בירה, יין וירושלים

הפעם, קצת מכל דבר: קצת יין, קצת בירה ואפילו קצת ירושלים.

מדליית זהב לאבי פלדשטיין

"של סגל" הוא אחד ממותגי היין היותר מוכרים בישראל. בעקבות הצלחתו, בשעתו, של היין השולחני ה"רגיל" של יקבי סגל – ואני מדבר על 20 שנה ויותר אחורה – הפך צירוף המילים האלה - "של" ו"סגל" - למותג. למותג הזה אחראי, במידה רבה מאוד, היינן של היקב, אבי פלדשטיין. בימים אלה מציין פלדשטיין הישג נחמד והכרה באחת הסדרות הבסיסיות של היקב: הרוזה מרום גליל 2006 שלו זכה השבוע במדליית זהב בצרפת. אפשר לייחס חשיבות לתחרויות ואפשר שלא, אבל זה לא ממש משנה: מדובר ביין שהמחיר הרשמי שלו הוא פחות מ-40 שקל, והנה הוא מקבל מספיק נקודות כדי לזכות במדליה. התחרות, אגב, היא ה-Challenge International du Vin, שנערכת בבורדו.

פלדשטיין, שהשיק השבוע את סדרת "רכסים" של סגל, מחפש, לדבריו, את השילוב הנכון שבין טרואר וייננות, ועושה יינות שמתאימים לאקלים הישראלי: "היינות שלי חומציים יותר", הוא אומר, "כיוון שכדי שיין ישראלי יוכל להתיישן הוא צריך יותר מהפן הזה של היין. טאנינים זה טוב ויפה, אבל חומציות חשובה גם לרעננות וגם להתיישנות".

בסדרה ורודת התווית, משיק אם כך היקב שני יינות השנה, שניהם מבציר 2003: מרלו מכרם דובב וקברנה סוביניון מכרם דישון. למרות שהיקב אומר שהוא משיק השנה לראשונה את הסדרה (רכסים), הרי שפלדשטיין, שהיה הראשון לטעת נטיעות משמעותיות באזור הגליל העליון, כבר ייצר ושיווק בעבר יינות מכרמים אלה, וגם תחת התווית הזאת. בטעימה האחרונה שערכתי ליין זה, מבציר 2002, הוא הפגין חיוניות ממש צעירה: פרחוניות מצוינת, נעימה, עם טריות טובה. הרבה פרי רענן, מלווה במעט עשבוניות. בפה הוא היה עם פרי שחור טרי, מאוזן מאוד ומעט טאני, והיה – או יש לו, אם יש לכם ממנו – עדיין פוטנציאל התיישנות.

רכסים קברנה סוביניון דישון 2003 עשוי לא פחות טוב מקודמו, ומתאים לצפיות שתלו בשנת הבציר שלו: 2003 הייתה שנה מצוינת, עם הבשלה איטית מאוד, לאורך קיץ שהיה קריר יחסית באזור רכס נפתלי. הבציר עצמו התקיים בשבוע השני של ספטמבר, על פני מספר ימים, כשהיבול הוגבל לפחות מ-1000 ק"ג לדונם. ביקב עבר היין תסיסה והשרייה ארוכות במיוחד: פלדשטיין אוהב הרבה צבע ומלאות ביין שלו, ו-38 יום על הזגים עשו את שלהם. לאחר מכן היין התבגר במשך לא פחות מאשר 20 חודשים בחביות, רובן צרפתיות.

השורה התחתונה היא שזהו יין בעל נוכחות מרשימה. הוא לא מעמיס או כבד, למרות הגוף המלא, והמרקם שלו נעים, בעל טאניניות עדינה וטובה. הוא מפגין אמנם הרבה ארומות של עץ - טבק וארז - אבל לא פחות מזה יש בו גם הרבה מאוד פרי שחור ודובדבנים. זהו יין אלגנטי ואיכותי, שירוויח, ללא שום ספק, מעוד שנתיים לפחות של התבגרות בתנאים טובים. כבר היום יש בו גם ארומות אנימליות שונות ואפר קר, שבוודאי ילכו ויתחזקו.

רכסים מרלו דובב 2003 מטופל ומיוצר כמעט כמו הקברנה סוביניון של אותה סדרה: השריה ארוכה על הזגים – 28 יום – הרבה מאוד עץ – 19 חודש – כשחלק גדול ממנו הוא עץ אמריקאי (30%). העץ האמריקאי נוטה לתת מהר יותר ארומות "חבית" מאשר העץ הצרפתי, אבל כמו שהן עולות, כך הן גם יורדות. כאן ההשפעה של החבית באף פחות ניכרת מאשר בקברנה סוביניון ומתגלים ניחוחות טובים של פרי טרי ומרוכז. זהו מרלו לא קל, לא רך, ובהחלט לא "נשי": היין טאני וחומצי ובהחלט לא מוכן עדיין לשתייה. הוא מכיל 13.8% אלכוהול, כמו הקברנה סוביניון, אגב.

ומה באשר למחיר? 88 שקל לקברנה סוביניון, ו-85 שקל למרלו. קנייה טובה מאוד ויותר מזה לקברנה סוביניון, וקנייה דומה למרלו, למי שיש סבלנות ומקום ליישן את היין לעוד שנתיים לפחות.

