אל איי ישראל. ראיון עם אביו הישראלי של ג'ורדן פרמאר

החלום של יהודה הצעיר, בנו של שחקן כדורגל משמשון תל אביב, היה בכלל לשחק כדורסל, לקלוע שלשה מול עשרת אלפים צופים ביד אליהו - חלום לו היו שותפים בני נוער ישראלים רבים שהעריצו מקרוב את מיקי ברקוביץ', אולסי פרי והאחרים במכבי ת"א בתחילת שמות השמונים. למעשה, המסע לארה"ב גנז את החלום הזה. המציאות הכתיבה דרך אחרת. דרך עקלקלה, קשה ומפרכת.

יהודה כולני ובתו שון. על הציר תל אביב-לוס אנג'לס

ובכל זאת, אפשר להגיד שבגיל ארבעים יהודה כולני הגשים חלום. טוב, לא בדיוק. זהו בנו החורג שעושה זאת עבורו. מגשים את החלום ומעבר לכל הציפיות, מעבר לכל מה שכולני עצמו אי פעם הרשה לעצמו לדמיין. ג'ורדן פרמאר עושה זאת בגדול, ממש באותו גיל בו חלם אביו החורג מישראל על המדים הצהובים-כחולים של מכבי.

 בגיל 20, הוא עצמו עושה זאת במדים הצהובים-סגולים של הלוס אנג'לס לייקרס.

כוכב נולד, או אמריקן איידול

ג'ורדן רוברט פרמאר נולד ב-30 בנובמבר 1986 בלוס אנג'לס, לדיימון פרמאר, שחקן בייסבול לא מצליח במיוחד, ולרעייתו מינדי, יהודייה כשרה מבית טוב. כבר בגיל צעיר החל להתבלט על מגרשי הכדורסל העירוניים. ככדורסלן מצטיין הוביל את תיכון טאפט לזכייה באליפות מדינת קליפורניה, תוך שהוא קולע 54 נקודות באחד מהמשחקים. בשנתו האחרונה בתיכון, נבחר לשחקן השנה במדינה ויצא אל התחנה הבאה - אוניברסיטת UCLA היוקרתית הסמוכה לביתו.

כבר בשנתו הראשונה כסטודנט, עשה פרמאר גדולות ונצורות, והפיח חיים בקמפוס שגידל בעבר את קארים עבדול-ג'אבאר, ביל וולטון, רג'י מילר וכוכבי NBA גדולים אחרים. בשנתו השנייה כבר הוביל את ה'ברויינס' לגמר טורניר אליפות המכללות עם חברו ארון אפלאלו (ולא..אין מדובר ביהודי, אלא בשחקן ממוצא קובני). למרות ההפסד לפלורידה בגמר על התואר, הציג פרמאר את מועמדותו לדראפט ה-NBA - צעד מתבקש נוכח הצלחתו הגדולה ולמרות גילו הצעיר.

פרמאר עם מאמנו ב-UCLA, ביל האולנד (איי.פי)

ואכן, בקיץ שעבר נבחר פרמאר על ידי הלייקרס במקום ה-26 בדראפט, וחתם על חוזה שמבטיח לו יותר משני מיליון דולר לשנתיים. לפי היכולת שהציג בעונתו הראשונה בליגה של הגדולים, מדובר בשנתיים ראשונות מעוד רבות שיבואו אחר כך עבור הכוכב העתידי. בראיון ל-ynet לפני כשנתיים, זקף פרמאר את הצלחתו לשלושה אנשים: "מאבי למדתי מה זה אומר להיות ספורטאי, מאימי למדתי מה חשיבותה של ההשכלה בחיי, מיהודה למדתי התמדה, מחויבות ועבודה קשה מהי".

התמדה, מחויבות ועבודה קשה, זה מה שנדרש מכולני כדי לקיים את משפחתו באל.איי. התובענית ולסלול במו ידיו את דרכו של תינוקה בן השנתיים של אשתו לגדולה.

