נא להכיר: האיש שאחראי על "הצבע האדום"

"כמובן שבכל פעם שיש התראת 'צבע אדום' אני מיד חושב על המשפחה שלי, החברים והמכרים שגרים בעיר, אבל באותה מידה אני מנסה להתעשת, להירגע, ולזכור את התפקיד שאני ממלא. ככה אני מצליח להתרכז בתפקיד שלי" - כך מספר היום (ב') ל-ynet רב-סרן יאיר אדרי, מפקד חמ"ל "צבע אדום" בשדרות, בראיון ראשון מאז שנכנס לתפקידו לפני כשנתיים.

אדרי, בן 31, נולד בעיר, ורבים מבני משפחתו מתגוררים בה. ואולם הוא הגיע לתפקיד לגמרי במקרה. "שרתתי בחיל האוויר, וכבר התכוננתי לקראת השחרור מצה"ל. אז נפתח המוקד בשדרות מטעם פיקוד העורף והבנתי מיד מהי מידת חשיבותו. למרות שלא חיפשו מפקד תושב העיר, הבנתי שהדבר יכול להוות ערך מוסף. החלטתי לנסות, ובתוך זמן קצר הבנתי כמה התפקיד הזה מציל חיים. מאז אני כאן".

למוקד שאדרי וחייליו - אנשי פיקוד העורף - מפעילים זורם כל המידע על נפילת הקסאמים, החל ברגע זיהוי השיגור לעבר ישראל, דרך ליווי הפעלת ההתראה, ועד זיהוי המקום שבו היתה הנפילה והכוונת כוחות ההצלה אליו. "לצערי, אפשר לומר שהתקדמתי על-גב הקסאמים" אומר אדרי ומיד מסביר את הדברים. "לא אני ולא אנחנו הבאנו את המצב הזה. אני חושב שדווקא בתפקיד שלי יש חשיבות רבה להצלת חיים.

"אני לא יכול לבטא זאת במספרים, אבל בטוח שהרבה חיים ניצלו בזכות עבודת המוקד - אם זה על ידי בדיקות חוזרות ונשנות שכל המערכות פועלות, ואם זה בהכוונה מהירה של כוחות ההצלה אל עבר אזורי הנפילה".

שוטר וחובש תופסים מחסה בעת אזעקת "צבע אדום" בשדרות (צילום: AP)

אדרי מספר כי העובדה שהוא תושב שדרות הפכה אותו גם למוקד פניות תושבים. "אנשים באים אלי הביתה ומספרים לי על התחושות שלהם. קל לי להבין אותם כי אני חלק מהם וחווה את אותם הדברים שהם חווים מדי יום. אמנם לשדרות יש אצלי פינה חמה בלב משום שאני גר בה, אבל היחס הוא אותו היחס לכל היישובים בעוטף עזה שהמוקד אחראי עליהם".

ביום העצמאות האחרון קיבל אדרי דרגת רב סרן מאלוף פיקוד העורף, גרשון (ג'רי) יצחק, במסגרת העלאת דרגה לקצינים מצטיינים. הוא קיבל על עצמו תפקיד נוסף - קצין אוכלוסייה המקשר בין הצבא לרשות המקומית בכל הקשור בענייני התראה, מיגון, וטיפול באוכלוסייה.

אדרי מספר על חוויה אישית לא פשוטה שעבר. "בנובמבר האחרון נפל קסאם לא רחוק מהמוקד. הגעתי למקום וראיתי את האחיין שלי שרוע על הקרקע. גם אחותו שכבה על הרצפה לאחר שהתעלפה, ואמא שלהם בכתה. זה היה מחזה קשה, אבל ידעתי מה לעשות אחרי כל האירועים שכבר חוויתי ומהתרגולים שעשיתי.

"האחיין שלי, שניר סוויסה, בן 17, נפצע קשה באירוע הזה. הוא עדיין בהתאוששות, ונמצא כרגע בנתיבות כי הוא לא יכול לחזור לעיר בינתיים. למרות זאת, אני חייב לציין שתושבי העיר חזקים. אני מכיר רבים מהם. זה שחלקם יוצאים קצת להתרענן, זה מובן לי. כולם אוהבים את העיר הזאת, שבה כבר עברנו לא מעט ימים קשים - גם בקיץ שעבר וגם בנובמבר האחרון. התקופה הזו לא קלה, בעיקר בפן הפסיכולוגי, כי היתה תקופה ארוכה של שקט יחסי, ופתאום הכל חוזר. אפשר להבין את האנשים, אבל אני בטוח שכולם רוצים לגור כאן, וכולם אוהבים מאוד את העיר".