המנצחים והמפסידים של השבוע

1. שלמה נחמה. בדרך מיו"ר הפועלים ליו"ר בזק
   

זה עוד לא סגור סופית, אבל אם לא יצוץ פתאום מכשול של הרגע האחרון, ייכנס שלמה נחמה בימים הקרובים כשותף לקבוצת בעלי השליטה בחברת בזק וימונה ליו"ר החברה. בשבוע הבא אמור נחמה לסיים את תפקידו כיו"ר בנק הפועלים ולצאת לדרך חדשה של איש עסקים עצמאי, המשקיע מכיסו בחברות בהן הוא פעיל. תחילה היו דיבורים בסביבתו של נחמה על קרן השקעות שתתמקד בעיקר בעסקי נדל"ן בחו"ל, כמו שעושים עכשיו כולם. אבל אז נקרו בדרכו החברים מבזק - חיים סבן, קרן אייפקס ומורי ארקין, שהציעו לו להיכנס כשותף בגרעין השליטה, לקבל על עצמו את תפקיד היו"ר (במקומו של דב וייסגלס שיפנה את מקומו), ולחלץ את בזק מן הבור אליו נפלה, בעקבות ההסתבכות בפרשת האופציות ועזיבתו המאולצת של המנכ"ל, יעקב גלברד. על פניו נראה נחמה כאיש הנכון במקום הנכון. יש לו את הכסף הדרוש להצטרף לבעלי השליטה, יש לו את הניסיון והיכולת לעמוד בראש קבוצה גדולה כמו בזק, העובדים רוצים בו, ולא פחות חשוב - יש לו את הקשרים הנכונים במסדרונות השלטון שהחברה, חנוקת הרגולציה, כל כך זקוקה להם.

2. סטס מיסז'ניקוב, יו"ר ועדת הכספים. גילה את הכוח

סטס מיסז'ניקוב, הח"כ הצעיר (38) שקיבל זה לא מכבר את ראשות ועדת הכספים של הכנסת, לא יכול היה לבחור לעצמו זמן טוב יותר לבנות את עצמו בתפקיד החדש. בהיעדר שר אוצר, כשבכירי האוצר הולכים הביתה בזה אחר זה, וכשראש הממשלה והקואליציה כולה עסוקים בקרב הישרדות סביב מסקנות ועדת וינגרד, גילה מיסז'ניקוב כי הוא מחזיק כעת בידיו כוח אדיר בתחום הכלכלי, מבלי שאיש יקרא אותו לסדר או יכפה עליו את דעתו. על שולחן ועדת הכספים מונחת עתה הרפורמה הגדולה שהכין האוצר בתחום המסים - הנהגת מס הכנסה שלילי, פנסיה חובה לכל שכיר, הקטנת נטל המס על שכבות הביניים והגדלת שווי השימוש ברכב הצמוד (הרפורמה בליסינג).  מיסז'ניקוב לא אוהב את הרפורמה בליסינג וסבור כי היא פוגעת שלא לצורך בציבור השכירים בעלי רכב צמוד. תחילה ניסה לשכנע את האוצר להפריד בין הרפורמות, כך שניתן יהיה לאשר את "הגזרים" ( מס הכנסה שלילי והפחתת נטל המס) ולדחות את ה"מקל" (העלאת שווי השימוש ברכב). אבל בתוכניות האוצר לעולם מדובר על "מיקשה אחת" שאי אפשר להפריד בין מרכיביה. בימים כתיקונם הכוח נמצא אצל הממשלה, וחברי הקואליציה נאלצים בסופו של דבר להתכופף ולאשר את תוכניות הממשלה. לכל היותר מצליחים חברי הוועדה להכניס תיקון פה ושם. אבל הפעם, גילה מיסז'ניקוב שאין מעליו אף אחד ומיהר להקפיא את דיוני הוועדה ברפורמה של האוצר. לא רוצים להתפשר? שאל מיסז'ניקוב, לא צריך. לא נדון ברפורמה בכלל. 1:0 לטובת יו"ר ועדת הכספים, כשביציע מריעים לו מאות אלפי הנהנים מרכב צמוד, חלק גדול מהם, אגב, משתייכים דווקא לעשירון העליון. ומה על מעוטי היכולת, להם הבטיחו מס הכנסה שלילי והפחתה בנטל המס? הם ייאלצו לחכות עד שיסתיימו מאבקי הכוח האישיים במסדרונות השלטון.