"למעשה, המשפחה שלנו התחילה מאפס" מספר כולני בראיון בלעדי. "גרנו בדירה קטנה. אבא, אמא וילד קטן. עבדנו קשה מאוד. החיים לא היו קלים. היתה לנו מכונית אחת ובכל כל בוקר היה עלי להתעורר בשש בבוקר, להסיע את מינדי לעבודה שלה בסנטה מוניקה ואז לחזור כדי לקחת את ג'ורדן לבית ספר. כך זה קרה יום-יום. גם כשהוא התחיל ללכת לאימונים, אני הייתי זה שמסיע אותו. במידה מסוימת אפשר להגיד שיש לי חלק בקריירה שלו. אם לא הייתי לוקח אותו לאימונים ולמשחקים ומקפיד לנהל את זמני לפיהם, הוא לא היה מתפתח כפי שהתפתח.

פרמאר עם למאר אודום. בליגה של הגדולים (רויטרס)

"אני בטוח שהוא למד להעריך את זה. הוא גם למד להיות צנוע, בגלל שלא יכולנו להרשות לעצמנו לבזבז הרבה כסף כמשפחה. הוא הבין כבר בשלב מוקדם שהחיים לא מגיעים על כפית של כסף. הוא לא קיבל שום דבר בחינם. גם אני לא גדלתי בבית עשיר. היינו משפחה מרובת ילדים וגרנו בשכונת שבזי. אמא ואבא שלי עבדו ונתנו לנו כמה שיכלו. הם עשו ככל יכולתם בשביל המשפחה. זה גם הערך שאנחנו התעקשנו להנחיל לג'ורדן ולאחותו הקטנה שון (או בשמה המלא שושנה)".

- ואז ביום אחד הכל השתנה

"אחרי שהוא נבחר היינו בשמחה ענקית. זה היה קיץ מטורף. המון טלפונים, המון אימיילים. עכשיו העניינים קצת נרגעו. נשארנו אותם אנשים. מעולם לא ציפינו להיות מיליונרים, רק קיווינו שהוא יתחיל להתבסס מבחינה כלכלית, שיוכל לעמוד בכוחות עצמו. עכשיו פתאום יש לו חוזה של שני מיליון דולר ביד (ללייקרס שמורה האופציה להאריך את חוזהו בשלוש שנים נוספות בתמורה לקצת פחות משישה מיליון דולר. א.ב.). אנחנו בכל אופן מאוד גאים בו, מבסוטים עד הגג. ראינו את החלום מתגשם מהתחלה ועד עכשיו".

סיפורי ת"א - לוס אנג'לס

וההתחלה, היא בהחלט לא היתה קלה. אחרי שירותו הצבאי בעיצומן של שנות השמונים, הגיע כולני הצעיר מנווה צדק, הישר אל רובע סן פרננדו ואלי בלוס אנג'לס. כמעט במקרה, כמעט מתוך אילוץ. אמו שלחה אותו לשם בעקבות אחיו הגדול. מאז נשאר שם, זוהי כוחה של אהבה מסתבר.

יהודה כולני בביקור בבית המשפחה בת"א

"כשהשתחררתי מצה"ל רציתי לטייל כמו כולם. חשבתי לטוס דווקא למזרח, אבל אמא שלי הציעה לי שאסע לאחי הגדול בארה"ב כדי שיעזור לי להתאקלם ולמצוא עבודה. כך חשבה לפחות שמישהו ישמור עלי" נזכר כולני. "ואכן, אחי עזר לי, ונתן לי עבודה בעסק שלו. דרכו גם הכרתי את מינדי. שעבדה אצלו. למעשה, הוא הפגיש בינינו.

"בהתחלה לא ידעתי לאן זה יוביל, אבל מהר מאוד זה התפתח לזוגיות. היא כבר נפרדה מאבא של ג'ורדן וממש לפני הגירושים הרשמיים, עברנו לגור ביחד עם התינוק. בהמשך התחתנו והתחלנו את החיים המשותפים ביחד. זו הסיבה שלא שבתי ארצה. לא כל כך אהבתי את התרבות הקפיטליסטית האמריקנית, אבל אהבתי את מינדי. זה היה מספיק בשביל להשאיר אותי בלוס אנג'לס".

- לא חשבתם לחזור לישראל?

