שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    קנו מוזיקה, אבל בזול
    כולם מורידים מוזיקה, זאת עובדה. אבל אם חשוב לכם שמוזיקה ישראלית תוסיף להתקיים אתם יכולים לעשות כמה דברים: לקנות באינטרנט, ללכת להופעות וכן, גם לקנות mp3. גם תעזרו לתעשייה וגם תהיו מוסריים. מה רע? גיא חג'ג' מנסה להחזיר אתכם למוטב

    "חחחח מי קונה בכלל דיסקים אני מוריד הכל באימיול הכי טוב"

     

    זו פחות או יותר תגובה שאפשר למצוא כמעט בכל ידיעה אינטרנטית על דיסק חדש. והסיבה ידועה: מחירי הדיסקים הולכים ונוסקים בעשור האחרון, חלקם נמכרים ללא בושה ב-90 שקל ומעלה, ואנחנו, מה לעשות, לא מוכנים לשלם כל כך הרבה כסף. גם הסיבות של הקונים הסרבנים מוּכרים ומובנים: אחד סטודנט דל אמצעים, לשני אין עבודה והשלישי סתם קמצן. אבל גם מי שמרוויח יפה ויש לו כסף לבזבז לא ימהר להוציא כמעט מאה שקל על דיסק חדש, ואני מבין אותו. זה המון כסף. אבל אפשר גם אחרת.

     

    אני יודע, כולכם מורידים. גם אני מוריד מוזיקה וגם כל האנשים שאני מכיר ומחזיקים מחשב מורידים מוזיקה. זה הפתרון הקל והמהיר תמיד. אבל אם נרים שנייה את הראש הישראלי הלא-פראייר מהמחשב ונסתכל סביב, נבין שאנחנו לא הגורם מספר אחת למשבר הכלכלי של המוזיקה הישראלית – אבל אנחנו בהחלט לא עושים שום דבר כדי לשפר את מצב המוזיקה ממנה אנחנו נהנים. לפני שאתם נבהלים, זו לא הרצאה – הנה כמה הצעות קלות שיחסכו לכם הרבה כסף מצד אחד, ומצד שני יעזרו להחזיק בחיים את תעשיית המוזיקה ואת האמנים, אלה שבלעדיהם לא יהיה לנו אפילו מה לגנוב באימיול.

     

    איפה בעצם הבעיה?

     

    שנייה לפני העצות המעשיות, צריך להבין רגע מהי הבעיה שאנחנו מנסים לפתור. להוריד מוזיקה זה סבבה לגמרי. כמו סאדו-מאזו, אין בכך שום דבר פסול אם עושים את זה כמו שצריך. אני לא מתכוון להצליף בכם או בעצמי עם השוט המשפטי והחוקי של הפרת זכויות יוצרים ואיומים בתביעה. בימינו, כשכל המוזיקה בעולם זמינה בקלות מדהימה בקצה העכבר, אין סיבה שלא נטעם מכל טוּב הארץ (והעולם) לפני שאנחנו מחליטים מה בא לנו לשמוע. למי יש כוח לעמוד בחנויות דיסקים ולהקשיב באוזניות לעשרה דיסקים יקרים מדי, כשאפשר להוריד אותם בחינם ולהקשיב מתי שמתחשק?

     


    אריק ברמן. שלא יהיה ברמן (צילום: דלית שחם)

     

