להשתחרר מהצורך לחפש משמעות

מצד אחד, הקרקס האקרובטי של ווהאן במופע "גיבורים תחת השמיים" מציג תוכנית של בידור תיאטרלי עממי הפונה לקהל הרחב, ומצד שני מביא תיאטרון וידי מלוזאן בשווייץ מופע של תיאטרון מוזיקלי־חזותי רב־תחומי מהסוג היותר מופשט ופילוסופי בהצגה "שיריגאקי‭."‬

בעוד שהמופע של הקרקס מצליח בגדול לעשות מה שהוא מבקש לעשות - להדהים את הקהל בביצועים מופלאים, הרי שהמופע של תיאטרון וידי נותר ביזארי, הזוי וסתום. הוא ודאי לא ידבר לקהל הרחב, אפילו לא לרוב הקהל שרואה עצמו כחובב תיאטרון איכותי וחדשני.

זהו מופע של הומור סוריאליסטי המתבסס על הטקסטים פהיוטיים־פילוסופיים של גרטרוד שטיין, המדברים על המקריות וחוסר המשמעות של הקיום. אם החיים חסרי משמעות, אז גם התיאטרון החזותי־מוזיקלי שיצר הבמאי הגרמני היינר גבלס, עם שלוש שחקניות משלוש ארצות שונות, הוא אוסף של קטעים ביזאריים הנראים מקריים וחסרי פשר.

בשלב מסוים, במקום לחפש משמעות אתם נכנעים להומור האבסורדי או עוזבים את האולם (היו גם כאלה‭.(‬ החיים הם משהו שמתרחש אחרי משהו, ואחרי זה מישהו חוזר על זה שוב ושוב. זוהי כל החוכמה על רגל אחת, וכל השאר זה הניסיון של מישהו אחר לחפש משמעות במעשים הללו או אולי להפוך אותם למופע שישחרר אותנו מהצורך לחפש. קדימה, תשתחררו.