"אחרי חצי שנה, נמאס לי מאמריקה. התגעגתי לארץ. הרגשתי זר. באתי לעשות את המיליונים שלי וגיליתי שזה לא כך. חזרתי לארץ והצעתי למינדי שתצטרף אלי. היא הגיעה לביקור ושקלנו אפשרות לעלות ארצה, אבל זו נשללה די מהר. הסיבה העיקרית קשורה לג'ורדן. חששנו שאבא שלו יתנגד להוצאתו מגבולות ארה"ב ויוציא צו בבית משפט נגדנו. לא רצינו להסתבך בעימות שכזה והחלטנו להישאר ביחד בלוס אנג'לס".

- בעצם זה מה שמנע ממדינת ישראל שחקן NBA משלה?

"יתכן שאם לא היינו חוששים מבעיות משפטיות, היינו מגדלים את ג'ורדן בארץ, אבל לא בטוח שאם זה היה קורה, היו לו את התנאים שיאפשרו לו להתפתח כפי שהתפתח. הוא לא היה מקבל גם את אותה החשיפה. מבחינת הקריירה שלו, טוב שנשארנו בארה"ב".

פרמאר בפעולה. מדינת ישראל החמיצה כוכב כדורסל (איי.אף.פי)

לא שפרמאר לא היה בישראל, הוא אפילו ביקר פה פעמיים בילדותו לפרקי זמן ארוכים יחסית. פה, בת"א, הוא גם התחבר לכדורסל המקומי באופן מפתיע. בת דודתו של כולני היא לימור מזרחי, מהגדולות בכוכבות כדורסל הנשים הישראלי. בעת שהותו בארץ, נהגה מזרחי לקחת את ג'ורדן הצעיר לאימוני הכדורסל של קבוצתה ואף למשחקי כדורגל של מכבי ת"א. אולי בהשראתה התאהב בחברתו, ג'יל אוקס, בלמת הסגל המורחב של נבחרת הכדורגל האמריקנית.

"עוד כילד, הוא היה פנאט בכל הנוגע לכדורסל ובגלל זה התחבר אלי", נזכרת מזרחי, היום שחקנית אנדה רמת השרון. "אולי בגלל זה בילינו ביחד הרבה שעות. הוא היה בא לאימונים והייתי משחקת איתו קצת. כבר אז היה אפשר לראות שיש לו גישה לכדור ותשוקה לכדורסל. גם טלי נוי ששיחקה איתי מאוד אהבה אותו. היה לו שיער קצר ועיניים ירוקות גדולות, שאי אפשר להתעלם מהן".

"בגיל שבע ג'ורדן הגיע לת"א, אז הוא פגש גם את לימור", מספר כולני, "הוא נורא אהב אותה, כי היא היתה לוקחת אותו לאימונים ומשחקים. כבר אז הוא אהב כדורסל, כבר אז הוא היה עצמאי. אני זוכר שהוא היה יוצא לבד לרחוב ומטייל. מינדי נורא דאגה בהתחלה, כי אצלנו בלוס אנג'לס אין סיכוי שילד קטן כל כך יסתובב לבד ברחוב, זה ממש מסוכן, אבל בת"א אין בעיה והוא מאוד נהנה מזה. הוא היה הולך וחוזר אחרי כמה שעות. הוא לא היה רגיל לזה.

לימור מזרחי (במרכז). קרובת משפחה גאה (יוסי רוט)

"ארבע שנים אחר כך לקחנו אותו עוד פעם לישראל, הוא מאוד אהב את הים וגם נהנה מהטיולים. הוא התלהב מירושלים, שם פתק בכותל וכל זה. היינו בכל הארץ, באילת, ים המלח, אבל למרות זאת קשה להגיד שהוא נשאר מחובר לישראל. הוא גם לא חזר מאז לארץ, למרות שאני מאמין שיש לו איזו זיקה. בגלל זה אני גם שמח שהוא עובד עם הסוכן שלו, שהוא יהודי ופעיל מאוד בקהילה".