3. עידן עופר, יו"ר החברה לישראל. בונוס כפול

158 אלף שקל בחודש. זה היה שכרו של עידן עופר, יו"ר החברה לישראל, בשנת 2006. לזה נוסף בונוס שנתי בגובה של 8 משכורות חודשיות - 1.264 מיליון שקל - שמעוגן בהסכם העבודה של עופר. אבל זה לא הספיק לו, והאמת? בהשוואה למנהלי חברות ציבוריות אחרות בסדר הגודל של החברה לישראל, השכר של עידן עופר באמת יכול להיחשב צנוע. אז השבוע אישרה האסיפה הכללית בחברה לישראל בונוס נוסף לעופר - עוד 1.236 מיליון שקל, שמכפיל את הבונוס השנתי הקודם ומעמיד אותו על הסכום העגול של 2.5 מיליון שקל, מעבר למשכורת החודשית. בסך הכל קיבל עופר על שירותו את החברה ב-2006, סכום של 4.4 מיליון שקל, או 366 אלף שקל בחודש. דירקטוריון החברה לישראל הסביר את הכפלת הבונוס לעידן עופר בכך שהוא משמש, בלא תמורה נוספת, גם יו"ר החברה הבת צים, וכן בתרומתו לפעילות החברה לישראל והחברות הבנות. לא ברור למה להתגאות בכך שהוא עובד ללא תמורה בצים, אם הוא מקבל על עבודתו בונוס של 1.2 מיליון שקל, 100 אלף שקל לחודש, אבל בואו לא נהיה קטנוניים. מותר גם לפרגן - גם עם הבונוס הכפול שלו, לא נכנס עדיין עידן עופר לרשימת 50 מקבלי השכר הגבוה ביותר ב-2006. 

1. גליה מאור, מנכ"ל לאומי. האם גם היא תחזיר את הבונוס?

מזמן כבר לא היתה לנו פרשייה עסיסית בתחום שכר המנכ"לים בחברות הציבוריות, והנה קיבלנו השבוע את פרשת הבונוסים בבנק לאומי. תחילתה של הפרשה הנוכחית ביוני 2006. דירקטוריון לאומי קבע אז את הקריטריונים לחלוקת הבונוסים לבכירי הבנק. נקבע כי הבונוס יכלול גם תיגמול על מכירת הקופות והקרנות של הבנק כמתחייב מרפורמת בכר. הערכת הרווח אז היתה 2.7 מיליארד שקל ובהתאם לכך נקבעו הפרמטרים לבונוס. ואולם במרץ השנה, כשסוכמו התוצאות השנתיות של הבנק, התברר כי הבנק לא עמד ביעד והרווח ממכירת הקופות והקרנות הסתכם ב-2.3 מיליארד שקל ולא ב-2.7 מיליארד, כפי שנחזה מראש. ראשי הבנק, איתן רף, היו"ר, וגליה מאור, המנכ"ל, וכן 13 בכירים נוספים, אמורים היו לקבל על פי הנוסחה בונוס מופחת. אבל הדירקטוריון חשב אחרת והחליט, לא רק שלא להפחית את הבונוסים, אלא אף להגדילם מעבר למה שתוכנן תחילה, ב-4.5 מיליון שקל. כך קיבלה גליה מאור, מנכ"ל לאומי, שכר של 8.4 מיליון שקל, מתוכם 931 אלף שקל יותר ממה שהיה מגיע לה על פי הנוסחה המקורית, שנקבעה לפני שנה. האם זה יעבור לבכירי לאומי בשקט? לא ברור. רשות ניירות ערך, שעוררה את הנושא מלכתחילה, מסתפקת בינתיים בהסברי הבנק ולא תנקוט פעולה עצמאית נגד הבונוסים. אבל ביום רביעי השבוע הודיע בעל מניות בלאומי, כי בכוונתו להגיש תביעה להחזרת הבונוסים העודפים של בכירי לאומי, כפי שעשו בכירי בנק הפועלים לפני שנה. בבנק הפועלים נמנעו אשתקד מהליכה לבית המשפט והגיעו להסכמה על החזרת חלק מהבונוסים ששולמו לבכירים. כיצד ינהגו השנה בכירי לאומי? נחכה ונראה.

