יקבי בנימינה - מבושם ליין בשלוש מערכות
יקבי בנימינה עברו לא מעט גלגולים עד שהגיעו לאן שהגיעו היום, מין מחזה בשלוש מערכות. שגיא קופר ביקר ביקב וטעם כמה יינות - חלקם חדשים וחלקם יינות עתידיים, בטעימות חבית
יקבי בנימינה ידועים בעיקר בזכות יינות הבסיס שלהם והיקב הוא בין היקבים שלהם הנוכחות הגדולה ביותר על מדפי הסופרים בישראל. יחד עם זאת, יש לבנימינה סדרות גבוהות יותר – חושן ו"המערה" (שבנימינה מתיחסים אליו כאל יקב נפרד) – שמכוונות רק לחנויות היין, למסעדות ולמה שקרוי אצל רבים "השוק התדמיתי", ואצל אחרים "השוק המקצועי". בשבוע שעבר ביקרתי ביקב ולבושתי אציין שהייתה זאת הפעם הראשונה שעשיתי זאת באופן "מסודר". הביקור הניב טעימות של כמה יינות – חלקם חדשים או עומדים לצאת לשוק וחלקם יינות עתידיים, בטעימות "חבית". יקבי בנימינה עברו לא מעט גלגולים עד שהגיעו לאן שהגיעו היום, מין מחזה, או סרט, בשלוש מערכות.
מערכה ראשונה - מפעל לבשמים
המערכה הראשונה נפתחת בשנות העשרים של המאה העשרים, כשהבסיס של היקב – המבנה, בעיקר – היה של מפעל לתמציות בושם – יסמין ואף נענע. בנימינה נוסדה על ידי הברון דה רוטשילד כמושבה מובנית: המושבה נבנתה כולה טרם אכלוסה. חלק מכלכלתה היה מבוסס על תעשייה חקלאית, בין השאר על גידול יסמין לבשמים צרפתיים. המפעל המקורי הוקם בשנת 1925, ועבד פחות או יותר רצוף עד שנת 1937, אז נסגר. במרתפיו, כתוב בשלטי מרכז המבקרים של היקב, החלה אז להתנהל פעילות מחתרתית של בניית נשק ואחסון תחמושת.
מערכה שנייה - מבושם ליין
המערכה השניה של היקב נפתחת לאחר שנים של השבתת המפעל, בשנות החמישים. אז נקנה המבנה על ידי יוסף זלצר, איש יין יהודי הונגרי שבנו, אליעזר, נפל במלחמת העצמאות. אליעזר ויוסף, ניצולי אושוויץ, היו שני השרידים האחרונים למשפחתם, וחיו בהונגריה כאשר פרצה מלחמת השחרור. אליעזר, אז סטודנט לרפואה בהונגריה, עלה ארצה ביוני 48', הצטרף ל"גבעתי" ונלחם בחטיבה עד שנפל, בנובמבר 48', בפלוג'ה.
בשנת 52' החליט יוסף זלצר לעלות ארצה ולייסד כאן יקב. המפעל בבנימינה התאים לו, לא רק בגלל המרתפים שלו והמבנה הכללי, אלא בעיקר בגלל הקרבה לאזור הכרמים הגדול ביותר של ישראל דאז, אזור זכרון יעקב. הצרה הייתה שמי שהחזיק בכרמים האלה היו משפחת רוטשילד ואגודת הכורמים, ואלה התנגדו להקמתו של יקב שיתחרה ב"כרמל מזרחי".
הסוף היה שיוסף זלצר, שהיה כך אומרים, מקורב לבן גוריון, שמצידו מאוד רצה במטבע זר, הורשה לפתוח את היקב שלו. התנאי היה שהיקב יהיה מבוסס על יינות קידוש ויינות זולים בלבד, ויקנה, כמובן, את הענבים שלו מאגודת הכורמים. זלצר פתח את "יקבי אליעז", שהצליחו לשרוד וגם יותר. נכון, לא בתור יקב מצטיין, עם יינות מצטיינים, אבל כעסק, הם שרדו. היינות היו בינוניים ומטה, ועיקר ההכנסה הייתה מבוססת על אותם יינות קידוש ויינות זולים.