זרעים של שלום

סוכנו של פרמאר הוא ארן טלם, מהמובילים בסוכני שחקני הכדורסל האמריקנים. ימים אחדים אחרי שנבחר בדראפט, הגיע פרמאר בהזמנת סוכנו למחנה 'זרעים של שלום' (Seeds of Peace), שם פגש בילדים ישראלים, פלסטינים ואחרים והשתתף בפעילות ספורטיביות שונות בחברתם. "אני חושב שזה פקח לו את העיניים" אומר כולני, "פתאום הוא פגש נערים ישראלים, ערבים וממדינות אחרות בעולם. הוא נהנה מאוד, וזה פתח לו אופקים חדשים". 

פרמאר ב'זרעים של שלום'‏ (צילום: Courtesy of Seeds of Peace)

1

2

3

יתכן שהשהות במחנה 'זרעים של שלום' במיין אכן השפיעה. ערב אחד ממשחקי הלייקרס, קיבל פרמאר פנייה ממדריך של קבוצת ילדים מיעוטי יכולת בישראל, שביקשו ממנו להיפגש איתם. הוא כמובן נענה בחיוב ויותר מזה, הוא רכש מכיסו כרטיסים לכל חברי הקבוצה ואירח אותם ב'סטייפלס סנטר'. 

מי שהרבה יותר מחוברת מישראל היא אחותו של פרמאר, שון. על פי אביה, היא בעצם כבר ישראלית לכל דבר וגם לה יש חלומות גדולים בנוגע לעתידה הספורטיבי. "שון ישראלית בכל רמ"ח אבריה. היא לומדת בבית ספר יהודי, מדברת עברית ומגיעה איתי כל הזמן לביקורים בארץ. היא גם אתלטית לא פחות גדולה מג'ורדן והתאבון שלה בהתאם. כבר עכשיו בגיל 12 היא סימנה לעצמה מטרה. היא כבר אומרת לי שהיא לא רוצה לשחק ב-WNBA, אלא מול אחיה ב-NBA".

ג'ואיש ג'ורדן?

ישראל כנראה לא, אבל מה עם הקהילה היהודית? מאז פרישתו של דני שייס בשנת 1999, אין לה מי שייצג אותה בליגת הכדורסל בעולם - ליגה שנשלטת על ידי קומישינר ובעלי קבוצות יהודים, אך לא מיוצגת על ידי אף שחקן בני עמנו, עד השנה.

פרמאר מול אטלנטה הוקס. נציג לקהילה היהודית (רויטרס)

"גידלנו את ג'ורדן בבית יהודי, היינו חוגגים את כל החגים" מספר כולני. "ביום כיפור הכרחתי אותו לצום וגם עשינו לו בר מצווה והבאנו אותו לישראל. הוא ער לכך שהוא מייצג במידה מסוימת את הקהילה היהודית והישראלית בארה"ב, שגם אימצה אותו לחיקה ותמכה בו. מצד שני, הוא גם לא מתעלם מהצד השני שלו (אביו ממוצא אפרו-אמריקני). בכל מקרה, הרקע היהודי שלו ידוע לכולם, כך למשל פיל ג'קסון שאל אותו אם תהיה לו בעיה להתאמן ביום כיפור".

- הוא מודע לציפיות ממנו בין יהודי ארה"ב?

"אני יודע שהוא מודע לציפיות ממנו כדמות לחיקוי, אבל אני לא בטוח שהוא מוכן לשאת את הדגל כבר בשלב המוקדם הזה של הקריירה. בסך הכל, הוא רק בן 20 והוא לא ממש חי את הדברים האלה. אני מניח שעם השנים הוא יתבגר והוא יהיה בשל למלא אחר הציפיות, שבהחלט קיימות בציבור היהודי. בינתיים הוא כבר הופיע באירועים ציבוריים של הקהילה היהודית, קיבל פרסים מטעמה והתראיין לעיתונים שלה. אני חושב שגם החיבור שלו עם טלם תורם לעניין".

- האם אתה רואה אותו לפחות משחק בישראל?

"זה יהיה החלום שלי אם הוא ישחק בנבחרת ישראל. בשבילי זו תהיה הפסגה. הלוואי וזה יקרה, אבל קשה לי להאמין. בסופו של דבר הוא ילד אמריקני והוא רוצה להישאר פה. לפי ההתרשמות שלי, אין סיכוי שהוא יעזוב את ארה"ב. גם אם יבוא יום והוא ישוחרר מהלייקרס ולא ימצא לעצמו קבוצה חדשה ב-NBA, אני בספק אם הוא יעזוב לאירופה, אפילו לא למכבי".

