האם ראוי לחשוף מגיבים אנונימיים שהשמיצו?

שני יהודים אוחזים בדרך כלל ב-100 דעות. תופעת הטוקבקים ברשת הישראלית מדגימה את האמירה הזאת בצורה הטובה ביותר. שורה ארוכה של טוקבקים זועמים מציפה את אתרי האקטואליה הישראליים, בכל עת שבה נחשפת שערורייה או מפורסמת ידיעה מושכת אש.

הטוקבקים מצליחים להפתיע בעוצמתם ובגסותם גם את הקורא האדיש ביותר. הטוקבקיסטים - קהל המורכב לרוב מציידים עלומי שם - אינם מתקשים לסמן לעצמם טרף תורן קל לשיסוי. האישיות הציבורית התורנית מועלית על המוקד בכיכר האינטרנט לעיני המון צמא דם. דמו של הפוליטיקאי או השופט התורן מוקז בפומבי, ושמו הטוב הופך למרמס, לעיתים ללא שום פרופורציה למעשה נשוא הידיעה.

משפטי שדה אכזריים

לעיתים נדמה שהספורט הלאומי הפופולרי ביותר של הגולש בישראל הוא עריכת משפטי שדה אכזריים, שיפוט ותלייה, ואם אפשר - בעילום שם. דוגמאות, כמובן, לא חסרות: קחו את השבועות האחרונים, בהם חגגה התקשורת לרבות אתרי החדשות סביב: אסתרינה והתואר, מבקר המדינה והטוהר, אולמרט והמוהר, האלימות והנוער - על כל סוגייה כזו יש למישהו משהו לומר.

הבעיה: הנזקים שנגרמים פעמים רבות למושמצים אינם וירטואליים בלבד. כך יצא, שחלק נכבד ביותר מתביעות לשון הרע המתנהלות כיום בבתי המשפט עוסקות בשאלת אחריותם ברשלנות של האתרים המשמשים בית לפרסומים - בצ'טים, בפורומים, בטוקבקים - בכך שהתירו את הפרסום, ובאחריותם בלשון הרע של המפרסמים עצמם.

האם ראוי לחשוף שמות?

בשל קוצר היריעה אתמקד בשאלת האנונימיות ברשת והשלכתה על תביעות לשון הרע, שהפכו תדירות ביותר, בייחוד בשנתיים האחרונות. האם ראוי לחשוף שמו של טוקבקיסט אנונימי בשעה שברור שהמדובר בלשון הרע?

שאלה זו טרם הוכרעה על ידי המחוקק, על אף שתזכיר הצעת חוק מסחר אלקטרוני, שמבוסס על מסקנות ועדה שהקים משרד המשפטים, יתגבש בשנים הקרובות (ואולי אף מוקדם מכך) לדבר חקיקה משמעותי, שיסדיר את סוגיית האנונימיות ברשת. על פי התזכיר, במקרה של חשש לקיומן או לביצוען של עבירות מסוימות, כמו הפרת חוק הגנת הפרטיות, פקודת זכויות יוצרים ועבירות שונות המנויות בחוק העונשין, יהיה זה בסמכותו של בית המשפט לחשוף את שמו של אותו טוקבקיסט.

הצעות שטרם הבשילו

לאחרונה אף נשמעו בכנסת הצעות שונות, שעיקרן חיוב הספקים לחשוף את פרטי הגולשים המפרסמים טוקבקים. על הצעות אלו נמתחה ביקורת, כי הן גורפות מידי ומעקרות לחלוטין את חופש הביטוי באינטרנט , המבוסס ברובו על אנונימיות.

כך או כך, מאחר שנכון למועד כתיבת שורות אלו, הצעות אלו טרם הבשילו לכדי חוק, ומאחר שגם בית המשפט העליון טרם הכריע בשאלה, האם יש לאפשר חשיפת שמות גולשים כשאין חשש לביצוע עתידי של עבירה, הפסיקה המנחה העיקרית הינה של ערכאות נמוכות יותר. אלו יצקו תוכן לחוק איסור לשון הרע , אשר 'הזקין' בטרם עת בשל חידושי הטכנולוגיה.

הגבלת חופש הביטוי - במקרים של אחריות פלילית

בפסק דין מקיף ויסודי, שניתן לפני כשנה על ידי השופטת ד"ר מיכל אגמון מבית משפט השלום בירושלים, נדונה בקשה לחשוף את זהותם של גולשי אינטרנט (כתובת IP ופרטים נוספים), שהפיצו דברי בלע במסגרת תגובה לכתבה באתר אינטרנט. המבקשות התכוונו להגיש תביעת לשון הרע נגד המגיבים, אלא שללא פרסום שמם של המגיבים, לא היו יכולות לעשות כן.

השופטת אגמון קבעה, כי רק במקרים שבהם עשויה לקום אחריות פלילית בגין פרסום לשון הרע, יש להגביל את חופש הביטוי של הגולש באינטרנט, ולאפשר את חשיפת זהותו של המגיב.

בנסיבות העניין שנדונו בפניה, קבעה השופטת אגמון, כי הרמיזות וההשמצות - אשר כללו התייחסות למנהגיה המיניים של אחת המבקשות והאשמות אחת המבקשות בגניבה - עולות כדי "כוונה לפגוע", ולכן יש חשש ממשי להתקיימות עבירת לשון הרע במישור הפלילי, וממילא יש להיעתר לבקשה לחשוף את שמות "הטוקבקיסטים".

לא הוכח הייסוד הפלילי

בפסק דין נוסף שניתן בחודש אוגוסט האחרון על ידי השופט לבנוני מבית משפט השלום בחיפה, נדחתה בקשתה של חברת שעוסקת במכירה של ציוד מחשבים לחשוף את שמותיהם של גולשים אנונימיים שהשמיצו אותה, מהטעם שהפרסומים הפוגעניים היו אזרחיים-מסחריים גרידא, והתייחסו לאמינותה המסחרית של המבקשת. לאור האמור, פסק בית המשפט, מאחר שלא הוכח היסוד הפלילי של "כוונה לפגוע", אין לחשוף את שמות הגולשים.

גם בפסק דין שניתן בחודש פברואר האחרון בבית המשפט השלום בחיפה, נתלתה השופטת טאובר במבחן ה"כוונה לפגוע", וקבעה, כי כינוי מטפל אלטרנטיבי בשמות "שרלטן" ו"גנב" הינו לשון הרע הנושא אופי אזרחי-מסחרי, ומקים עילת תביעה אזרחית אך לא פלילית. לפיכך נדחתה הבקשה לחשוף את פרטי המגיבים.

לסיכום, אם כן, המגמה בפסיקה הינה לקדש את חופש הביטוי מבלי לסכור את פיהם של המגיבים, אך מאידך - לא בכל מחיר, ומבלי להשחית את זכותו של האדם לשמו הטוב, תוך הענקת סעדים אפקטיביים לנפגע. מגמה זו תימשך, מן הסתם, בשנים הקרובות. ובינתיים, חכמים, היזהרו בטוקבקיכם!

כתב: עו"ד שלומי וינברג. הכותב עוסק בליטיגציה אזרחית-מסחרית

הכתבה פורסמה במקור בגליון אפריל של PC Magazine. לחצו כאן לרכישת מנוי במחיר הכרות. לאתר הבית של PC Magazine