ירושלים של יין 

רשמו לפניכם את הכתובת: רח' עמק רפאים 31-29, פינת רח' מסריק. פעם שכן שם בית קפה מיתולוגי שעבר דירה. היום שוכן שם בית קפה אחר ("מסריק"), ולידו מסעדה כשרה בשם "קולינרי". ליד המסעדה בר יין, ולידה חנות יין – "בית המשקאות של שחר". צירוף מקרים או לא, אני לא יודע, אבל ה"סטריפ" הקצר הזה מכיל הרבה מאוד יין: את "קולינרי" פתחו לפני פחות משנה שני שותפים צעירים, בשנות העשרים שלהם. אשתו של האחד היא השפית במקום, ואילו שני השותפים האחרים מנהלים אותו. היפה במסעדה הוא מבחר היין הישראלי שלה, עם ייצוג טוב של יקבים מסחריים גדולים, לצד יקבי בוטיק קטנים, חלקם נדירים למדי בנוף התל אביבי. יקבים כמו ליבני, יהודה, תניא ואחרים, כאלה שמעטים מגיעים אליהם או ליינות שלהם. האוכל טעים, מקורי (נסו את סלט הטרטר, את חזה העוף הממולא ואת קינוח גלידת השוקולד-אגוזים) והאווירה נעימה ושקטה. בעלי המסעדה עורכים ערבי יינן וארועי יין שונים, כולל ארוחות "מותאמות מנה", ושווה להתעדכן במתרחש. מהיין ניסיתי בקבוק של ליבני קברנה סוביניון 2004: הרבה מאוד עץ, פרי טוב וגוף מאוזן, אבל משהו ביין היה לא נקי, באף, וזה פגם בהנאה ממנו.

"בר היין במושבה" שייך לבעלי "חנות המשקאות של שחר": כאן ההיצע הוא בפירוש לא רק של יינות ישראליים. במקום, שנפתח לפני כחודשיים, יש רשימה של כ-160 יינות שונים. אלה מסודרים בחלוקה טרוארית קלה להתמצאות. המחירים סבירים בהחלט. היצע האוכל מצומצם מאוד, כשהכוונה היא להשאיר בסופו של דבר מקום ליין נטו, עם פלטת גבינות וירקות, ותו לא. בר יין של ממש. גם כאן מדובר במקום קטן, אינטימי, שאפשר לא רק לדבר בו, אלא גם לנשום: העישון במקום אסור, והאיסור נשמר.

בקרוב בישראל: הבירה של קארן בילימוריה

"הכרם" מתחילה לייבא לארץ את בירה "קוברה". זהו לאגר שמיוצר על ידי מהגר הודי שלמד וחי בבריטניה. קארן בילימוריה חיפש בירה שתתאים לאוכל האסיאתי האהוב עליו, שלא תהיה מוגזת או כבדה מדי, ובסופו של דבר החליט לייצר את הבירה בעצמו. כיום מדובר בסיפור הצלחה רבתי, עם כ-20 מוצרים שונים, שנמכרים בארצות רבות, אבל זוכים לפריחה בעיקר בבריטניה, ולא רק אצל הודים.

הבירות שמיובאות לישראל הן הלאגר - 5% - בבקבוקי 330 מ"ל ו-640 מ"ל, בירה ללא אלכוהול (0.0%), בבקבוק ירוק של 330 מ"ל, ובירת לאגר 8%, בבקבוק של 750 מ"ל. האחרונה מיוצרת בשיטה המסורתית – כלומר בתסיסה שנייה בבקבוק, בדומה לשמפניה. הרבה מאוד בירות מיוצרות בשיטה זאת (שבה מושארים שמרים בבירה, מוסף סוכר בזמן הביקבוק ונוצרת תסיסה שיוצרת את המיגוז), בעיקר בבלגיה, אבל זהו הלאגר היחיד שמיוצר כך. לבירה ארומות מצוינות, פירותיות, עם מתיקות אלכוהולית נעימה ולא כבדה. המחיר לא זול – 65 שקל לצרכן – אבל מדובר במוצר בהחלט לא שגרתי. הלאגר הבסיסי - 5% - הוא אכן קל לשתייה, בעל מיגוז עדין, אבל יש בו יותר מהטעמים ה"רגילים" והבסיסיים מאוד (קרי מרירות) של הלאגרים המזרח אסייאתיים. מומלץ בחום.

ובינתיים, בחזית הבירה הביתית:

שני אירועים חשובים בתחום מתקיימים בקרוב:

• ביום שישי הקרוב ובמוצאי שבת (5-4 למאי) ייערך ה"ביג ברו" הוא יום בישול בירה פתוח לקהל הרחב שנערך בכל העולם, והשנה יצטרפו גם מבשלי בירה ביתית בכל הארץ. בכפר סבא, אורים, קריית טבעון, תל אביב, ירושלים וטירת יהודה, תוכלו לראות ולשמוע הסברים על ייצור בירה ביתית וגם, כמובן, לטעום. פרטים נוספים והרשמה כאן.
  

• ב-21 מאי ייערך בתל אביב ה"סמואל אדמס לונג שוט", גמר תחרות מועדון הבירה הישראלי. כאן מתחרים מבשלי הבירה הביתית, שמציגים השנה יותר מ-100 בירות שונות במגוון מסלולים, ביניהם בירה תואמת סמואל אדמס, בירה בסגנון חופשי ואת הגרסה שלהם לבירה ישראלית: המתכונים מגוונים ומכילים מרכיבים שונים ומשונים, מדבש ועד... חומוס. אירוע הגמר והטקס יהיה פתוח – בתשלום – גם לקהל הרחב. פרטים בהמשך.