מרגיש בבית, בבית

כרגע האלופה הישראלית קטנה על פרמאר, אבל מי יודע, אולי זה יקרה מתישהו. בינתיים הוא זה שהחלום הפך אצלו למציאות שגרתית. הוא משחק עבור הלייקרס ועושה זאת בהצלחה. מאמנו, פיל ג'קסון מהולל, מרוצה מאוד, נותן לו הזדמנויות להוכיח את עצמו ומקבל תמורה לא רעה - כזאת שתלך ותגדל לבטח לקראת העתיד. כבר בפלייאוף השנה, קודם פרמאר לחמישייה וזכה לשמור על אלילו סטיב נאש מהפיניקס סאנס. אבל כל זה לא היה דבר מובן מאליו בקיץ שעבר, ערב הדראפט בסוף יוני.

פרמאר מגשים חלום ושומר על נאש בסיבוב הראשון בפלייאוף (רויטרס)

"אם הייתי במקומו, נראה לי שהייתי נשאר עוד שנה בקולג' וחשבתי שזה גם מה שהוא יעשה", מודה כולני, "הוא התלבט והמתין עד לרגע האחרון. ואז החליט ללכת בכל זאת לדראפט. זה מתאים לו, הוא לא מפחד מכלום. 'יש לך ביצים כל כך גדולות', אמרתי לו אחרי שבישר לנו על ההחלטה. למרות שהיינו מעדיפים שימשיך ללמוד, תמכנו בו. 'כל הכבוד, תעשה מה שבראש שלך. על תקשיב למה שאחרים אומרים. אנחנו הולכים איתך עד הסוף', הבהרנו לו".

- לא פחדתם לתת לו להחליט לבד. הוא בכל זאת רק בן 20.

"אני חושב שהגדולה של ג'ורדן, מעבר לזה שהוא יודע לכדרר ולקלוע ולמסור וכל זה, זה שהוא חכם, קר רוח ולא מפחד מכלום. לפעמים הוא מדהים אותי. צריך לראות איך הוא מדבר עם הסוכן שלו, העורך דין שלו, אנשים בני 50. לא אכפת לו מכלום, הוא מדבר איתם כאילו היו חברים שלו. הוא עצמאי מאוד, עושה הכל בעצמו, כבר קנה לעצמו בית והכל עוד לפני שמלאו לו 20. אבל הוא לא מתרגש, נשאר קול. אנחנו לא מתערבים, אנחנו סומכים עליו.

"מוזר איך שדברים התפתחו. הוא בכלל רצה להתרחק מהבית, לגדול בעצמו במקום חדש. היו לו תוכניות אחרות, אבל בסופו של דבר הוא נשאר פה לידינו. זה מצחיק. הוא היה פה כל החיים. מהילדות, בית הספר היסודי, התיכון והאוניברסיטה. הוא לא חשב שיגיע ללייקרס, אבל בסופו של דבר זה מה שקרה והוא נשאר פה. כנראה שהוא לא יכול לברוח מאיתנו, למרות שהוא רצה. עכשיו נוכל ללוות אותו במשחקים, לצפות בו מהיציע, לראות אותו מתפתח כשחקן, ממש כמו בימי UCLA. אנחנו לא יכולים להתלונן, במיוחד מכיוון ששנינו, מינדי ואני, תמיד היינו אוהדים של הלייקרס".

פרמאר לצד מוריס אוואנס על הספסל. לפני ההדחה מול פיניקס (איי.פי)

פעם היו אלה מג'יק ג'ונסון, עבדול-ג'אבאר וג'יימס וורת'י, היום הלייקרס היא הקבוצה של קובי בראיינט, סופרסטאר שלא ממש צריך רכז לידו. אולי בגלל זה, היתה הבחירה של הקבוצה בפרמאר מפתיעה כל כך. "זה מוזר שהוא הגיע ללייקרס. הוא לא העריך שיגיע לשם וגם לא ממש רצה בהתחלה" מסביר כולני, "כשהוא התחיל את האימונים האישיים שלו לקראת הדראפט, הוא יצא לניו ג'רזי להיבחן בנטס. כשחזר נראה נלהב. 'הנטס נראים לי מקום טוב בשבילי', הוא סיפר, 'היה לי אימון מצוין וזו יכול להיות סיטואציה מצוינת ללמוד מג'ייסון קיד'.