    השאלה היא מה אתם עושים אחר כך. השימוש בהורדות כדי לטעום ולדגום הוא טוב ויפה ואפילו מועיל לכולם, כמו לקבל בגלידריה כפית עם גלידת פררו-רושה כשמתלבטים איזו גלידה להזמין – גם יגדל לנו התיאבון וגם נהיה מרוצים ממה שקנינו. אבל לא תעמדו בגלידריה ותבקשו עוד טעימה חינם ועוד אחת ועוד אחת עד שתהיו מלאים. בשלב מסוים תגידו "או! את זה אני אוהב, את הווניל הצרפתי, תנו לי גביע עם שני כדורים", תוציאו את הארנק ותשלמו על זה. אם הורדתי את הדיסק החדש של אריק ברמן ואני שומע אותו יומם וליל, צרבתי עותק לאוטו והעברתי לנגן ה-mp3 שלי אבל אני עדיין לא מוציא שקל – הגלידריה המוזיקלית בסופו של דבר תיסגר, ואנחנו נישאר בלי גלידה. אריק ברמן ילך לעבוד כבַּרמן כדי לטפס מעל קו העוני, ולא יהיה לו זמן ומשאבים ליצור את המוזיקה שאתם אוהבים לשמוע (והרבה מוזיקאים בארץ אכן עובדים בעבודה שנייה), שלא לדבר על חברת התקליטים שצריכה לממן את הדפסת הדיסקים או שעות האולפן. אז אני לא אומר לכם " אל תורידו, פויה!" – תורידו כמה שמתחשק לכם, אף אחד לא יכול לעצור בעדנו. אם היו יכולים, כבר היו עוצרים. אבל המצב פשוט: אם האמנים לא יקבלו כסף על האמנות שלהם – הם יפסיקו לעשות מוזיקה. וזה יבאס גם אותנו, המאזינים.

     

    אם אתם רוצים להמשיך לשמוע מוזיקה, ישראלית או לועזית, תצטרכו להפסיק לצעוק על הקיר שהוא קיר (ועל חברות התקליטים המיושנות שהן מיושנות), ולהתחיל לעשות משהו בעצמכם. כך תעשו זאת נכון:

     

    קנו באינטרנט

     

    לחנויות מוזיקה, בעיקר לרשתות שנמצאות במרכזי קניות, יש הוצאות כספיות אדירות, והמחירים שלהן גבוהים בהתאם. לא קשה למצוא בטאוור, צליל או אפילו "האוזן השלישית" דיסקים שחוצים את גבול 80 השקל וממשיכים לפעמים לנסוק אל המאה ואף מעבר לו. אמת, לעתים אפשר למצוא מבצעים או דיסקים מסוימים שזולים במיוחד בחנויות מסוימות, אבל למה לקטר אם אפשר לקנות בזול במקום אחר?

     

    חנויות אינטרנט נהנות מכך שההוצאות שלהן נמוכות יחסית, ולכן הן יכולות להתרכז במלאי מגוון יותר, להחזיק צוות קטן יותר ולמכור במכירים שפויים.

     

    מאז סגירת החנות המקוונת "מיתוס", הרשת הישראלית נותרה עם חנות רשת אחת שמתמקדת בדיסקים ומוכרת כמעט הכל. קוראים לה "מוזיקה נטו", ויש לה גם סניף פיזי ב"לונדון מיניסטור" בת"א (שם המחירים אחרים). אמת, גם במוזיקה נטו תמצאו דיסקים ב-70 שקל יותר, אבל ברוב המקרים המחירים באתר יהיו זולים בצורה משמעותית מהמחירים בחנויות רגילות, שלא לדבר על מבצעים תקופתיים שמפנקים אותנו בהוזלות ענק. מדגם מייצג? האלבום החדש של מדונה, אלבום הופעה כפול של Wilco המצוינים, האחרון של Panic at the disco – כל אחד מהם ב-45 שקל בלבד, כמעט חצי ממה שהם יעלו בחנות רגילה. רוב הדיסקים הישראליים לא עוברים בדרך כלל את גבול 50 השקלים (וכך ראוי!), ואפשר למצוא גם מציאות כמו הדיסק החדש של פונץ' ב-40 ואסף ארליך החדש ב-30 שקל בלבד. יותר זול מזה? כבר אין סיבה להתבכיין על המחירים.

     


    מדונה. חצי מחיר ברשת (צילום: רויטרס)

     

    גם בסניף האינטרנטי של רשת "דיסק קלאב" אפשר למצוא מחירים דומים (מחירי המשלוח זהים לאלה של מוזיקה נטו), אם כי מבחר מעט קטן יותר, ואתר איטי בהרבה. לצערנו, אין ממש חנויות ראויות אחרות.