מערכה שלישית - יין מודרני
המערכה השלישית נפתחת בשנת 1992. בשערי היקב נכנס אבי לרנר, איש קולנוע הוליוודי. ביין הוא לא ממש מבין, אבל הוא כן אוהב לשתות מדי פעם. לרנר נדלק על הרעיון של יקב משלו – זאת גם מעין אופנה בהוליווד – ויחד עם אבי דימבורט, שותפו, ויצחק שני, איש עסקים מקומי, הם קונים את יקבי אליעז, משנים את השם ל"יקבי בנימינה" ומתחילים בשיקום היקב והפיכתו למפעל גדול ומודרני לייצור יין.
השינויים הם לא רק בשם, או בסיוד הקירות והתקרות. לרנר ושות' מגייסים בהדרגה עובדים חדשים – למשל את אילן חסון, שכיום מנהל את היקב (מזה עשור), ואת ששון בן אהרון, היינן הראשי, שזאת לו השנה השביעית ביקבי בנימינה. הכל, כדי להעלות את רמת היינות של היקב, ולהתנתק מתדמית היינות הבינוניים-מינוס של יקבי אליעז. בהשקעה של כ- 13 מליון דולר, הבעלים החדשים מחליפים את רוב הציוד, אם לא את כולו, מחליפים את מכלי הבטון המזדקנים במכלי נירוסטה, ובונים ומחדשים את מרתפי החביות של היקב, בין השאר מחליפים את חביות הענק הישנות בחביות קטנות (באריק). לא הכל בבת אחת אולי, אבל עובדים.
מגמת ההתחדשות וההחלפה נמשכת ממש בימים אלה: לאחרונה הצטרף לצוות היינן אסף פז, לשעבר איש יקבי כרמל. אסף מרכז את מרבית העבודה שלו בכרמים, שאמנם לא שייכים ליקב, אבל נמצאים תחת חוזים ארוכי טווח ופיקוח צמוד שלו. "הנטיעות היום," אומר אסף, "משקפות השקעות לשנת 2012 ואפילו לטווח ארוך מזה. העבודה בכרמים נעשית הן לשיפור בכמות והן לשיפור באיכות הענבים".
ביקב עצמו ממשיכים לקנות ציוד, כדי ל"התמודד" עם העלייה באיכות היין: יותר מכלים (יינות איכות דורשים לעיתים השריות ארוכות יותר, ומכאן גם צורך במכלי אכסון), שולחן מיון ועוד. לצד מכלים קטנים יותר ויותר שהיקב קונה, כדי להשאיר יינות מופרדים ככל האפשר, בהתאם לחלקות המקור, הוא קונה גם מכלים גדולים, בני 50 ו- 100 אלף ליטר, כדי להתאים את יכולת הייצור להקפי הדרישה של יינות הבסיס.
מבחינת כרמים וזני ענבים, הרי שמהשניים האלה לא חסר לבנימינה: היקב מקבל ענבים מרמת הגולן, מאזור הגליל העליון (כרם בן זמרה, כמובן), הגליל התחתון – כפר תבור, אזור בנימינה, הרי יהודה (נווה אילן), אזור השפלה, ומרמת הנגב, בעמק שנמצא בדרך למצפה רמון. היקב מייצר יין מהרבה מאוד זנים: שרדונה, גווירצטרמינר, סוביניון בלאן, ויונייה, קברנה סוביניון, שיראז, קברנה פרנק, פטיט ורדו, טמפרניו, מרלו, פינוטאז', זינפנדל וקריניאן, כמובן... לא מעט זנים, ודי קשה להשתלט על כל אלה.
מבחינת סגנון חביות, בניגוד למרבית הייננים בישראל, בן אהרון, מתוך תפיסה, מתרכז בחביות צרפתיות, מבורגון. כיום יש ביקב כ- 800 חביות, והסיבה לשימוש בעץ מבורגון היא שהשפעתו על היין קטנה יותר: הקליה עדינה יותר, האלון עצמו פחות דומיננטי ועוד. הכל מתאים ליינות שהעץ פחות מורגש בהם, יינות יותר נגישים ורכים, ישחד עם מגוון הזנים הרב, אמורים להתאים למגוון של טעמים והעדפות.