"אחר כך, יצא לסקרמנטו וסיפר: 'הקינגס קבוצה טובה, נראה לי שהרשמתי אותם והם מתאימים לי מאוד, אוכל להתפתח שם כמחליף למייק ביבי'. כשחזר ממבחנים בפיניקס זה בכלל נראה כמו יעד מועדף, לשתף פעולה וללמוד מנאש, השחקן האהוב עליו. דווקא אחרי שחזר מאימון המבחן בלייקרס, נראה מאוכזב. 'היה נחמד, אבל לא נראה לי שהלך לי כל כך', הוא חלק איתנו ברוגע מדהים את חוויותיו. 'נפגשתי עם פיל ג'קסון' הוא סיפר, כאילו שמדובר בדבר שהוא עושה יום-יום, 'הוא בן אדם מאוד נחמד, אבל לא נראה לי שהוא ירצה אותי. הוא מעדיף רכזים גבוהים, שיתאימו להתקפת המשולש שלו'.

"ואז, פתאום יומיים לפני הדראפט, הוא קיבל טלפון מהסוכן שלו שהזעיק אותו לאימון נוסף עם הלייקרס. מסתבר שמדובר בהליך די שגרתי, אבל פתאום היה נראה שהם יותר רציניים לגביו. אחרי שהוא נבחר, אמרתי לו: 'רצית לברוח מאיתנו, אבל בסוף קיבלת על הראש'.

הלילה הארוך ביותר - דראפט 2006

אחד האירועים המכוננים בחייו של שחקן NBA, הוא הדראפט. לטוב ולרע מדובר ברגע מכריע לקריירה של כל שחקן צעיר. 30 קבוצות הליגה בוחרות בשני סיבובים את 60 הכשרונות הבולטים שיש לאמריקה ועולם כולו להציע. אלו שנבחרים בסיבוב הראשון זוכים אוטומטית לחוזה מיליונים לשנתיים לפחות. אלו שבסיבוב השני – כמו ליאור אליהו (יוסטון) ויותם הלפרין (סיאטל) למשל - עלולים להישאר בלי כלום ביד, מלבד היוקרה. אף אחד לא מתחייב בפניהם לחוזה. כולני מספר על יום מורט עצבים, שהסתיים בשמחה גדולה.

"בערב בו נערך הדראפט הוא החליט לעשות אירוע בבית ששכר והזמין את המשפחה וכמה חברים. היה קצת אוכל ומוזיקה. זה היה בית ענק, היו שם משהו כמו ארבע-חמש טלוויזיות. כל אחד מצא את הפינה שלו, נזרק באיזה חדר וג'ורדן הסתובב בין כולם. מדבר עם זה, מדבר עם זה. קר רוח לגמרי, כאילו זה עוד יום שגרתי בחיים.

פרמאר בפוזיציה בעייתית משהו. נשאר עם הרגליים על הקרקע (איי.פי)

"בינתיים, הדראפט התחיל. ידענו שג'ורדן לא ייבחר בין הראשונים. התחזיות המוקדמות דיברו על המקום העשרים פלוס-מינוס. כשהתקרבנו לאזור הזה המתח התחיל לעלות. אינדיאנה לא בחרה בו, סקרמנטו לא בחרה בו. התחלתי לחשוש, כי ראיתי שלא נבחרו עדיין רכזים. ג'ורדן בניגוד אלי, היה הכי קול. יכולה להיות רעידת אדמה לידו ולא יהיה אכפת לו. הוא כל כך מאמין בעצמו, הוא לא יוצא מגדרו.