2. אירית איזקסון. החברות עם שרי אריסון הכשילה את המינוי

אירית איזקסון היא מנהלת ותיקה ובעלת ניסיון רב בניהול חברות גדולות. 7 שנים היא כבר מכהנת בדירקטוריון בנק הפועלים, ובדירקטוריונים נוספים בקבוצת אריסון, וגם בחברה לישראל וכי"ל של האחים עופר ובאי.די.בי. של נוחי דנקנר. כישוריה תומכים ללא ספק במינויה לתפקיד סגן יו"ר בנק הפועלים, כפי שביקשה לעשות שרי אריסון, בעלת השליטה בבנק. אבל המפקח על הבנקים בבנק ישראל, רוני חזקיהו, הכשיל השבוע את המינוי המתוכנן של איזקסון. הסיבה? קירבתה של איזקסון לשרי אריסון, בעלת הבנק. בבנק ישראל הסבירו כי סגן היו"ר אמור להיבחר ולהתמנות בידי יו"ר הבנק והדירקטוריון ולא בידי בעל השליטה. כל עוד היו"ר החדש של הבנק, דני דנקנר, לא נכנס לתפקידו, אין מקום למנות לו סגן, רק בגלל שבעלת השליטה בבנק רוצה בכך. הכשלת מינויה של איזקסון לתפקיד סגנית היו"ר, נועדה לאותת לשרי אריסון שהיא אינה יכולה לעשות בבנק ככל העולה על רוחה. אלא שהורדת הידיים הזו עשויה להתברר עד מהרה כעניין פרוצדורלי גרידא. מינויה של איזקסון לתפקיד סגן היו"ר סוכם מראש עם היו"ר המיועד, דני דנקנר. כאשר הוא ייכנס לתפקידו סביר להניח שיתקיים דיון בדירקטוריון שבסופו יאושר מינויה של איזקסון לסגנית היו"ר. במצב הזה, כשגם היו"ר וגם הדירקטוריון תומכים במינוי, לא תהיה לבנק ישראל עוד סיבה להכשיל את המינוי ושרי אריסון תשיג בכל זאת את מבוקשה.

3. יצחק לבני. התנגד למינוי גינת והודח בעצמו

מועצת הרשות השנייה הודיעה כי לא תאריך את כהונתו של יצחק לבני ולמעשה מדיחה אותו מתפקיד יו"ר חברת החדשות של ערוץ 2. ברשות השנייה הסבירו כי לבני מודח משום שלא הצליח לשמור על הגירעון התקציבי של החברה, הגיוון התרבותי של התכניות, הגיוון בהרכב כח האדם, והוא לא מנע זליגת "פרומואים" של תוכניות הזכיינים למהדורת החדשות. אבל כל אלה הם כנראה רק התירוצים לסיבה האמיתית לסילוקו של לבני -  בחודשים האחרונים עמד לבני, המייצג את הציבור בדירקטוריון חברת החדשות, בראש המתנגדים למינויו של רפי גינת לתפקיד מנכ"ל חברת החדשות (במקומו של שלום קיטל שפרש). התגדותו של לבני למינוי גינת עוררה את זעמם של חבריו של גינת, הזכיינים מוזי ורטהיים מקשת ואודי אנג'ל מרשת, התומכים במינויו. למינוי המנכ"ל נדרש רוב של 75% בדירקטוריון חברת החדשות, אבל הזכיינים מחזיקים רק ב-60%, והתנגדותם של נציגי הציבור (לבני ועוד 2), לא מאפשרת את מינויו של גינת. עתה מקווים הזכיינים כי במקומו של לבני, המסיים את כהונתו ב-1 ביוני, יגיע דירקטור חדש, נוח יותר, שלא יתנגד למינוי  של גינת. לבני, בן ה-72, יכול כבר להרשות לעצמו לנוח מפעילות ציבורית. השאלה היא רק האם הוא היה המכשול האחרון בפני השתלטות הזכיינים המסחריים על חברת החדשות של ערוץ 2.