מסכמים עונה ב-NBA: שנת האכזבות
למרות שהנהלת ה-NBA כבר אמרה לא פעם כי עונת 2006/7 תיזכר כ"אחת הטובות אי פעם", האמת רחוקה מכך. הפציעות, הדראפט המבייש והיחלשות המזרח, מוכיחות אחרת
עונת 2006/7 שהתחילה אחרי כישלון ארה"ב באליפות העולם, המשיכה מעין מומנטום שלילי ותיזכר כעונה עגומה ביותר. מספר אסטרונומי של פציעות, דראפט שלא סיפק יותר מדי כשרון והרבה קבוצות שדיברו הרבה ועשו כלום, קשה אפילו לסמן מאכזב אחד ברור. זו גם הייתה העונה שבה הקבוצות הקטנות זרקו כסף על ימין ועל שמאל בכדי לשים ידם על שחקנים חופשיים, למרות ההיצע החלש שהיה. אחרי כל אלה הכריזו לא פעם קברניטי ה-NBA כי מדובר ב"אחת העונות הסדירות הטובות אי פעם".
שם המשחק: פציעות
מכת פציעות שהשביתה מספר גדול של שחקנים בליגה, הלמה בלי סוף. בשונה ממכות מצרים, נדמה מכת הפציעות לא פסחה על אף אחד. היא היכתה בסופר-סטארים הכי גדולים וברול-פליירס הכי נידחים.
רוב העונה הוא ישב בצד ולא קיבל עזרה. פירס (צילום: איי פי)
שחקנים שקיבלו חוזי עתק בקיץ, או הועברו בטריידים כדי לבנות פרנצ'ייז נפצעו כבר בהתחלה והרסו תוכניות שלמות. הדוגמא הבולטת ביותר לכך, היא פג'ה סטויאקוביץ'. כשההורנטס החתימו בקיץ את הסרבי על חוזה בסך 64 מיליון דולר ל-6 עונות, ההערכה ההתחלתית היתה, שהחבר'ה שם הלכו רחוק מדי עם כישוריו של הצלף, רק בגלל שהיו חייבים קלע שלשות. בניו אורלינס לא ידעו שהרומן יהיה כל-כך קצר, ויכלול רק 13 משחקים.
סטויאקוביץ', לפני שנפצע, עוד הספיק לקבוע שיא קריירה בדמות 42 נקודות מול הבובקטס, ולהשחיל שלשת ניצחון מול הטימברוולבס. יכולתו באה לידיי ביטוי גם במאזן הקבוצתי, שעמד על 8 ניצחונות לעומת 5 הפסדים. וחוץ מזה? ממש כלום. מאז שנפצע לא חזר הסרבי לשחק והשאיר את ההורנטס לבד, במלחמה על המקום השמיני במערב, שמוביל לפלייאוף. המלחמה הזאת כשלה, בסופו של דבר.
פציעה שהרסה להורנטס עונה שלמה. פג'ה (צילום: איי פי)
דוגמאות נוספות לא חסרות. ננד קרסטיץ' לדוגמא, גמר את העונה חודש וחצי לאחר שנפתחה, ובכך יצר חור רציני בקו הקדמי של הנטס. אחרי פלייאוף מרשים בעונה שעברה, האמינו בניו ג'רזי שהבעיות שלהם בתוך הצבע נפתרו. פציעתו של קרסטיץ' השאירה את הקבוצה עם קו אחורי ולא מעט אלתורים בקדמי, דבר שעלה להם ביוקר בסופו של דבר. הקבוצה בקושי הצליחה לשרוד במקומות האחרונים שמובילים לפלייאוף במזרח, ואילולא יכולת עילאית של קרטר וקיד בסוף העונה, היא היתה בוודאי גומרת את העונה בפברואר.
מי שהוכתה בצורה הקשה ביותר על ידי פציעות, היתה בוסטון סלטיקס. בזמן שכולם הספידו אותה על בנייה לא נכונה, על יותר מדי צעירים וחוסר צוות מסייע סביב פול פירס, שכחו כי ברוב שלבי העונה הירוקים שיחקו ללא וולי צ'רביאק, טוני אלן, מייקל אולווקנדי ותיאו ראטליף, שגמרו את העונה בשלב מוקדם יחסית. זאת ועוד – גם פירס נעדר לתקופה ארוכה והשאיר קבוצה פצועה בלי המנהיג שלה. מה שהביא בעצם, לקריסת מערכות טוטאלית ולמחשבה מוקדמת על הדראפט הקרוב ועל העונה הבאה (מישהו אמר קווין דוראנט?).
חודשיים וחצי של היעדרות. דוויין ווייד נפצע נגד קליבלנד (צילום: איי אף פי)
והיו גם כוכבים שסבלו, דבר שלא קורה בתדירות גבוהה במיוחד. הרשימה כוללת שמות כמו דוויין ווייד, ג'ייסון ריצ'רדסון, רשארד לואיס, דריוס מיילס, סטיב פרנסיס, ג'מאל קרופורד, כריס פול, יאו מינג, גילברט ארינאס, קארון באטלר, בובי סימונס, אנדרו בוגוט, צ'ארלי ווילנואבה, קניון מרטין, שון ליווינגסטון, שון מאי ולחשוב שזוהי רשימה חלקית בלבד.