"ואז הגיעה בוסטון סלטיקס במקום ה-21 ובחרה את ראג'ון רונדו, שהוא רכז כמו פארמר. אמרתי לעצמי שזה טוב, כי יש פחות שחקן בעמדה שלו בין המועמדים שנשארו, אבל היו עוד מלא רכזים אחרים טובים ובינתיים סוף הסיבוב הראשון מתקרב. אחרי בוסטון, הגיעה תורה של ניו ג'רזי לבחור. ביקשתי מג'ורדן שיתקשר לסוכן. טלם סיפר לו שהנטס אמנם בחרו רכז, אבל לא אותו, אלא את מרקוס וויליאמס, שנחשב לשחקן יותר טוב ממנו.

"בינתיים הדראפט ממשיך וקליבלנד עומדת לבחור במקום ה-25. טלם התקשר ואמר שלא נראה לו שהקאבאלירס יילכו עליו, אבל הוא מדבר עם הלייקרס שמחזיקים בבחירה ה-26 והם מראים עניין. היה די מאוחר בלילה. אשתי כבר נרדמה באחד מחדרי השינה בקומה העליונה, אבל אני עצבני - הולך הלוך ושוב. ג'ורדן הבחין בי ולקח אותי לפינה. הוא סיפר לי שהסוכן התקשר ואמר שהלייקרס הולכים לבחור בו. 'ג'ורדן, זה סגור' טלם הבטיח לו. הייתי בהלם, והוא ביקש לא לגלות את זה לאף אחד בינתיים. 'עד שאני לא שומע את השם שלי בטלוויזיה, אני לא מאמין לזה' הוא אמר.

המנכ"ל מיטש קופצ'ק מציג את פרמאר וחולצת הלייקרס החדשה שלו

ואז זה קרה, דייויד סטרן עלה לבמה והכריז: "עם הבחירה ה-26 בדראפט, הלוס אנג'לס לייקרס לוקחים את…ג'ורדן פרמאר מ-UCLA". כולני נזכר בערגה: "ברגע אחד כל המתח בבית נפרק. כולם התחילו לצעוק. אשתי התעוררה המומה, היא לא הבינה מה קרה. סיפרתי לה שהלייקרס בחרו בג'ורדן. היא היתה עוד יותר המומה, חשבה שהיא עדיין חולמת, היא לא האמינה שזה קורה. לקחתי אותה ביד וירדנו למטה לסלון. זה היה טירוף. כולם השתוללו. אני איבדתי את עצמי, ירדו לי דמעות. ורק ג'ורדן, נשאר קר רוח כהרגלו. פנה לכולם ואמר 'תודה שהייתם פה איתי'.

"בינתיים הוא קיבל כבר טלפון מהלייקרס. למחרת באנו איתו למסיבת העיתונאים ב'סטייפלס סנטר'. פגשנו את ג'קסון, המנכ"ל מיטש קופצ'ק והבעלים ג'רי באס. לא האמנו שזה קורה לנו. כמה ימים אחר כך הוא אומר לי: 'אתה יודע מי התקשר אליי? קובי בראיינט. הוא קיבל את הטלפון שלי מהקבוצה והרים טלפון כדי לברך ולאחל בהצלחה'. לפי מה שג'ורדן סיפר בראיינט היה נחמד מאוד ושאל: 'אתה מוכן להתחיל לעבוד, מוכן להתחיל לעבוד איתי?' ג'ורדן כמובן ענה בחיוב והם קבעו להתחיל להתאמן ביחד כבר במהלך הקיץ".

קובי בראיינט מתדרך את פרמאר. צמד בהתהוות (איי.פי)

- איך אתה מסביר את הבחירה של הלייקרס?

"אפשר להבין אותם. חוץ מזה שהוא שחקן כדורסל מצוין הוא גם בחור מקומי. הוא גר בלוס אנג'לס כל חייו, גדל פה. כולם מכירים אותו בסביבה. הוא מצליח להשתלב בשיטת המשחק של ג'קסון, ואני מאמין שהוא יכול לעשות משהו עם הלייקרס. כשאתה רואה את סוללת המאמנים שיש בקבוצה, אתה יודע שאי אפשר לטעות. עם אנשי כדורסל כמו ג'קסון ועוזריו, אתה יודע שהוא בידיים בטוחות. קרייג הודג'ס (אלוף תחרות השלשות באול-סטאר לשעבר), עובד איתו באופן אישי על הקליעה. עם הניסיון שלהם הוא רק יכול להשתפר".