היין מהווה רק חלק מתמהיל המוצרים של היקב: יקבי בנימינה מייצרים לא מעט ליקרים, חלקם, אגב, באיכות לא רעה בכלל (נסו את הלימונצ'לו), יינות קינוח מחוזקים (ראוי לציון ה"פקיעין") ומוצרים נוספים. היין, עם כל אלה כמובן, עושים את בנימינה ליקב הרביעי בגודלו בישראל.
בטעימות קודמות השנה אהבתי את היינות הקלים של היקב, שנותנים תמורה טובה מאוד לכסף: כאשר יצא, ה"B" – הבייבי – של בנימינה היה היין הטוב מסוגו השנה. הוא היה עשוי מענבי קאריניאן, היה קליל ופרחוני, ומאוד נעים וקל לשתיה. לאחרונה טעמתי גם את הקברנה סוביניון 2006 מסדרת טבע – סדרת בנימינה הבסיסית, בשמה החדש – שגם הוא קל ופרחוני, נעים וממש מרענן. בסדרה הזאת הספיק היקב להוציא כבר השנה שלושה יינות לבנים ויין רוזה אחד.
הנה אם כך רשמי טעימה מחלק מהיינות שטעמתי עם הייננים, ששון בן אהרון ואסף פז. זה אמנם לא כל מגוון היינות של היקב, אבל השורה התחתונה היא שיש בהחלט לא מעט יינות טובים ומהנים, בעיקר בסדרה הבסיסית. זאת בהחלט נקודה ראויה לציון, כיון שהיקבים הגדולים – בחלקם – מצטיינים בסדרות עיליות קטנות ומיוחדות, בעוד שהם לא מצליחים לייצר תמורה ראויה למחיר בסדרות העממיות, היום-יומיות.
"בנימינה "טבע" אמרלד ריזלינג 2006" - אני לא חסיד של יינות חצי יבשים, אבל זה הוא יין על הצד היבש יותר – off dry. המתיקות מאוד נעימה, האלכוהול נמוך – 11.5% בלבד. הצבע זהב צלול ועדין. האף טרופי ומאוד נקי, ואפשר להרגיש בו ניחוחות של אפרסק ומשמש. היין עשוי מענבים שמקורם במספר כרמים, והגיעו ליקב בדרגות הבשלה שונות, לקבלת חומציות טובה ומגוון גדול של ארומות. 25 שקלים. אם אתם אוהבים יינות חצי יבשים או מעט מתקתקים – קניה טובה.
"בנימינה ספיישל ריזרב, סוביניון בלאן 2006" - מקור הענבים ליין הזה הוא בכרמים בכל הארץ, ביניהם כרמים בוגרים, בני 25 שנה. זהו יין מאוד ירוק באופי, על יותר מאשר גבול המינרליות, עם קצת אספרגוס ותפוחים ירוקים. פה מאוד חלק, חומציות נעימה בסיומת היבשה, שאינה קצרה. כ- 40 שקלים, 12.5% אלכוהול, קנייה טובה מאוד.
"בנימינה ויונייה 2006" - מהיין בוקבקו רק 3000 בקבוקים של חצי ליטר, שמיועדים למסעדות. יופי של יין באף, עם אותם גווני אקציה ומשמש מיובש (לדר) אופייניים. בפה היין קצת שונה ולא לגמרי תואם לאף, אבל הוא טוב וטעים. ללא תסיסה מלולקטית, ולמרות שלא יושן הרבה בעץ, הוא עדיין מורגש, מאוד עדין. יין טוב, בשורה התחתונה.
"בנימינה יוגב, רוזה 2006" - חצי-חצי קברנה סוביניון זינפנדל. צבע ורוד עם צללית סגלגלה. יותר מעניין בפה מאשר באף, קצר ונעים, עם תות ופטל מצד אחד, אבל עם הרבה מאוד פלפל שחור זינפנדלי. סיומת טובה בגרון, אולי קצת טאני. יבש וטוב. המחיר – סביב 40 שקלים. 13% אלכוהול.
