוער בי אבל ראיתי שהיא לא עומדת בזה. היו לה חיים קשים, היא אישה חולה ובשביל מה לי למרר לה את החיים? היא בדרך כלל לא מגיעה להצגות שלי כי היא לא שומעת. ההתמודדות הקשה היתה עם אחותי הגדולה, פחדתי מאוד מאיך היא תקבל את זה. לפני שיצאתי לעכו אמרתי לה: אל תשכחי, זו רק הצגה".