דראפט מבייש
אחרי שרביעיית האלופים מאוניברסיטת פלורידה, שכנראה היו נבחרים בטופ 10 של הדראפט, הודיעה על החלטתה להישאר עונה נוספת במכללות, הרבה מנהלים מקצועיים הבינו את מר גורלם. המשמעותה היתה דראפט קצר במיוחד, שהולך להביא שחקנים מוכשרים אמנם, אך לא כאלה שירעידו את הליגה או יעשו מפנה כלשהו (מבלי להתייחס לליאור אליהו ויותם הלפרין).
ברניאני. שחקן טוב, אבל עדיין לא נוביצקי (צילום: רויטרס)
השחקן הראשון שנבחר בדראפט היה האיטלקי אנדראה ברניאני, שאפילו באירופה היה חצי אנונימי. כולם דיברו על כך שבאותה צורה הגיע גם דירק נוביצקי לליגה, אך ככל שהזמן חלף, גילינו שהיכולת של מי שעבר תחת ידיו של דייויד בלאט בבנטון, עדיין רחוקה מזו של הגרמני. בסך הכל מדובר בשחקן גבוה ומוכשר, שהרבה מאוד עבודה דרושה לו בכדי להגיע לקצה היכולת של כוכב דאלאס, שהרשים כבר בעונתו הראשונה במאבס, גם מבחינת מנהיגות. מצד שני, בואו ניתן לו את הזמן.
את אדם מוריסון, בחירה מספר 3 בדראפט למשל, השוו ללארי בירד, אך הדבר היחיד שהיה משותף להם בסופו של דבר, היה גוון הפנים והשפם (בתקופה שלציפור היה כזה). "המשופם מגונגזה" עשה המון רעש בכניסה לליגה, אך במאני-טיים האמיתי הציג אחוזי גבינה מכל טווח ולא עשה שום דבר מיוחד, חוץ מלקבל הייפ מיותר. שארלוט אגב, לא השתפרה מבחינת מיקומה בליגה.
אין קשר בינו לבירד. מוריסון (צילום: רויטרס)
אפילו מי שצפוי לקבל את תואר רוקי העונה, ברנדון רוי, לא הצליח להפוך למשהו משמעותי. רוי הפך לגארד סולידי למדי בפורטלנד הצעירה, הצליח לשמור על הדקות והממוצעים שלו, הרבה בזכות הפציעות בקבוצה, שנתנו לו אפשרות להתבטא. כעת כבר אפשר לראות בבירור, שאם זה היה הדבר הבולט ביותר בדראפט 2006, הרי שככל הנראה מדובר בדראפט מהגרועים בהיסטוריה.
במבט לאחור, אפשר להסיק שאם העשירייה הראשונה בדראפט האחרון הייתה נבחרת בדראפט הקרוב, ספק אם היא הייתה עושה בכלל רעש, או שולחת נציג לטופ 10.
זה מזרח זה?
איפה איומי האליפות של שיקגו, שהביאה את ביג בן וואלאס מדטרויט עבור חוזה עתק? איפה ההצהרות על ריפיט מאת מיאמי, או רגשות הנקמה של דטרויט אחרי ההדחה בגמר המזרח? כנראה שדיבורים לחוד ומעשים לחוד. המזרח, שרבים חשבו כי יתן קפיצת מדרגה בעקבות מקצי השיפורים בקיץ והאליפות של ההיט, הוכיח נחיתות אבסולוטית ובשלבים רבים של העונה, רק מספר קטן של קבוצות החזיקו במאזן חיובי.
לא השפיע במיוחד על שיקגו, גם לא על דטרויט. בן וואלאס (צילום: איי פי)
כך למשל אורלנדו, שסיימה בצורה נהדרת את העונה שעברה ותלתה תקוות בצמד המרשים - ג'אמיר נלסון ודוויט הווארד. בסופו של דבר ירד נלסון ביכולת והווארד נותר לבד במערכה - המג'יק הראו שוב בינוניות. גם קליבלנד המשיכה להיות לברון, מילווקי הפתיעה בפתיחה עם הטריידים והשינויים שעשתה, אך הפציעות הורידו אותה בחזרה אל המעמקים.
מיאמי נלחמה עם הפציעות של שאקיל, המחלה של פט ריילי וההיעדרות הארוכה של ווייד. פילי התעסקה כל העונה ב-"לאיפה הוא יילך, ומה נעשה בלעדיו", אך שכחה שהיא גם צריכה לשחק כדורסל. אנדריי איגואדלה קיבל את המפתחות רק אחריי שאייברסון הועבר, וזה היה כבר מאוחר מדי. הקבוצה מפילדלפיה ראתה איך היא שוב מחוץ לפלייאוף, למזלה הרע.
עוד אחד שפרש למערב. אייברסון (צילום: איי פי)
בשלב מסוים, זה הפך כבר לביזארי - קבוצות מהמערב היו יוצאות למסע מזרחי וחוזרות בלי שום הפסד, כאילו כלום. מי שהפתיעה למרות הכל, היתה דווקא מי שכולם היו בטוחים שתיחלש - דטרויט. הפיסטונס אמנם איבדו את ביג בן וואלאס ואיבדו לרגע את כושר ההרתעה, אך החתמתו של כריס וובר הפכה אותם שוב למועמדים לאליפות. מצד שני, איפה דטריוט ואיפה אריות המערב. מצד שלישי, אפשר לכתוב ספרים על תופעת החנק שעוברת על וובר במעמדים גדולים.
לפחות דבר אחד יצא מהעונה הסדירה הזו - שיותר גרוע מזה לא יכול להיות ומכאן אפשר רק לעלות. קדימה לפלייאוף.
לפנייה לכתב/ת 
מאוכזבים. ווייד ושאק
צילום: איי פי
מומלצים