"בנימינה ספיישל ריזרב שרדונה 2005" - 70% מהיין היה בחבית, 30% היה רק בנירוסטה. 85% מהענבים מקורם בצפון, 15% - בנווה אילן. מאוד ארומתי (פירות טרופיים, תפוזים), עם שילוב יפה של העץ, שלא מכביד או דומיננטי מדי. השילוב נמשך יפה גם בפה. הסיומת, הבינונית-ארוכה, חומצית ויבשה. 13.5% אלכוהול.
"בנימינה טבע שיראז 2006" - היין בוקבק לפני כ- 3 שבועות בלבד. הענבים מקורם בגליל התחתון. ליין גוון סגול צלול. אף בעל פירות סגולים. היין מעניין יותר בפה מאשר באף: יש בו משהו מאובק, עם סיומת "בטעם בייקון" ומעט חריפה. 13% אלכוהול, 40 ש"ח לצרכן. יין אופייני לזן, במחיר טוב.
"בנימינה טבע פינוטאז' 2006" - יין עצבני. קצת מתקתק ומאוד טאני. הרבה מאוד פרי אדום לצד פלפל ירוק ועשבוניות. כ- 45 ש"ח, 13% אלכוהול. לחובבי הז'אנר.
"בנימינה תלתן" (2003-2004-2005) - זהו יין שעשוי מקברנה סוביניון בלבד, אך משלוש שנות בציר. למעשה אין מציינים שנות בציר על יין כזה, או מכנים אותו NV, כלומר non vintage, אבל כאן יש בפרוש משהו שונה, ולא יין "זול": לפי היקב, זהו יין שנועד להדגיש כיוון של חלקת כרמים מסוימת, לאורך שנים, כאשר כל שנה נותנת ליין ותורמת משהו אחר. הבלנד הזה, השלישי במספר, הוא יין בשל וטוב, מוכן לשתייה כבר עכשיו, שיתבגר ויתיישן עוד שנתיים-שלוש לפחות. באף יש הרבה פירות כהים, אבל גם קצת ירקרקות. יין מאוד חלק ועגול, עם טאנינים עדינים ואיזון מושלם. תענוג של יין. 125 ש"ח לצרכן, 12.8% אלכוהול.
בקצרה (טעימות חבית בעיקר)
"קברנה פרנק 2006" - ענבים מהגליל התחתון (כפר תבור): מאוד מאוד ירוק, עם הרבה פלפל ירוק. מן הסתם ישמש לבלנדים, אבל מרכיב טוב מאוד.
"פטי ורדו 2006" - מאזור מצפה רמון, לא הרחק מכלא נפחא. המון המון פלפל שחור ופלפל לבן באף, שממשיכים גם בפה. מאוד מרשים בפירותיות שלו, בודאי אם חושבים על מקורו הגאוגרפי.
"זינפנדל 2006" - בפה הוא מאוד מתקתק בהשוואה לאף, שמזכיר יותר ארומות ירוקות. פה חלק, טאני בסיומת עם מעט מרירות וטיפה קצר בסיומת, בהתחשב באף או בגוף של אמצע הטעימה שלו.
עוד נטעמו, מלבד טעימות חבית שונות של קברנה סוביניון 2005 משני כרמים שונים – מרמת הגולן ומהגליל העליון, סירה משנת 2005 ו- 2006, גם יינות בסדרת חושן – אודם (סירה ויונייה 2003) ותרשיש – (קברנה סוביניון) 2004. האחרון, הקברנה סוביניון, היה מאוד כהה וסמיך, עם הרבה שוקולד וארומות אחרות של עץ קלוי, כמו אגוזים. חומציות טובה. בהחלט יין טוב, למרות שהשנה אהבתי יותר את היינות הלבנים מהסדרה. הקברנה סוביניון של 2005 שטעמתי מבטיח מאוד, כך שיש למה לחכות גם ב"תרשיש" של השנה הבאה.