     

    אם מוזיקה ישראלית לא מדגדגת לכם, ואתם בכלל אוהבים מוזיקה שנעשית בחו"ל – האינטרנט הוא גן עדן בשבילכם, במיוחד עכשיו כששער הדולר הנמוך עובד לטובתנו. אין סיבה לשלם 90 שקל על דיסק מיובא אם אפשר למצוא אותו בפחות, כולל משלוח, ברשת. כל מה שצריך הוא כרטיס אשראי שתקף גם בחו"ל. האפשרויות המומלצות בעיניי הן לקנות בחנויות רשת חו"ליות זולות, או ישירות מהלייבל (חברת התקליטים), שיטה שעובדת טוב יותר בלייבלים עצמאיים, קטנים יחסית.

     

    לדוגמה, מתחשק לי לקנות לעצמי במתנה את האלבום החדש "Cassadaga" של Bright Eyes, זמר פולק אמריקאי מצוין. בחנות "צליל" שלנו מוכרים אותו ב-93 שקל ובטאוור ב-90 שקל, מחיר מופרז לכל הדעות. באתר של מוזיקה נטו הדיסק יעלה לי 69.90 (המחיר בחנות עצמה עשוי להשתנות), ויחד עם המשלוח בדואר הסיפור יגיע ל-84 שקל. אפשר כמובן לוותר על המשלוח ולאסוף ישר מהחנות. גם באוזן השלישית הדיסק עולה 70 שקל, ושם אין מן הסתם משלוח. אני מפונק וקמצן, אז קפצתי לחנות הדיסקים העולמית החביבה עליי, Djangos, שמוכרת גם דיסקים יד שנייה במצב מצוין, ומחזיקה מלאי מדהים. הפעם אני הולך על יד ראשונה, והמחיר קורץ לי – 11$ וקצת. יחד עם משלוח לארץ, כל הסיפור מסתכם ב-63 שקל, שזה כבר שלושים שקל פחות מהמחיר בצליל, איזה הבדל! אבל אפילו זה לא מספיק לי, ומתוך סקרנות קפצתי לאתר הבית של חברת התקליטים Saddle Creek, שהוציאה את האלבום. הם מציעים לי אותו ב-11$, עם משלוח לישראל של 3.20$. בחישוב מהיר זה יוצא לי 59 שקל, אפילו פחות! דיסק חדש לגמרי, שכרגע יצא, בשישים שקל – בערך 65% מהמחיר בחנות בארץ. מי שאוהב מתנות ישמח לשמוע שחלק הלייבלים נוהגים להכניס למעטפת הדיסק גם מדבקות והפתעות אחרות, מה שמשדרג את החווייה פי כמה. תמיד שווה לברר באיזה לייבל יצא הדיסק (גיגול קצר בדרך כלל עוזר), ולבדוק אם באתר שלו אין מחיר מפתה יותר.

     

    כמובן, לא תמיד אפשר למצוא מציאות כאלה. מדי פעם יש גם מבצעי ייבוא בחנויות בארץ, ואפשר למצוא דיסקים מיובאים (גם חדשים, לפעמים) במחירים נמוכים ומשמחים בלי הצורך לחצות גבולות לחו"ל. אם אתם מחפשים אלבומים שאינם חדשים, כדאי לחפש עותקים משומשים ב-Djangos ובחנויות דומות, וכמובן באגף המוזיקה של eBay. בדרך כלל נמכרים שם משומשים במצב מצוין, והמחירים יכולים לצנוח עד 5$ (עשרים שקל!) לדיסק ואפילו פחות, תלוי באלבום.

     

    קנו mp3

     

    אני יודע מראש שזו עצה שתלך לפח אצל רובכם. לקנות קבצי mp3? אבל הרגע הורדתי אותם בחינם! נכון, אבל זוכרים את הגלידריה?