- לאן אתה חושב שהוא ממשיך מכאן?

"אני חושב שהגדולה של ג'ורדן הוא שהוא בן אדם חכם ורואים את זה גם על המגרש. תמיד אמרנו לו, זה שאתה יודע לכדרר זה טוב ויפה, אבל זה שאתה פיקח ייקח אותך קדימה לאן שאתה רוצה. ג'ורדן היה תלמיד מצטיין בתיכון, אבל בשלב מסויים הציונים שלו התחילו לרדת. ראינו שהוא משקיע יותר מדי בכדורסל וזה לא היה מקובל עלינו. ניסינו לדבר עם המאמן של בית הספר, אבל הוא לא הסכים ללכת לקראתנו ולהשגיח על ג'ורדן.

"החלטנו להעביר אותו לטאפט. המאמן החדש שלו התחבר אלינו ודרשנו שיציג בפנינו גיליון הערכה כל כמה שבועות כדי שהציונים לא יירדו. אמרנו לג'ורדן, אם הציונים יירדו, אתה תפסיק ללכת לאימונים. זה היה הנשק הכי טוב שהיה לנו. ג'ורדן לא יכול בלי כדורסל ולכן הקפיד להשקיע גם בלימודים.

"מלבד החינוך, היה חשוב לנו גם לשמור על לכידות התא המשפחתי. כילד ג'ורדן היה צריך ללכת לאימונים בימי ראשון, אנחנו התעקשנו ועמדנו על כך שהוא יישאר בבית איתנו. הוא אמנם היה בוכה, אבל אמרנו לו שיום ראשון מוקדש למשפחה. אנחנו עובדים כל השבוע, הוא מתאמן. ביום ראשון זה הזמן להיות ביחד. הוא הבין את זה בסופו של דבר, הוא גם ידע שייזכה לתמיכה מאיתנו בכל דבר. היינו מגיעים לכל משחק שלו ומעודדים אותו".

- איך השתנו החיים שלכם מאז?

"בחודש הראשון היינו בעננים. לא האמנו שזה קורה. האמנו בו, אבל לא תיארנו לעצמנו שהדברים ייתפתחו כמו שהם התפתחו. אנחנו בכל אופן נשארנו אותם אנשים. אני ניסיתי לשמור על חשאיות, לא סיפרתי על זה לאף אחד כי לא רציתי שאנשים ידברו ויעשו מזה חגיגה. אבל איכשהו הבוס שלי גילה את הקשר שלי לג'ורדן וסיפר על זה לנשיא החברה. משם זה התחיל להתגלגל, הסוד יצא החוצה.

כולני ובתו שון מתגאים בגופייה החדשה של ג'ורדן למחרת הדראפט

"פתאום אנשים התחילו להסתובב ליד השולחן שלי, בירכו אותי, שאלו שאלות. האימיילים לא איחרו לבוא גם הם. כל יום כשהייתי פותח את המחשב הייתי מוצא מלא הודעות חדשות שאנשים שלחו בנוגע לג'ורדן. בשלב הזה כבר לא היה טעם להסתיר דברים, ידעתי שזה משהו שאצטרך להתרגל אליו. הבאתי תמונות, הצגתי אותן לחברי לעבודה".

- אתה קולט שאתה אבא של שחקן NBA?

"כשבחרו בו בדראפט זה היה כמו סגירת מעגל בשבילי. כנער בת"א אני זוכר שהייתי כל השבוע מחכה לכתבות ה-NBA של מנחם לס. אני זוכר את עצמי קורא בשקיקה על הסדרות הגדולות בין הלייקרס לסלטיקס בשנות השמונים. אני באופן אישי הייתי חולה על מג'יק ג'ונסון. הייתי משחק כדורסל והוא היה מודל בשבילי. ג'ורדן במובן מסוים מגשים את החלום שלי כנער בגילו".

• לתגובות אישיות לכותב: bogen.blogen@yahoo.com