     

    אם הדיסקים שלכם מעלים אבק ואתם שומעים מוזיקה בעיקר במחשב ובנגן הנייד, הרשת מציעה שלל מקומות לקניית קבצי מוזיקה חוקיים, ובזול. אפילו בארץ.

     

    בעולם יש כמובן את iTunes של אפל, ואת eMusic שמוכרת קבצים ללא DRM, כלומר קבצים שאפשר לנגן ללא הגבלה בכל נגן שרק תרצו. בנוסף להן יש עוד שלל חנויות שמתמחות בז'אנרים שונים, אבל אלו החנויות הגדולות והמקיפות ביותר. המחירים עומדים שם על דולר אחד לשיר, וכ-10$ לאלבום שלם. אותו אלבום של Bright Eyes שמשמש אותנו כמקרה מבחן, עולה ב-iTunes עשרה דולר במלואו. אם תקנו כל שיר מתוכו בנפרד, הוא יעלה 13$ (דולר לשיר, 13 שירים באלבום), לכן בדרך כלל משתלם יותר לקנות אלבומים מלאים. eMusic מציעים גם 25 שירים בחינם לכל נרשם חדש, ללא מלכודות וללא התחייבות – שווה להתנסות ולהחליט.

     

    ב-Insound, שמתמקדת במוזיקה אלטרנטיבית, אפשר לקנות גם דיסקים, אך בשל עלות המשלוחים הגבוהה לישראל כדאי להתרכז שם בקבצים דיגיטליים, שנעים בדרך כלל במחירים של 10-11$ לאלבום, כלומר כ-40 שקל לאלבום שלם.

     

    בארץ ישנן כרגע שתי חנויות עיקריות שמציעות הורדת קבצים דיגיטליים בצורה חוקית:

     

    Songs שייכת לחברת NMC ולכן מוכרת רק את הקטלוג שלה, אבל המחירים שם נאים ותואמים לסטנדרט של דולר לשיר: 4 שקלים לשיר אחד, בין 30 ל-40 שקל לאלבום שלם – עדיין משתלם יותר לקנות אלבום שלם ולא שירים נפרדים (האוסף של יזהר אשדות, למשל, כולל 18 שירים אבל עולה רק 35 שקל - כשני שקלים לשיר).

     

    iMusic נמצאת בבעלות הלייבל נענע דיסק אך מציעה גם אלבומים של שלל הוצאות שונות כמו התו השמיני, האוזן השלישית, בארבי רקורדס ועוד. המחירים ב-iMusic נמוכים אף יותר – 3.20 שקל לשיר ו-25 שקל לאלבום.

     

    אולי נזכה בימי חיינו לראות את חברות ההפצה הגדולות מתפייסות ומקימות שירות iTunes ישראלי חובק-כל, שמציע את כל המוזיקה הישראלית בפורמט דיגיטלי. ישנה הסכמה רחבה, הן בקרב המאזינים והן בקרב אמנים ואנשי תעשייה, שצעד כזה יכול להציל את תעשיית המוזיקה הטובעת בארץ. אולי יום אחד ראשי החברות הגדולות יתפכחו וילכו על זה. כרגע הם לא רוצים לשחק אחד עם השני.

     

    אז נכון, למי שכבר הוריד את האלבום בחינם מהסולסיק אין שום סיבה לשלם על אותו המוצר באותו הפורמט. מלבד הידיעה שכשהוא כן משלם, הוא דואג שגם בעוד חמש ועשר שנים תהיה לו מוזיקה לשמוע, כי יהיה כסף למימון ההקלטות שלה.

     

    לכו להופעות (וקנו שם דיסקים)

     

    כשאתה אמן שחתום בחברת תקליטים, במיוחד אם היא גדולה, גם אם תמכור כמה אלפים טובים של עותקים לא תרוויח מספיק כדי להתפרנס בכבוד. החברה צריכה לכסות השקעות הדפסה, פרסום, מקדמה, הפקה ומה לא (לכן לייבלים קטנים בדרך כלל מפתים יותר עבור אמנים, כי ההוצאות שלהם נמוכות יותר). חלק גדול מרווחיו של האמן הממוצע יגיע מהופעות. גם שם יש מי שנוגס לו בעוגה לפעמים, אבל זו הדרך הכי טובה – הכי הכי טובה – להביע תמיכה ישירה באמן.

     

    מלבד הרווח הכספי שיעזור לאמן להמשיך להתקיים וליצור, אמן שיצא מהופעה בה הקהל היה נלהב לקראתו, שר יחד איתו את השירים והקרין אהבה לבמה, יהיה מלא נכונות להמשיך ולהופיע, לשיר להקליט – גם אם הוא לא הרוויח שקל מההופעה. במיוחד אם תיגשו אליו אחרי ההופעה ותגידו לו שהיה אחלה. המפגש עם המאזינים הוא דלק שאין לפקפק בערכו, והוא באמת לא עולה לכם כסף.

     

    בנוסף, פעמים רבות האמן או נציגיו ימכרו בהופעה דיסקים שלו, בדרך כלל במחיר זול יותר מאשר בחנות. שווה במיוחד לקנות, כי בדרך כלל הרווח של האמן מדיסקים שיימכרו בהופעה יהיה גדול מדיסקים שנמכרים בחנויות – מערכת ההפצה והחנויות לא יקחו ביס.

     

    אבל אין לי כסף לקנות דיסקים וכרטיסים להופעות

     

    רבים מאתנו תלמידים, חיילים או סתם חסרי אמצעים מספיקים כדי לבזבז מאות שקלים בחודש על דיסקים, וזו סיבה בהחלט מובנת לא לרוץ לחנויות התקליטים, אפילו אלה הזולות יחסית עליהן המלצנו. במקרה כזה, יש לי הצעה בשבילכם – בואו נעשה הסכם. תורידו כמה שתרצו, אבל בצד, על דף שתלוי על הקיר או בקובץ מחשב או ביומן, תערכו רשימה של דיסקים שהורדתם ואהבתם, כאלה ששווה לקנות לו היה לכם עכשיו כסף. קיבלתם משכורת גדולה או מעות לחג מסבתא, ויש לכם איזה מאתיים שקל בצד? קנו שני דיסקים. לכו לאיזו הופעה טובה.

     

    נכון, הרשימה תלך ותתארך, גם אם תקנו כל חודש חמישה דיסקים עדיין יהיו עוד. אבל לפחות תדעו שאתם נהנים מאיכות סאונד טובה, חוברת מושקעת עם איורים או תמונות ומילים לשירים, והכי חשוב: אתם מפסיקים להיות עלוקות מגעילות שמוצצות את דם המוזיקה הישראלית עד שהיא מתייבשת (ואז מתלוננים שלא יוצאים בארץ דיסקים טובים), ומתחילים להיות צרכנים נבונים, כאלה שלא מוכנים לשלם הון תועפות אבל יודעים שהקנייה שלכם – אפילו דיסק אחד מדי פעם - עוזרת להחיות את השוק הגוסס הזה.

     

    הקולנוע הישראלי, הספרות הישראלית והאמנות הישראלית – כל אלה נהנים מסבסוד ממשלתי, מתרומות כספיות וקרנות שעוזרות לממן אותם. רק המוזיקה לא. 90 מתוך 100 אנשים מקשיבים למוזיקה ישראלית מדי יום. כמה מתוכם הולכים לסרט ישראלי ביום או קוראים ספר ישראלי אחד מדי שבוע? אתם אוהבים מוזיקה? תפגינו את האהבה הזו – לכו להופעות, קנו דיסקים (במחירים שפויים).

     

    אם תשלמו על התרבות שאתם נהנים ממנה לא תצאו פראיירים נלעגים, תהיו אנשים עם לב ושכל, שמוכנים להשקיע במה שהם אוהבים. אני מבטיח לכם שכולם ירוויחו.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    7 לילות
    מומלצים